תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג שנ״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 358
א׳לאיש שלומי אמוני ישראל ישגא חיים ושלום הוא קרובי מורי טובי את אשר עם לבבי אודיעך על אשר שאלת כוס של עץ ורגלו של כסף שלקחו מגוי אם יש להטבילו אם נלך אחר המעמיד אם לא א"כ אתה ר"ל שהרגל הוא המעמיד ואינו כי דוקא גבי כלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכו אבר נקרא האבר מעמיד בשבת פ"ק (ט"ו ע"ב) ובר"ה פ"ק (י"ט ע"א) לפי שהזכוכית שנקב אינו שוה בלא אבר וגם הטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת קורא החותם מעמיד בפרק במה אשה (שבת ס' ע"א) לפי שאין הטבעת שוה בלא חותם פי' קשטן אבל הרגל של כסף אינו מעמיד כי הכא והכא יכול הכוס של עץ לעמוד בפני עצמו הלכך אפי' למ"ד התם הלך אחר המעמיד בכאן לא היה יכו להלוך אחר הרגל. ומיהו אע"פ שהכוס של עץ הוא עיקר יש להטביל הרגל כי הרגל כלי בפני עצמו שראוי לגמוע בו מים לתינוק וראיה לדבר מפ' במה אשה (שבת נ"ט ע"א) דתניא סנדל של בהמה של מתכת טמא למידי רב אמר ראוי לשתות בו פי' למאי חזי לאיזה דבר חזי המקבל טומאה הוא ראוי והלא כלי בהמה טבעת אדם טמאה טבעת אדם טהורה אלמא אע"ג דמלאכתו לבהמה וכלי בהמה טהורים אע"ג הואיל וראוי למלאכת אדם טמאה ואע"ג דאין עומד לכך דהא קאמר ראוי לשתות ולא קאמר דרך לשתות וכ"ת התם הסנדל אינו מחובר לבהמה אבל הרגל מחובר לכוס מה בכך אעפ"כ חשוב כתלוש וראיה לדבר מפ' במה אשה (שבת נ"ח ע"ב) זוג של בהמה טמאה ושל דלת טהור של דלת ועשאו לבהמה טמאה ושל בהמה ועשאו של דלת אע"פ שחברו לדלת וקבעו במסמרות טמא שכל הכלים יורדי' לידי טומאתן במחשבה ואינן עולי' מטומאתן אלא בשינוי מעשה ומ"מ ראיה יש משם דדוקא העומדי' לקצוץ אבל אותן שאין עומדי' לקצוץ מטביל כולן וגם דוחק הוא פר"י. וגם ספר התרומה אינו סובר כך כי הוא לומד משם שאין צריך לחתוך את הצפורן מטעמא שהוא ארוך יותר מדאי דקיי"ל כר' יהודה דאמר עד שיטביל את כולו מכאן יש ללמוד נמי שיש להטביל את הקתא עם הברזל ואין להביא ראיה מפ"ב דביצה (כ"ג ע"ב) מרחיים של פלפלי' שהיא טמאה שהיא עשויה ככברה ופסק ראבי"ה שיש להטביל הכל העץ לפי שהברזל הוא מעמיד גמור ואזלי' בתר המעמיד. וקצת יש להביא ראיה ממגילה פ"ק (י"ב ע"א) מטות זהב וכסף ר' יהודה אמר הראוי לזהב לזהב לכסף לכסף אמר ליה ר' נחמיה אם כן אתה מביא קנאה בסעודה אלא הן של כסף ורגליהן של זהב והפסוק קורא את הרגלים מטות זהב אלמא אזלי' בתר הרגלים מדלא כתיב מטות כסף וזהב ויש לדחות הראיה דר' נחמיה לטעמיה בפ' במה אשה (שבת נ"ט ע"ב) בסולם הלך אחר שליבותיה ומ"מ ראיה טובה היא דלמא קיי"ל כותיה ויותר רציתי להאריך אלא היום קצר ונכנס החג ומאד אני שש בשאלתך ואל תסבור שיש עלי לטיורח ואודיעך שיש כעס לרבנו ארינבורק שלא השאיר אותי בעל ביתו ואיני יודע אם קבלו להם הקהל אם לאו ורב שלום לך ולכל אשר לך כנפש קרובך תולעת ולא איש משה עזריאל. ועוד תנן במסכת כלים פי"ד היתה כלי וכברה לו טמאה אלמא אע"פ שהרגל מחובר לכוס חשיב כלי בפני עצמו ואמרי' בפרק שתי הלם במנחות (צ"ו ע"ב) מאן דאמר מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה וע"כ לא פליגי אלא בשל עץ אבל בשל מתכת ד"ה המתהפך טמא וכל דבר שהוא טמא צריך טבילה אם לקחו מן הגוי כדילפי' בגמ' ע"ז (ע"ה ע"ב) מדכתיב כל דבר אשר יבא באש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת ודוקא בכלי מתכת של סעודה כדאמ' התם ותנן נמי במסכת כלים פי"ז העושה כלים מן הגדל בים טהור ואם חבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא אלמא לא אזלי' בתר העיקר ובת"כ בפ' ויהי ביום השמיני ובפ' תזריע יליף מקרא. וכיון שהוכחתי שהוא טמא אז יש להטביל הכל לפי שהוא כולו כלי אחד ותני' בת"כ בפ' ויהי ביום השמיני שאין מטבילי' חצי כלי וחוזר ומטבילן חציו השני אלא כלו כאחד ואע"פ שלענין טומאה אמרי' שהוא חשוב כלי בפ"ע לענין טהרה לא נאמר כן שיש לנו להחמיר מידי דהוי אטומאה הנוגעת באבר אחד באדם וכל גופו טמא אבל טבילה אינה מועלת לאבר אחד והרבה האריך.
1