תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב פ״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 81
א׳למי נאה למלל בגבורות דת ופלל למי שיודע כל תהלות מפעלות מסולסלות הוא מורי הר"ר מאיר שי' ויען אשר בידו גלגלי ואופני התורה לפנותם ולהטותם לכל צד שירצה אין אדם יכול לעמוד על סוף דעתו ודבריו נפלאים וראמות לפתאים כאשר ראיתי על עסק דין שפסק בעירו ולא יכולתי להבחין הדבר ולבררו ומטיבותיה דמר באתי לשא ולתן בו כי תורה היא וללמוד אני צריך. ראיתי הפסק דין אשר פסקו הדיינים על אודות הנ' הר' יהודא מרודא אשר נתן בתו לרווק אחד ויעקב בר משה שמו הדר בעירו והתנה האב בשעת הקידושין להביאו לבית חמיו לכונסה שם בעירה ולהיות ולדור שם בבית חמיו וקיים האב תנאו והביאו לבית חמיו וכאשר ראה חמיו כל כך קטן וחדל אישים משחת מראהו הוקשה לו לבו על בתו וגם כמו כן פן יתבזה בעיני בתו ותתמאס בו בהיותו עמה בעיר ונמלך לשלחו אל אביו עד כי יגדל עוד ויהיה ראוי לנישואין ויהי כי גדלה בתו והוגד לו כי הארוס נתגבר שלח אחריו וקראו לעשות נישואין כל זה ידוע למורי וימאן אביו לחזור ולשלחו אל חמיו ויהי כי ארכו הימים ונמשכה התוחלת וראתה הבת שלא בא הארוס לכונסה שלחה בעצמה ומינתה שליח בהתראה לתבעו לארוסה לדין לבא ולכונסה במקום שקדשה כאשר הי' התנאי או לפטרה בגט והשיב הארוס אני נכון לכונסך אם תבאי הנה למקומי אבל לא אבא עוד לבית אביך ואם אבי התנה אני לא התניתי ואיני חפץ בתנאו וע"ז פסקו שאינה יכולה להכריחו שיבא ויכנסנה במקום שקדשה וגם לא לפרה בגט ותמהני על זאת כי יש מן הגדולים שמפרשים בשם ר"ת הא דקתני ג' ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל דאין מוציאין הוי פי' שאין כופין את האיש לצאת שאם נשאת וכנסה באחת הארצות דקתני והיא מקום מולדתו ודירתו אין כופי' אותו לצאת משם וכ"ש אם כנסה ונשאת באחת הארצות והיא מקום מולדתה ודירתה שיפה כח האשה יותר ואינו יכול להוציאה משם וכן מוכיח מן התוספתא והכי איתא ג' ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל בד"א שהי' מיהודה ואירס אשה ביהודה או מגליל ואירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופי' אותו לצאת שעל מנת כן נשאה וע"פ התוספתא מפרש למתני' הכי אין מוציאי' מעיר לעיר כלומר אם האיש מיהודה והאשה מגליל ונשאה ביהודה שהוא מקומו אין מוציאי' פי' אין האשה יכולה לכוף את בעלה לצאת מיהודה לילך אחריה לגליל שהיא מקומה מאחר דיהודה וגליל שתי מלכיות הן ושיירות אינן מצויות מזו לזו ואינו יכול לדיע תדיר ניהוג ארץ מולדתה והוא נשאה ביהודה מקומו אין כח ביד ב"ד לכופו להניח מקום מולדתו שביהודה ולילך אחריה לגליל אחרי שביהודה נשאה אבל אם נשאה בגליל מקום האשה אע"פ שהוא מיהודה צריך להניח מקום מולדתו מיהודה ולהשאר בגליל שהוא מקומה הואיל ושם נשאה כדקתני בתוספתא הואיל ושם נשאה. וגרסי' אותו ומפרש שהכפי' מיירי באיש ודלא כפי' המפרשי' שהכפיה מיירי באשה ואם האיש והאשה ממקום א' ביהודה אע"פ שנשאה בגליל כופי' האשה לצאת מגליל אפי' מעיר לכרך מעיר דיהודה לכרך דיהודה אחרי שהאיש והאשה הם מיהודה וכן מוכיח מן הירושלמי אבל אם נשאה ביהודה שהוא מקום האיש והאשה אמנם הם משתי עיירות שביהודה אם האיש מעיר והאשה מכרך והוא נשאה בעירו אין האשה יכולה לכוף את האיש לצאת מעיר מקומו ולילך אחרי אשתו לכרך מקומה וכן מכרך לעיר אם הוא מכרך והיא מעיר והוא נשאה מבכרך מקומו אין האיש זקוק לצאת מכרך מקומו ולילך אחרי אשתו לעיר אחרת אחרי שב' המקומות של האיש והאשה אינם שוי' וכ"ש אם האיש נשא האשה במקומה שאיננה זקוקה להניח מקומה וללכת אחריו אבל אם המקומות שהאיש והאשה דרים שם שוי' שתיהם עיירות או שניהם כרכים אע"פ שנשאה במקומו צריך להניח מקומו ולילך אחר האשה אל מקומה אחרי שהמקומות שוי' והאיש והאשה מארץ אחת משום שנאמר היא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל ואמרי' עולה עמו ואינה יורדת עמו ואפי' אי אמרי' דהא מלתא בעולת בעל לא שייכא אלא במילי דלאחר נישואי' כגון הנקת הולד ושאר דברי' המפורשי' אבל במילי דלקמי נישואין לא מ"מ בהך ענינא אפי' מקמי נישואי' שייכא שהדבר תלוי בטובת האשה כדכתי' על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו וגו' ודרכו של איש לחזור אחר אבדתו. ועוד שהאיש יכול לילך לראות אוהביו כאשר יתאוה משא"כ באשה דכל כבודה בת מלך פנימה ע"כ יש לאיש למשוך אחרי אשתו ולא לאשה אחר בעלה וכן יש להוכיח מן הירושלמי דגרסי' מתני' כשהיה ביהודה ונשא אשה מגליל בגליל ונשא אשה מיהודה אבל מיהודה ונשא אשה ביהודה מגליל ונשא אשה בגליל כופי' אותו לצאת אני פלוני שביהודה נשאתי אשה ביהודה כופי' אותו ולצאת מגליל ואין כופי' אותו לצאת מיהודה. אני פלוני שבגליל נשאתי אשה מגליל כופי' אותו לצאת מיהודה אבל אין כופי' אותו לצאת מגליל. מכלל שהכפי' מיירי באיש לילך אל מקום האשה ופירושו הכי מתני' מיירי בשהי' האיש מיהודה ונשא אשה ביהודה שהיתה מגליל דאין מוציאי' שאין כופי' האיש לצאת ממקומו אחרי שנשאה שם אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופי' אותו לשאר בגליל כלשנא דתוספתא. ואם שניהם מיהודה ואירס אשה בגליל צריך האיש להניח מקומו שביהוד' ולילך אחר האשה למקומה שביהודה וכן משמע לשון הירושלמי אני פלוני שביהודה נשאתי אשה וכו' והכל מיירי בכפיית האיש ולא בכפיית האשה וכן פי' רבינו ברך בר' יצחק מפי ר"ת שכל דבריו דברי קבלה ומוסכמים וא"כ בנדן זה שלפנינו אם יש לאותן שתי עיירות שהבחור והנערה דרים שם דין שתי ארצות שהם כמה מלכיות וממשלות מפרידות אותן א"כ לפ"ז אחרי שקדשה בעירה אינו יכול להוציאה משם שע"מ כן נשאה ואם יש להם דין ארץ אחת בין שמקומו עיר ומקומה כרך או אפכא אחרי שקדשה במקומה אינו יכול להוציאה ואם יש לשתיהן דין שוות אפי' אם קדשה במקומו כופי' אותו לצאת ממקומו ולילך למקום אשתו כדתנן אבל מוציאין מעיר לעיר ופי' מוציאי' את האיש דכל כפי' דמתני' באיש איירי כדפי' וכל מקום ששונה מוציאי' ואינו רוצה לצאת אם באיש או יוצא או כופי' אותו להוציאה בגט ולתן כתו' ואין בו משום עשוי אם באשה או יוצאה ממקומה או יוציאה בגט בלא כתו' כ"כ הה"ג. ועוד כי ידוע לכל שנוה האשה נוה יפה רווח ביתה והעדפה וגם ידוע לכל שיש חשש גדול בדבר אם הי' משלחה והי'ק הדבר יכול לבא לידי תקלה וקלקול גדול כן משבוש הדרך שכולה בחזקת סכנה הן אם תדור במקום הבחור מחמת אביה אשר שמעו ופרשת גדולתו הולך בכל המדינות ואפי' מעיר שרובה ישראל אינו יכול להוציאה לעיר שרובא גוים כ"ש בדבר שיש בו סכנת ממון וסכנת נפשות שאינו יכול להוציאה ואפי' אם היתה הריבה מרוצה ללכת אל מקום הבחור אחרי שאביה מיחה בה מכמה הרפתקאי היא מה יכולה לעשות או יבא ויכניסנה או יבא ויפטרנה בגט ותצא בלא כתו' ובלבד שלא יעגנה מידי דהוי אפוסק מעות לחתנו שאומרי' לו או כנוס או פטור. ועוד כי אדרבא יש להם לב"ד לכופו שיבא ויכניסה כי כן היה התנאי והכל הולך אחר התנאי דהא אפי' במקום שאינו מתנה בפי' אלא שאנו אומרי' מאומד הדעת שע"מ כן נשאה אנו הולכים אחריו דאומדנא מלתא היא כ"ש כשמתנה בפירוש ואם חזר ושלחו לאביו מחמת קטנותו בכך לא בטל התנאי ולא ביטל זכותו ואע"פ שהבן לא התנה אין בכך כלום אחרי שאינו מנהג שהבנים והבנות מתנים ופוסקי' אך האבות פוסקי' ומסתמא שואלים את פיהם או מרוצים או מתנים לפניהם ושותקי' ואע"ג דבעלמא קיי"ל דשמא נתרצה הבן לא אמרי' ה"מ לענין גוף הקידושי' לקדש לו אשה אם לא מדעתו אבל לתנאי ממון ודברים אחרים שפוסקי' בשעת הקידושי' אחרי שרגילי' האבות לפסוק ודאי התם אמרי' אחרי שמתרצה בגוף הקידושי' מתרצה גם בתנאי' שעושי' בשעת הקידושי' והשדוכין ועוד ה"ז הוכיח בעצמו שנתרצה לאותו התנאי כאשר בא הנה הוא בעצמו לגור עם חיו ולהשתקע שם ומתוך אלו ההוכחות נפלאתי איך פסקו כן שלא לכוף הבחור לבא ולכנוס וגם לפטור וכמדומה אני שמאד לקתה מדת הדין בכך ואפי' בלא מדת הדין אך לפי ניהוג וסברת העולם לא הי' נכון דבר זה ומקובל על רוב הדיעות א"כ לא שבקת חיי לראשי בולאות שיבאו בני אדם במרמה ויתנו עיניהם בממונם ויזדווגו אליו ולאחר שיקדשו לבתו או תתקדש בתו לא וידע שלא יהא רשאי לצאת מממשלתו ולא ירצה לא לכנוס ולא לפטור אם לא שיתן לו הון רב דבר זה אין הדעת סובלתו. ועתה מורי ידעתי הא פסקא לא סבירא לך ולא אאריך כל הצורך כך מדומה אני ומשכוני נפשך אהא פסקא למה לך שכתבת שבפניך נפסק הדין כל העולם מתמיהי' אחרי שהנדיב נכון לקיים תנאיו והעדיף לו וחפץ בו וגם בתו חשקה בו ולעשות לו קיומים שלא יבגדו בו או אם אינו חפץ בבתו שיפטרנה והיא תקבל ממנו גט בחנם גם כשהוציא עליו כבר ממון גדולים אחרי הדברים הלאה מי הוא רב ותלמיד דיין ושופט בישראל שישמע לדברי אותם האנשים המבקשים תואנה לאמר שתבא לשם דברי' שיודעי' בעצמם שאינו יכול להיות ולעגנה שלא כדין בעלילה זו כדי להוציא ממנו ממון כסף משנה חשוב וגדול נא מורי כמדומה אני שאין כבודך בכך כל הענין העסק והעשק תולי' עליך באשר מחזיקי' אם הנדיב חביב עליו ממונו וקשה לו לתן ממונו באנפרות ע"י כפי' אין לעגן על כך בת ישראל נא מורי הסר מעליך תלונות והשיא לאותם האנשים עצה ההוגנת להם כי ידעתי שהנדיב לא החריש כי קשה לו חרפתו ואלצתו שיאמרו שהכריחהו והכריעהו לתן להם ממונו כאשר שתו עליו ושלח הדבר לפני ישישים גדולי צרפת ושאר מקומות וכמדומה אני שכולם הסכימו לכופו שלא לעגן את הנערה שיבא לכונסה או לפטרה בגט וידעתי אף כי מורי גדול הדור לא יצוה לו לעבור על דברי זקנים ואם ישלחו גזרתם יקשה לך לעבור עליה ולבטלה פן ירבו מחלוקת בישראל ולפני התגלע הריב ולהשקיטו וגדול השלום ומורי ישא שלום מאדון השלום הוא ותורתו וביתו וסיעתו וכל הנלוים אליו כנפש אליעזר בר' אפרים אי"ל.
1