תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ק״טTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 109

א׳פגעתי בבחור הממלא מקום אבותיו ואראה והנה מור ואהלות נוטפות שפתותיו כי רבו חיים אותותיו וניכרים מעשיו מתוך מחשובותיו מתקו לי מדבש שאלותיו כי מיישר אורחותיו בדרך טובים ואהובים בחור נחמד ה"ר יחיזקיהו בר' יעקב ז"ל אמת ואמת כי מורי' רבי' שמחה ז"ל הורה הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב החזנות שלא יעשה ש"ץ כי אם מאגודה אחת וגם פשט בכל רינוס שהמיעוט מעכב על הרוב אמנם לא שאלתי אי מנהג אי דינא ורואה אני כי דינא דאורייתא הוא. ואומר אני כל המתרצה להיות ש"ץ שלא מתוך האגוד' אין רוח^דצ"ל חכמים. חכמה נוחה הימנו דתנן (ר"ה ד' ל"ד:) ר"ג אומ' ש"צ מוציא רבים י"ח ותניא א"ל ר"ג לדבריכ' למה ש"ץ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי והואיל ועומד ומתפלל שלא מתוך האגודה אחת והשאר לא עשאוהו ש"ץ והיאך יוציא ידי חובתם והם אינם מסכימים לתפלתו. ות"ר (תענית ט"ז.) עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. ר' יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן וזקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ופרש"י ז"ל ומרוצה לעם שמסכימים לתפלתו אלמא בעינן ש"ץ שיהו מסכימים לתפילתו ואם^האולי ט"ס הוא: תרי רובי מסכימים והמיעוט אינם מסכימים היאך תתקבל תפלתו בעבורם ואפי' הוא מתכוון עליהם והואיל ואינם מתכוונים לתפלתו אע"פ שיש בו כל המידות טובות שהוזכרו בברייתא אפ"ה אכתי בעינן שיהו העם מסכימים ומורידין לפני התיבה דקתני היינו כל השנה ואפי' את"ל בשעת עצירות גשמים קמיירי ר"ה ויו"כ יומי דרחמי לא גרעי מעצירת גשמים ועוד סברא הוא דמרוצה לעם דקתני היינו כל השנה דהיאך יצאו בתפלתם אם אינם מסכימים לתפלתו תדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ בו שהקריב קרבנו וכי ס"ד שנתכפר לו קרבנו והא אסקינן דה"ק (שם ד' כ"ז.) מאי טעמא תקינו מעמדות לפי שנא' צו את בני ישראל את קרבני וגו' והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו על גביו התקינו נביאים הראשונים כ"ר משמורות הא למדת אפי' חפיצים אפ"ה ידי חובתם לא נפקי אלא א"כ עומדין על גבן כ"ש שאינו חפץ בהקרבתו דלא נפיק ידי חובתו וההיא דירושלמי (קידושין פ"ב הל"א) דשוחט אדם פסחו של חבירו^וצ"ל שלא מדעתו היינו שאינו כו'. שאינו יודע בשעת הקרבה אבל אם היה יודע היה חפץ בהקרבתו ובעבודתו הא למדת שאין לכהן להקריב אלא בהסכמת הבעלים ה"נ אין לש"ץ להתפלל אלא בהסכמת בעלים כולם דכשהוא מתפלל אז מקריב קרבן ציבור דתפלה היינו עבודה דכתיב דאנת פלח ליה בתדירא וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה וכבר איפליגו בה ר' יוסי בר חנינא ור"י בן לוי דאיתמר (ברכות כו:) ר' יוסי בר חנינא אמר תפילות אבות תיקנו וריב"ל אמר כנגד תמידים תיקנום וכוותי' דריב"ל קיי"ל ותו דמסקינן דלר"י בר חנינא נמי אסמכינהו רבנן אתמידין הא למדת כשש"ץ מתפלל אז הוא מקריב קרבן של ציבור אם המיעוט אינם חפצים בעבודתו היאך יוצאים הא אינו יוצא אפי' חפץ בעבודתו עד שיעמוד על גביו הא למדת שאין הכהן רשאי להקריב קרבן אלא א"כ יודע שמסכימים לעבודתו והיינו דתניא בברייתא דבעיא שיהא מרוצה לעם כפירש"י זצ"ל שיהו מסכימים לתפלתו וא"ת ויעשו להם אותם שאינם מסכימים ש"ץ אחר היאך יתפללו שנים כאחד זה בצפון וזה בדרום. היתכן הדרך הזה או מאיזה כח יגרשום מבה"כנ לעשות בית הכנסת אחר והכתוב צועק חלק לבם עתה יאשמו הא למדת ש"ץ שעומד שלא מתוך האגודה אחת שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא אל יתמנו עד שימצאו אדם שהוא מרוצה לכולם והחסיד הגדול^זאולי צ"ל אלקי. אלי מוהר"ר יהודה חסיד ז"ל^חצ"ל כתב שצריך להיות ש"ץ אהוב לצבור שאם לא כן כשקורא תוכחה סכנה הוא למי שאינו אוהבו ואמר לי שאם אדם יודע שהחזן אינו אוהבו שאם יקרא אותו בתוכחה יזהר ואל יעמוד פן יכשל הילכך אין נכון להתמנות ש"ץ להיות ש"ץ אלא בהסכמת כל הציבור וכשיתמנה ש"ץ ויכנס לתפלה אם לאח"כ אומר א או ב' או ג' אין אנו חפצים בך ובלא פשיעתו שלא פשע בשים דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן לאו כל הימנו להעבירו הואיל וקיבלוהו עלייהו לאו כל כמינייהו לבטל המעמדות הואיל דשכבר נתמנו וקיבלוהו עליהם ומ"מ צריך ש"ץ לעסוק שיאהבוהו ולהחניף לציבור להעביר על מידותיו כדתניא דבעיא שיהא עניו ושפל ברך אבל במילי דשמיא אסור לו להחניף להם אלא צריך להוכיחם וישר כחך וחלקך בתורה ובמעשים טובים כחשק אוהבך יצחק בר' משה נב"ה: