תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב צ״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 99
א׳שאלה. מצאתי דבריך ואוכלם וכגון זה פתח פיך לאלם ומאץ החיים אשר בתוך גנך האכלתי מפריו הטוב למאכל החזקתני זרע כל זרזתני וזירתני ועל רגלי העמדתני באמרך צרופה ומרחשך העמוקה ויפה ועליך לתרופה ומה לעני יודע להיות מנקף בראש זיתך ולפאר אחריך הלא טוב עוללות פארך מאשכלות כרם גפני אך מהושטת שרביטך מורי' הר' שלמה שי' אורו עיני וצהבו פני כי הקרה הש לפני ובאו לידי תשו' שהובא' ממדינת אפריקא ספר גדול מחובר מתשו' חכמי אפריקא ששאלו מגאוני בבל והשיבום ובראש התשו' כתב רב נטרונאי בר מר רב נהילאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא למרי ורבנא יהודה ברי' דרבינו שאול זצ"ל והתשו' מוחזקת יותר מקונטריס גדל מכמה שאלות ששאלוהו וזו אחת מהן. ראובן ושמעון שהניחו שני זהובים על יד שליש ראובן אמר אם לא יהי' פלוני השרוי באספמיא משוחרר של אבותיי הו שני זהו' הללו למתיבה ושמעון אמר אם יהי' זה פלוני משוחרר של אבותיך יהו ב' זהו' למתיבה ושאלו לבני אדם ונמצאו דברי ראובן בטלים שקנו מתיבה חכמי ישראל לאלתר אותם זהו' של ראובן קנין גמור וחייב אותו שליש לשגרם לפנינו ולא לאחר ואצ"ל שהוציאן מתחת ידו ונתן ע"י שליש שאשלא אפי' אמירה בעלמא ונמצא דבר אחד מהם בטל זכה מתיבה בהם אע"פ שלא קנו מידו ומ"טי מפני שמתיבתא במקום הקדש עומדת ושנינו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (קידושי' כ"ח ע"ב) לפיכך אותו שליש ישגרו לאלתר לפנינו ואם אינו משגרן אתם מרי רבנן נתן רבי' יהודה תבעוה והוציאוהו ושגרום לפנינו עכ"ל הגאון הנה הוכחתיך מדברי הגאון כדברי לגמרי ומי לנו בדור הזה שיחלוק עליו להפקיע ממון גבוה ואף קודם שמצאתי זאת התשו' הי' ברור לי שכך דינה מכמה ראיות שכתבתי לך דע"כ אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוטי פי' כמסירה המועלת בשום ענין בהדיוט דכל היכא דיכול הדיוטי לתן ממון זה לחבירו בשום ענין בעולם מהניא גם לגבוה אמירה לחודה ונעשה נדר ובחנם נדחקת לומר כמסירה המועלת בהדיוט מכחו ולא מכח ב"ד חשוב דהפקר ב"ד הפקר תחלה לא תלית הדבר בב"ד חשוב אלא חלקת בין איסור לממון וז"ל ונהי דאמירה הוי כמסירה להדיוט מ"מ טפי ממסירה לא הוי ומסירה דאסמכתא בעלמא לא קניא להדיוט כדאשכחן גבי ערבוני מחול לך דבעי קנין לגבוה נמי לא מועיל אמירה עכ"ל הרי לא תלית בשום ב"ד חשוב אלא בקנין אלא שרצית לומר דכל היכא דמסירה לחודא גרידתא לא מהני' אמירה לגבוה נמי לא מהני' וע"ז הוכחתיך דע"כ לא הוי' פי' כמסירה גרידתא אלא כמסירה מועלת להדיוט באיה ענין שתמצא שתועיל מסירה לממון זה להקנותו להדיוט מהני נמי אמירה לגבוה ועתה ראה אתה אומר אלי כמסירה המועלת להדיוט מכחו לבר לגבי אסמכתא שאינה מועלת מכחו אלא מכח ב"ד דהפקרן הפקר אדוני טועה אתה בדבר זה וכי הזכיר התנא כמסירה מכחו הא סתמא קתני כמסירתו ועוד דההוא דאסמכתא קניא בב"ד חשוב לאו ב"ד לחודייהו גרמי מסירתו וקנינו נמי גרמו והא בלא הא לאו כלום היא דלא אמרי' הפקר ב"ד הפקר אלא בשביל התקנה ומגדר מלתא ומה מגדר מלתא שייכא הכא בהא ותדע מדלא מהני בלא קנין אלמא ודאי ה"ט דאלים מעשה בA"ד דליתא בחזרה וגמר ומקני ועוד יש לי ראיה ברורה אף מדברי רבי' שמשון דע"כ הוי פי' כמסירה בהדיוט באיה צד שיהיה שכ' בר"פ שור שנגח דו"ה (ל"ו ע"ב) גבי ההוא דתקע לחברי' וכו' עד ניתבי' לעניי אנן יד עניי אנן וז"ל וא"ת בלא יד עניי מתחייב באמירתו לצדקה כדאמרי' בפ"ק דר"ה (ו' ע"א) בפיך זו צדקה וי"ל דכמו שאין מקדישי' דשלב"ל ה"נ אינו נותן לצדקה דשלב"ל וכשאמר ניתבי' לעניים לא הי' קונה הקדש ונהי שאם הי' אומר לכשיבא לידי אתננה לצדקה דומה שמתחייב מטעם נדר וגם בהקדש אם הי' אומר אתננה להקדש אבל זה לא אמר כן אלא אתננו לעניים ולא נדר כלום עכ"ל אלמא אפילו דשלב"ל דגרע טפי מאסמכתא דלא מצי לאקנויי לחברי' בשום ענין לא בקנין ב"ד חשוב ולא בשום דבר אעפ"כ מהני אי אמר השתא לכשיבא לידי אתננו לצדקה ואע"ג דאיכא תרתי אסמכתא ודשלב"ל וטעמא הוי משום דבהדיוט יכול להקנות זה הממון לכל הפחות משבא לעולם במסירה או בקנין גבי גבוה מיהו מהניא אמירה אף קודם שבא לעולם דלכשיבא לעולם יצטרך לתן כיון דנעשה נדר וה"ה לאסמכתא כיון דלהדיוט אם היה מוסר לו ב' זקוקי' וא"ל אם באתי כבר אל אשתי בתוך שנה יהי' אלו ב' זקוקי' שלך ונודע שבא אל אשתו קנאם ההדיוט ה"נ הגבוה קנאם באמירה דמעיקרא שאמר אם אבא אל אשתו בשנה זו אתן כך וכך ואין לדחות דשאני הכא דלא נתכוין לתן הב' זקוקי' אלא כסבור הי' שלא יבא על אשתו ושיכול לפטפט ביצרו דהא דחוי' ליתא דדברים שבלב אינם דברי' ומה שהוציא בפיו זו צדקה ויש לו לקיים ונעשה נדר. וממה שכתבתי היכא דמהניא מסירה להדיוט באיזה צד שיהי' מהני' אמירה לחודא לגבוה יש לי ראיה טובה לר"ת מהגוסס דמעריך ומקדיש יכול נמי לגרש דאי לא היה יכול לגרש משנעשה גוסס כיון דבהדיוט לא מהני בשום ענין לא היה יכול כמו כן להקדיש דלא מהני אמירתו לגבוה משנעשה גוסס כיון דבהדיוט לא מהני בשום ענין. עוד יש להביא ראיה דאמירה לגבוה מהני' גבי הקדש אפי' באסמכתא אע"ג דבהדיוט לא מהני מסירה אלא בקנין בב"ד חשוב מדתני' בפ"ב דנזיר (י' ע"א) אמר אמרה הדלת זו הריני נזירה אם נפתחת אני בש"א נזיר וב"א אינו נזיר אר"י אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו קרבן אם עומדת היא ושקיל וטרי בה טובא בגמ' עד דמסיק אלא כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאיליה ב"ש סברי דהאי גברא משום אוקמוה בידי' הוא והא לא אוקמיה וכו' ופי' רבי' ברוך בן הר"ר יצחק זצ"ל מפי ר"י ופירושא דמתני' דקתני הריני נזירה אם עומדת אני הכי הוי הרי נזירה מפיק ה"א כלומר נזיר בשבילה אם עומדת מחשבתה שהוא סבור שלא תעמוד והא דקתני אני אנזירות קאי כלומר אני נזירה אם עומדת מחשבתו והשתא אע"ג דלא היתה דעתו להיות נזיר כלל כי הי' סבור שיעמידנה הוא ולא תעמוד היא ואפ"ה אם עמדה מחשבתה ולא מחשבתו הוי נזיד לב"ש ואפי' ב"ה ל"פ עליהו אלא משום דסברו דעתי' דהדן גברא משום דרבעיא והא קמת אבל אי דעתי' הוי משום אוקמוה בידי' הא הוו מודו לב"ש ובכה"ג קאמר ר"י דלא הוי נזיר אלא פרה גופה היא הויא הקדש וקרבן להקריבה למזבח ולספרי' דגרסי' פרה זו קרבן דלא גרסי' עלי לא מצי למימר דנודר ממנה ואסור בה בקונם דא"כ לימא כקרבן או לימא עלי דהא רבי יהודה אית ליה בפ"ק דנדרי' (י"ג ע"א) דלא מתסר בקרבן עד דלימא בכ"ף וכן פר"ת אע"ג דאסמכתא הוי מהני' לגבוה להיות פרה זו הקדש באמירה בעלמא ואע"ג דבהדיוט כה"ג אי אמר לחבירו פרה זו שיש לי רבוצה בחצירך תהא שלך אם לא תעמוד היום ולא עמדה או אם לא אעמידנה אני ועמדה מאיליה לא קנה עד דאיכא קנין בב"ד חשוב. ועוד הייתי יכול להאריך בראיות אך אין פנאי גם דבר פשוט וקשוט נראה בעיני כמ"ש וא"צ להאריך בזה ואתה מזה בן מזה קבל ברצון דברי זה למען תחזה ביאת חזה. ומה שהקשיתי על הקו' שמצא כתוב בשם רבי' שמשון דלא עדיפא אמירה לגבוה ממסירה להדיוט מדקאמר הא מני ר' יהודה היא משום רבי טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר (נדרים י"ט ע"ב) אע"ג דנזירות באמירה סגי כך הקשיתי דלמא שאני התם דלדבר זדה לא מהניא אמירה כזו משום דכתי' כי יפליא והאי לא הפלאה היא וגמרי מינה משם דלא קני בהדיוט מסירה כזו ואף על גב דבהדיוט קניא בב"ד חשוב בנזירות לא מהניא אמירה זו מדכתי' כי יפליא ואנן לא קיי"ל כר"ט ולא ס"ל דלא מבעי' כה"ג דלאו בידו כלל דלא הוי אסמכתא דהוי נזיר אלא אפי' באסמכתא גמורה שסבור שהוא בידו כגון ההוא שהבאתי לעיל דפ"ב דנזיר אפ"ה הוי נזיר וכי יפליא דרשי' לדרשא אחריתי בפ' בתרא דנזיר (ס"ב ע"א) ובפ"ק דחגיגה (י' ע"א) ואין להקשות א"כ לר"ט נימא דלא להני באסמכתא אפי' קנין בב"ד חשוב כיון דאמירה לגבוה לא מהני' בי' דאי בעינא מצינא למימר דאה"נ לדידיה לא מהני מיהו איני זקוק לכך דבלא"ה ניחא דאם איתא מסירה להדיוט למודה מאמירה לגבוה מהקישא או בג"ש בדלא בעלמא הוא דקא יהיבנא תנא לדידך דלית לך דר' טרפון לבר מנזירות דגלי קרא אבל בהקדשות וצדקות מודה והברייתא דאמירתו לגבוה היא שנויה בתוספתא דקידושין גבי הקדשות. ומה שהבאת מפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ח ע"ב) מדקא מבעי' לי' שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ופרשינן לא קא מבעי' ליה אלא משום דלמא גמר והקדיש כדי שיחיה במצוה זו ואמאי תיפוק לי' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בכתיבה וזיכוי בקנין להדיוט וליטעמך לדידך נמי תקשי לך דקא מודית דכל אמירה לגבוה כמסירה המועלת בהדיוט לבר מאסמכתא דלא מהניא לגבוה משום דבהדיוט לא מהני מסירה מכחו אלא מכח ב"ד חשוב דהפקר ב"ד הפקר וא"כ הכא דמהני בהדיוט כתיבה וזיכוי בקנין בלא ב"ד חשוב ובפני עדים או אפי' בינו לבינה היכא דמודה דלא אברו סהדי אלא לשקרא תהני לגבוה אמירה אע"כ להכי מספקא ליה בשכ"מ דכי היכא דהבריא שהקנה כל נכסיו אין מתנתו משום דאנן סהדי דכיון דלא שייר מידי הוא סבור שימות דאי הי' סבור לחיות הי' משייר מקצת והוי ליה כאלו פירש בהדי' בשעת המתנה אם ימות אם כן הקדיש נמי נימא כיון דלא שייר הוי כאלו פירש אם כן אם עמד חוזר דאף על גב דאמרי' אמירתו לגבוה ה"מ אמירה סתם אבל הכא כמו דפי' בהדי' דמי דבכמה דוכתי אולי' בתר אומדנא דמוכח כאלו פי' או דלמא אע"ג דכי מקנה להדיוט אזלי' בתר אומדנא גבי הקדש נימא דגמר והקדיש בכל ענין. אבל הכא ל"ל הכי דאנן סהדי אלו הי' יודע שלא יוכל לעכב את עצמו מלבא על אשתו לא הי' נודר ב' זקוקי' וה"ל כאלו פי' בהדי' כי זה אינו דא"כ למה נדר הב' זקוקי' כלל בשלמא התם גבי שכ"מ אהני דבורי' שיהא הקדש אם ימות אלא הכא ל"ל לאתנויי אע"כ מהני' אמירתו ונעשה נדר שצריך לתן אם לא יקיים התנאי וכמו שהוכחתי ראי' ברורה מההוא דנזיר ומתשו' הגאונים וגם אני בעיני שלא יהא בזה לב דופק ומפקפקכי מחוור ומוצהר מבלי שום גמגו וספק שהוא חייב לתן אותם ב' זקוקי'. ודקא קשה למר בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ד ע"א) דרבה ס"ל כר' נתן ובתר הכי מוקי למתני' דקתני וחכ"א המע"ה ראי' בעדים וכר' יעקב ודלא כר"נ התוס' (שם ד"ה וכן) הקשו אותה ותירצו דלרבה ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"כ סוף סוף רבנן דמתני' הוי דלא כותיה בין יפרש בעדים בין בקיום השטר א"נ י"ל דנ"ל לרבה לפרש ראי' דרבנן דומי' דראי' דר"מ דהוי בעדים א"נ י"ל כמאן אזלא שמעתתי' דרבה כר' נתן כעין שאמר ר"נ התם דבתר השתא אזלי' ה"נ ס"ל לרבה הכא הרי מת הרי קברו מוכיח עליו מיהו איהו ס"ל דאפי' ר' יעקב מודה הכא דע"כ לא קאמר ר"י התם דהוא מוציאן מידן אע"ג דבריא הוא השתא היינו משום רוב בני אדם בריאי' ומיעוטא חולים סמוך מיעוטא אחזקת ממון הו"ל פלגא ופלגא להכי לא מפקי' ול"ל הרי בריא לפניך כל זה והוא בכלל דאיכא בני אדם בריאים ואין לך לייפות כח קרוב בשביל זה יותר שהוא בריא לפניך אבל לעיל מודה דאיכא למימר דכיון דבשטר מוכיח שבשעת המתנה הי' שכ"מ דהוי' כתב בי' כדקציר ורמי על ערסיה אלא דלא כתב בי' ומגו מרעיה אפטר לבי עלמא אמרי' אוקמי' אחזקתי' שהי' חולה מאותה שעה ולא נתרפא בינתיים והרי מת לפניך ואע"ג דאיכא נמי למימר אוקי ממונא אחזקתי' הא עדיפא דאיכא תרתי אוקמי' בחזקת חולה והרי מת לפניך ואביי נמי דאמרי אפי' כרבנן דע"כ לא קאמ' התם דאזלי' בתר השתא אלא משום דאמרי' ממש כמו שהוא עכשיו בריא כך היה בשעת המתנה כי חי הי' באותה שעה הלכך אמרי' זיל בתר חלאים שאדם חולה שממנו הוא מתרפא ונימא דנתרפא מאותו חולי ושוב חלה חולי אחר אשר מת בו והשתא ניחא דלא תקשי נמי אמאי פליגי בפלוגתא דתנאי נימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר ואתה תתברך עד בלי די בשפר לאמר ושומר ישראל אותך ישמור ותקרא לשם ועליך יגמור מאיר בר' ברוך שיחיה.
1