תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קי״דTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 114

א׳יהודי שיושב בקרקע השר ותפסו שרוצה ממנו ערבות שלא יברח מארצו או רוצה לתופסו ומ"מ כל מה שיש ליהודי השר מוחזק וביקש מיהודי אחר ואמר תערביני נגד השר בכך וכך שלא אברח מארצו אם אברח אני פורע לך כל ההפסד שתפסיד על ידי אז אוהביו ואחיו אמרו לו תערב את קרובינו וניאות להם לערב וכתבו לו שטר הערבות אנו חתומי מטה ערבים קבלנו עלינו אם פלוני יברח מן השר שלו שנשלם לו כל ההפסד שיבא לערב על ידו ולא היה שם קנין באותו שטר ובאים לומר קרובי הנערב מאחר שאין שם קנין^חצ"ל הוי כמו ערב שלא בשעת מתן מעות (ב"ב דף קעו:) ואין כאן חיוב. תשובה. נראין הדברים שזהו כמו ערב בשעת מתן מעות כיון שהשר מוחזק עתה בכל מה שיש לו ועל ידי ערבות של זה מניחו לכנוס לנכסיו א"כ כשעת מתן מעות דמי ומתוך שהערב חייב לשר כמו כן אלו חייבים^טצ"ל לו שערבים לו להחזיר הפסדו ואפי' לא תדמהו לשעת מתן מעות מ"מ דינא דמלכותא דינא הוא שאפילו בלא קנין גובין מן הערב וכמו שהשר מוציא בלא קנין מן הערב שכן דיניהם כמו כן זה הערב יוציא הפסדו מן הקרובים שנתערבו כנגדו ולא יוכלו לומר לא היה שם קנין כיון שעיקר הערבות בא מכח שאין שם קנין ועוד לא יהא אלא דינא דגרמי ושזה בורח וגורם לו להפסיד ויודע היטב שהשר יכריחנו ויגבה ממנו כל הערבות והרי הוא כמו ערב דב"ד שאין צריך קנין (שם) ואין לחלק בין הבורח שודאי חייב לשלם הפסד של ערב ובין קרובים של בורח שנכנסו בערבות לערב זה גם הם חייבין מדינא דגרמי שעל ידיהם נכנס הערב בערבות נגד השר וכשבורח הנערב גורם הפסד לערב שאלמלא ערבות של קרובים של הבורח לא היה משתדל לערבו נגד השר וכ"ש אם אותן הקרובים סייעוהו לברוח על ידיהם ועל פי עצתם ברח ועל ידי זה הענין דין מסור לחייבו בהפסדו של נמסר וכ"ש כאן שזה עשה^יצ"ל לו טובה^כצ"ל שלא ולא יתפישנו ולא יגזול כל מה שיש לו ושם נפשו וממונו תחתיו ועל ידו ניצל ואין לך שיעבוד גדול מזה ובודאי שיעבד נפשי' ועוד לא גרע זה ממוכר קרקע לגוי במיצר חבירו דמשמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתיא ליה מחמתו (ב"ק קי"ד.) ועוד מזקנים נתבונן דר"ת עשה תקנה אחת המתחלת מי משלנו אל מלך ישראל. וז"ל ועל כל בן ברית איש ואשה גזרנו באלה אשר יתערב נגד השרים היושבים תחת השלטון^לאולי צ"ל הצר הצרי משיקוע כל אדם ואם ח"ו יעבור על גזירתינו גזרנו על המתערב שלא יפצנו ועל כל בני ברית גזרנו שלא להושיב ב"ד על כך אך על היהודים היושבים שלא תחת השלטון^מצ"ל הצר הצרי לא גזרו שלא לערבם ומשם אני לומד שצריך לפצות כל המתערב את חבירו ובא לו הפסד על ידו וערבות בדיניהם שמקבל בדבורו לפני השר והם אינם יודעין ואינן חוששין לשום קנין. ושלום משה בר חסדאי: