תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה ש״וTeshuvot Maharam, Cremona Edition 306
א׳ועל הטעות שהטעה ראובן ר"ת שכתבתי שהוא לאמצעו וראייתו מהשותפין שמחלו להם מוכסים מחלו לאמצע. ומפרש רבינו שמחה שמחלו לו על ידי בקשתו שבקש מהן למחול לו לעצמו. אפילו הכי מחלו לאמצע דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו. אכל אם מחלו לו מעצמו בלא בקשתו מה שמחלו מחלו לו. ובאתם לחלק דמוכסי ידעי ומחלי מדעתם. אבל בטעות לא ידע השר שהטעהו ולא מחל. מה חילוק הוא זה. דאדרבה נראין הדברים ק"ו מהאי טעמא השתא ומה גבי מוכסין דאיכא דעת אחרת מקנה לו לבדו. ואפילו הכי חולק עם חבירו הכא דליכא דעת אחר מקנה לו לבדו לא כל שכן שיחלוק כיון דשותפין הן לכל עניין החובות הבאה והיוצאה. מיהו אם היה בא עלילה עליו מן השר מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ולא היו צריכין לפרוע דמי העלילה. ועוד הרי כתבתי לכם דשותף כיורד ברשות דמי לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפיים. ופירש ר"ח שאותו שלא טרח נוטל כל כך כמו אותו שטרח. הרי אף על פי שמסור נפשו ונתלה באילן וחביריו לא טרחו לאשר לא עמל בו יתננו חלקו כיון דשותפין נינהו. ה"נ בנדון זה אף על פי שסיכן בעצמו יחלקו עמו בטעות.
1