תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ק״חTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 108

א׳שאילת בני שטינדל

ב׳ראובן הדר תחת השר של מדינה אחרת ועתה חשקה נפש ראובן לצאת ולדור עם שמעון וחביריו תחת שרם בעירם וטרם שבא נתפשר עם שר של שמעון בכך וכך לשנה ופי'^קבכ"י עם וט"ס. מן הציבור ואינו חפץ ליתן עמהם מס ואומר נתפשרתי כבר עם השר שלכם ואין לי עמכם כלום ושמעון וחביריו תופשין עליו חרם בתקנות הקהילות בעבור שלא נתן עמהם מפ ותודיעינו דעתכם עם מי הדין ועוד לוי היה דר עם יהודה וחביריו כמה שנים ונתן עמהם מס ועם כל סביבותיו ועתה עבר עליו רוח קנאה ופי' מהם ונתפשר עם השר בכך וכך לשנה והיו עוררין עליו יהודה וכל נותני המס ונתפשר עם יהודה ומקצת חביריו של יהודה הדרים בעירו עמו ואחרים מעוררין עניו עדיין וכשנותנים חרם עבור המס נותנים סתם ואין מוציאין אותו גם בזה תודיענו הדין ועוד שר שלנו נתן חירות לכל יהודי הבא לדור תחתיו ממקום אחר לישב בלא מס שנה ראשונה בלא רצון היהודים היושבים תחתיו וכל מי שהוא בא^רצ"ל לא. ולא רצה ליתן שום מס בעבור חירות שנתן לו השר ושנה אחרת נתנו מס לשר ונתקבצו כל בעלי המס אלו ואלו^שצ"ל ואמרו. ואמר להם פלונים אישתקד לא נתתם עמנו מס והשיבו בשביל חירות השר וענו ואמרו כל בעלי המס אין אנו יודעין מאותו חירות ועיכבו אותם עד שנתנו להם מס ראשון ושני בעל כרחם שלא בטובתם ולא חשו על חירות השר ואפי' בימיו ואח"כ מת השר ועמד בנו תחתיו והיו נותנים מס אילו עם אילו כמה שנים שלא הזכירו שום חירות ועתה אנשי מדון באו ומעוררים על אותו חירות^תצ"ל ואינם רוצים. ואינו רוצה ליתן שום מס בשנה ראשונה ויושבים באלמות. אם יש טעם בריר חלמות כל זה הודיענו. ושלום קהל שטינדל:

ג׳הנני משיב בקצרה למרבה המשרה על אודות ראובן הבא להתיישב בעיר אחרת ופירש מן הציבור ופישר עם השר לתת מס בפני עצמו לא כל כמיני' לעשות זה כי כל בני העיר שותפין הן לשורא ולפרשא ולטורזיינא ולפסי העיר ולאגלי גפא ולתמחוי ולקופה וכל כיוצא בהן כגון מסים להעלות לשר העיר שכל שמירת העיר מוטלת עליו להצילם מן הגייסות דדמי לפרשא ולטורזינא וכיון דשותפין נינהו הא קיי"ל דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו ואף אם לא דין תורה אחרי שנהגו בכל המלכות להיות שותפין אין רשאין לחלק שאם היו נחלקין איש איש לעצמו היה בא לידי דברים רעים שכל אחד היה פורק עול ממנו ומטילו על חבירו ולידי קטטות גדולות היה בא שאין להם סוף כי מי יתן שנהיה לעם אחד ולאגודה אחת ולואי ונוכל להתקיים בין שונאינו ע"כ יש למחות בראובן הבא ליחלק ואפי' אחד מבני^אצ"ל העיר: יכול לעכב עליו ואי ציית ציית ואי לא ציית הרשות בידכם להכריחו במילי ובשוטי ובחרמות ובנדויים עד שיחזור בו ולזה אנו מסכימים עמכם וכן הדין במעוררים שכולם צריכין ליתן עמכם כל המסים ובכל מילי כמוהם כמותכם וכיס אחד יהיה לכולכם ואין רשאים ליחלק אלא א"כ ברצון כולכם ושלומכם יגדל נצח כנפש נאמן בריתכם. מאיר בר ברוך זללה"ה:

ד׳כאשר כתב מורי קרובי ה"ר מאיר שיח' כן גם דעתי נוטה שאין יכולים לפרד מקהלם בלא רשותם כי בר מתא אבר מתא מיעבט ועוד פרדכת^במסייע. מתא (ב"ב נ"ה.) ועוד יש ראיי' (שם כ"ב.) מהנהו עמראי שלא היו רשאין לישא וליתן בעיר כי אם כשיעור חיותם עד דעקרו אשראי דידהו ואין לפקפק שהם חייבין לשאת בעול עמכם. ועליכם החיים והשלום כחש"ק מנחם בר נטרונאי ישיע"מ. מנחם בר דוד זלה"ה. הנני מסכים לדברי רבותי וקיימתי למטה מה שכתבו למעלה. אפרים בר' נתן זלה"ה. יצחק בר' יהודה הלוי:

ה׳גם אני הצעיר מסכים עם רבותי שיח' אשר בן ה"ר יחיאל^גאולי ט"ס הוא. הלוי. כאשר כתבו רבותי עוקרי הרים גם אנחנו הצעירים הסכמנו לנדותו ולהחרים כל הבאים ביישוב חבריהם ושמה דרים עד שישאו עמהם בעול משא מלך ושרים. קהל ארפורט: ופשרתו ופשרת הקהל יש לכללו יחד ויתנו כל א' לפי עושרו ויכולתו. דוד בר אברהם זצ"ל ברוך בר יחיאל זצ"ל: