תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קכ״בTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 122

א׳^קארוכות סי' תקע"ה בחסרון ומרדכי כתובות פ"ז סי' ר' בחסרון תשובת מיימוני לס' קנין סי' ז' בשלימות. על ראובן שמכר הסוס לשמעון ושוב נמצאו בו מומין ביד שמעון והוא טוען שברשות ראובן נולדו נו המומין והלה אומר לא כי אלא ברשותך נולדו לו מומין נר' בעיני כיון שאין הדבר ידוע בעדות ברורה שהיה בו מום זה מעיקרא ברשות ראובן אכן נמצאו ברשות שמעון עתה ונולד הספק ברשותו שמא ברשות שמעון נולדו כדמסקינן בפ' המדיר (כתובות ד' עו:) כל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ואפי' לא יהיב שמעון אכתי דמי הסוס לראובן מפקינן מיני' ויהבינן לי' אמנם ראובן צריך לישבע שלא ידע במום ולא^רצ"ל הרגיש. הרגישן במום זה מעולם כיון דראובן היה לו לידע במום זה מתחילה יש לו לשבע שאינו יודע שאפי' היה מוחזק כבר בממון לא פטרינן לי' משבועתא כשהוא טוען איני יודע אם הייתי חייב לך מנה מעולם כ"ש דלא מצי לאפוקי ממונא מחזקי' מספיקא בלא שבועה ואין לדחות דשאני התם דכשנגדו טוען ברי לי דמנה בידך מ"מ טובא אשכחנא בכה"ג דהיכא דהא' יש לו לידע ושכנגדו אין לו לידע לא יטול בלא שבועה כגון (ב"ק ד' קיד:) המכיר כליו וספריו ביד אחר וכו' ישבע הלזה כמה הוציא ויטול. (כתובות ד' עט:) המוציא הונאות על ניכסי אשתו^שעי' שבועות מ"ה. לא שיאמר כו' ובחידושי הראשונים שם. וחנווני על פנקסו^תצ"ל וליכא. ירא להימוני לשמעון לומר ברשותך נולד מיגו דאי בעי אמר פרעתיך שהרי אין טענתו ודאי לומר ברשותך נולד א"כ הרי ידע ונתפייס וסביר וקיבל הלכך מ"מנ לא מהימן ואם ראובן אינו רוצה לישבע שלא ידע ממום זה מתחילה אז שמעון פטור דמשיכה בטעות הוה דכיון דמום שבסתר הוא זה דליכא למימר ראה ונתפייס הדרי זביני ואפי' אם כבר קיבל ראובן המעות. ולעניין כחש הסוס נראה דיש לו לשמעון לשלם לראובן כל מה שכחש מחמת מלאכה שרכב עליו משעה שנולדו בו כדאמר בהגוזל קמא (ד' צז. ועי"ש) גזלנותא לא אבידא למיגר דאינו נוטל אלא פחת בעלמא פחתא מיהא שקיל. ושלום מאיר בר' ברוך שיח':