תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קל״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 136
א׳יודיענו מוה"ר חיים פלטיאל על אשה שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים וגם הוא הודה שלא היה עמה אלא לילה הראשון ועתה היא באה מחמת טענה והוא נשבע בפני עדים שרוצה לברוח ממנה והיא הניחה לתופסו בלי רשות הקהל עד שיעשהבצ"ל לה דין. והוא מזומן היה למשפט: תשובה. נר' בעיני שאפי' אם היה כופר מ"מ היא מהימנת מדרב המנונא דאמר (נדרים ד' צא.) האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אלמא במידי דקים לי' לבעל מהימנא בפניו דאי לאו הכי לא הוות מחצפה כולי האי ובפ' בתרא דנדרים (שם) כדפריך ממשנה אחרונה דהשמים ביני לבינך משנינן נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע משום הכי משקרא משמע האי טענה לא מצי בעיל הואיל וידע מהימנ' משום דלא מחצפ' והלכתא כרב המנונא כדמשמע ביבמות (ד' קטז.) ובכתובות (ד' כב:) ובסוטה (צ"ל בגיטין ד' סד:)געי' תוס' יבמות קט"ז. ד"ה ולהימנה. ובנדרים. מיהו מספקאדצ"ל לי. לי' היכא שיש קול על האדם שאינו יכול לזקוק אי מהימנת אשה דפ' האשה (כתובות ד' כב:) אמרי' ה"מ היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים מעיזה ומעיזה דהא שטר עדיף מעדים דהמלוה חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ובשטר צריך לפורעו בעדים (שבועות מא: וע"ש בתו') וחזקה היא במקום שטר ואפ"ה גבי רבה בר שרשום (ב"ב ד' לג.) אמר לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפוק עלה קלא דארעא דיתמי היא אלמא דקול מבטל חזקה וא"כ אם במקום עדים דמסייעי מעיזה כ"ש במקום קול מסייעה דמעיזההצ"ל או. שמא קול גרוע מעדים דהא בפלוגתא דרשב"ג אמרי' (שם ד' לב.) נפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא חד סהדא ואמר דלאו בן גרושה וחלוצה הוא ואסקיני' אלמא אפי' עד אחד מבטל קול כל שכן עדים ובההיא דרבה בר שרשום ה"פ לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפיק עלי' קלא וקול הרי הוא כמחאה דהא טעמא דמחאה שלא בפניו הויוצ"ל מחאה הוא. מטעם דחברא חברא אית לי' (שם ד' כט.) מיהו סברא הוא דקול גרוע דערים המעידים פלוני חייב לחבירו מנה חייב ואם יצא קול אינו חייב וכהנה רבות אך לגבי העזה דמסייע לה מידי ישזכ"ה בהכ"י וט"ס הוא. לה לדקדק אי תלמודא נקיט דוקא עדים או משום דאיירי בעדים נקט עדים ואין להקשות מפ' הבא על יבמתו (יבמות ד' סה:) דמשמע דליתא לדרב המנונא דאמר הוא אמר מינה והיא אמרה מיני' יוציא ויתן כתובה איהי קים לה ביורה כחץ משמע משום דלא קים ליה מהימנת אי הוה קים ליה לא מהימנת ולרב המנונא לפי שיטת נדרים הוי איפכא דלשיטת השאילתות ולשיטת ריב"ם לא קשה דאינהו מוקמי ההיא דיבמות למר בשהה עמה י' שנים ולמר בבאה מחמת טענה ולדידהו צריך לפרש דלרבותא נקט וה"פ אע"ג דאיהו לא קים ליה הואיל והיא קים לה מהימנת כיון דבאה מחמת טענה או שהה עמה י' שנים ועוד יש לפרש כפשטו דה"פ יוציא ויתן כתובה ולהכי צריך טעם דלא קים ליה דודאי להוציא צריך טעם דלא קים לי' כההיא דנדרים היכי דקים ליה מהימנת משום חזקה דלא מחצפה מיהו לתת כתובה אי הוה קים ליה לא הוי' מהימנת דהוי ברי וברי ואוקי ממונא אחזקי' אבל היכא דלא קים ליה מהימנת דהוי כברי ושמא ואע"ג דקיי"ל כר' יוחנן ורב נחמן (ב"ק ד' קיח) דברי ושמא פטור אפי' לרב יהודה בשמא שלא היה לו לידע פטור כדמוכח פ' שור שנגח ד' וה' (נ"ל את הפרה. ד' מ"ו ע"ש בתו') מ"מ כתובה דהויא מעשה ב"דחצ"ל שאני. ואפי' למ"ד (יבמות לח:) שטר העומד לגבות כגבוי דמי מודה בנדון כזה בברי ושמא וכיוצא בדבר פ' האשה ביבמות (ד' קיז.) התירוני לינשא נותנים לה כתובתה אמרה תנו לי כתובתי אפי' לינשא אין מתירין לה וא"ת א"כ לוקי ההיא דנדרים כדפריך על רב המנונא ממשנהטצ"ל אחרונה. השמים ביני לבינך לימא דמתני' איירי דתבעה כתובתה ולהכי לא מהימנת י"ל הואיל וכייל ג' נשים אהדדי משום דומיא דאומרת טמאה אני לך דמשמע דאיירי אפי' באשת ישראל וברצון דאותה אין לה כתובה ואפ"ה למשנה אחרונה נאמנת מ"מ אין נראה דע"כ מיירי טמאה אני לך באשת כהן ובאונס דאי באשת ישראל וברצון א"כ למשנה ראשונה היכי יש לה כתובהיצ"ל והכי. והיכי מוקי תלמודא התם מ"מ מדלא אידכר כתובה התם משמע דלא תבעה כתובה וברישא רבותא ובסיפא רבותא דלמשנה ראשונה אע"ג דלא תבעה כתובה יהבינן לה ולמשנה אחרונה אף לינשא אין מתירין אותה ועוד יש לחלק לפי הפשט דההיא דנדרים מיירי דרוצה לצאת ואיכא למימר דעיניה נתנה באחר להכי איכצ"ל לא. הוי קים ליה לא מהימנת והתם מיירי ביבמות דהיא רוצה להיות עמו דליכא למימר עיניה נתנה באחר להכי מהימנת אע"ג דלא קיםלצ"ל לי'. הואיל וקים לה ותדע דהכי הוא דפ' המדיר (כתובות ד' ע"ז:) על ההו' דנש' אשה ושה' עמה י' שני' מוקי אי הוה בהדי' לא שבקינן לה מ"מ עיקר טעמא הוא דכתוב' מדקאמר מאי טעמא משמע דטעמא יהיב למילתיה ובנדון זה כיון דמודה למאי ניחוש לה הרי אינה תובעת כתובתה ולעיניה באחר ליכא למיחש דהא קמודה והיה נראה לכופו ואע"ג דלא מני ליה בהדי אותן שכופין להוציא הואיל וטענה כבר ובאה מחמת טענהמצ"ל והא דלא מני לי התם דהתם אפי' כו'. אפי' אי אמרה הויא בהדיה לא שבקי' לה דאל"כ יקשה לךנצ"ל הא דמייתי. אח"כ ההיא דבאה מחמת טענה דפ' הבא על יבמתו (יבמות ד' סה:) דאמר כי האי ודאי כפינן וע"כ בשוטי דאי בדברים לא יוסר עבד א"כ ליתני בהדי מתני' אלא כדפי'. ועל אמרה מאיס עליסעי' כתובות דף ס"ג. בתו' ד"ה אבל. פירש"י לא כייפינן לה לשהות תחתיו אלא כופין אותו לגרש ואפי'עצ"ל לפיר"ת. לגר"ת דלא כייפינןפצ"ל לה לשהות תחתיו ליה פי' להשהותה עד שתכלה כתובתה פן תתפייס אלא אם רוצה מגרש מיד משמע הא אם רוצה לגרש אין כופין אותו היינו משום דאמרה מאיס עלי ואיכא למימר עיניה נתנה באחרצט"ס הוא וסירכא דשורה דלקמן נקטי': (כופין ואפי' במאיס עלי) אבל כאן דל"ל עיני' נתנה באחר כופין ואפי' במאיס עלי הרי בדורות האחרונים פסקו הגאונים בשתי ישיבות שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רע כייפינן ליה לאלתר לגרש וכל מה שתפסה משלו מהדרא וכל מה דאיכא מדידה תותי ידיה בעין ואפי' נכסי מלוג שקלה וכל מה שבלה מנכסי מלוג מפסדה ומנכסי צאן ברזל משלם דבאחריותי' נינהו וכ"ש עתה בימינו שאין אדם נושא שתי נשים ויש לירא פן יבאו שניהם לעבירה דכייפינן מ"מ יש לפקפק הואיל ואומר שבעל בלילה הראשון והיא לא הכחישתו א"כ מוכיח דנשתנית תולדתו ואולי תהיה לו רפואה כאשר ראינו רבות פעמים שיש שוהים כמה שנים ושוב מתרפאים אף זה מחמת חולי או עינה בדרך כחו ויחזיר אחר רפואות דאין לומר מדפליגי התםקצ"ל באמר איזיל ואיבדיק נפש' דאיכ' למ"ד (יבמו' סה.) דלא מצי היינו דוקא ששהא עמה י' שנים ובא"י אפי' לשאר פי' הרי רבא אמר התם דודאי נושא כמהרבהכ"י שנים וט"ס הוא. נשים והוא דמצי לאפוקינהו ואפי' למאן דפליג היינו שלא לישא אשה על אשתו אבל בשאר רפואותשאולי צ"ל מודה ואפי' את"ל דפליג אפי' בשאר רפואות אי בעל ולאו יורה כחץ מ"מ כו'. (ואפי' אי בעיל ויורה כחץ שוי') מ"מ יכול להיות דדוקא שמתחלתו ועד סופו היה כן אבל זה שהיה לו גבורת אנשים ונשתנית תולדתו מוכח הדבר שיהיה לו רפואה ואע"ג דכל כפייה בשוטי כדאי' בפ' המדיר (כתובות ד' עז:) איני מסכים לכוף דאולי יהא גט המעושה שלא כדין ונמצאתי מתיר אשת איש וא"ת כיון דיש לחלק בין נשתנית תולדתו מדוע דוחק בנדרים לאוקמי השמים ביני לבינך ביורה כחץ לימא דמיירי דטענה דנשתנית תולדתו דאיכא למימר א"כ אפי' למשנה ראשונה לא היתה נאמנת ועוד דלישנא משמע דאינה נאמנת כלל ואי בנישתנית תולדתו נאמנת לכל הפחות להצריכו לחזר אחר רפואות ויש לירא פן מסר מודעה ואע"ג דיכפוהו לבטל אין זהתצ"ל מועיל. כדאי' בערכין (ד' כא:) האי מאן דמסר מודעה אגיטא הוי מודע' ופריך פשיטא לא צריכא דעשאוהו וארצי מהו דתימא בטלה מודעה קמ"ל ואע"ג דתניא (ב"ב ד' מח.) וכן בגיטין כופין אותואבהנ"י ליתא מילת עד שיאמר וט"ס הוא. עד שיאמר רוצה אני איכא למימר דמיירי באותן שכופין להוציא כדמסיק פ' שזקת הבתים קסבר מצוה לשמוע דברי חכמים וכן בירושלמי (גיטין פ"ט הל' ט'.) גוים שעשו כמעשה ישראל כשר באומר איני זן ואיני מפרנס לכן נכון שתוציא אותו מידי גוים ואין כאן עביד אינש דינא לנפשיה הואיל ואינו ידוע לכל שהדין עמה מדאמר (מ"ק ד' י"ו.) צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה משמע הא אינש אחרינא לא אי לאבצ"ל לה דין. לכ"ע אע"פ שיש לדחות וכי משום דצורבא מרבנן הוא משלח גלימי דאינשי נהי דפסיקא ליה מ"מ יש לו להרחיק עצמו דחזינן דוכתי טובא דאמר (שם ד' יב: וש"נ.) אדם חשוב שאני אלא התם קאי על נידוי דאמר ברישא מנודה לרב מנודה לתלמיד ועלה קאי דאם אין עדים בדבר שביזוהו ונידוהו לכבודו מנודה לתלמיד ונהי דאינה ראיי' משם מ"מ האמת הוא כך דכל הני עובדי ומשניות דמייתי התם מיירי בדבר הידוע לרבים שעושה דין רק שלא ברשות ב"ד עשה ועוד אם הלכה רופפת הלך אחר המנהג והלא מנהג פשוט שאין יהודי רשאי לצוות יהודי חבירו בדיני גויםגעי' תוס' יבמות קט"ז. ד"ה ולהימנה. לדיני ישראל אם לא ברשות הקהל ומפי' ר"ח יש ללמוד דבר זה שפי' קרית ברדצ"ל לי. עמיתך (ב"ק ד' צב:) ולא עניך שקראתו לדין ולא ענך דחי גודא רבה ושדי עלויה תביאנו לדיני גוים משמע הא בענין אחר לא ואע"פ שכתבתם שנשבע לברוח ולישא אשה אחרת שבועתו אינההצ"ל או. דנשבע לבטל את המצוה הואיל ואינו על ידי כולל או דאסר חפצא עלויה מיהו מלקין אותו על דמפיק שם שמים לבטלה כדאמר האומר שבועה שלא אוכל מצה בערב פסח מלקין אותו ואוכל וטוב הדבר לפייסה שיקבל חרם לחזור אחר רפואות עד הזמן שלא יברח ואם עד אותו זמן לא ימצא רפואה שהיא תהיה נאמנת ויגרשנה דהכי איתא בירושלמי (שלהי נדרים) השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקא מארעא כך רחיקה ההיא איתתא מבעלה ונהי דאינו זה בתלמודינו למסקנא או שמא כך הפי' רחיקא האי איתתא מבעלה מהנאת יורה כחץ ואמר יעשו דרך בקשה יעשו סעודה ויפייס ובענין אחר איני מסכים לכפות על גט כזה וכל הירא את ה' ימשוך ידו מן הגט ולא יהא לו עסק עמו אך יעשו דרך בקשה ויפייסו האשה ונערץ בקדושה ינחילכם מורשה כאות החלושה נפש חיים פלטיאל תולעת:
1