תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קס״אTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 161

א׳על אשה שנדר' להתענות ונתעברה הם נדרי עינוי נפש ואם הבעל הניאה ביום שומעו לא חל הנדר ואם החריש הרי הוא כשאר נדרים וצריך התרת חכם יתירו לה ויפתחו בחרטה לומר אדעתא דהכי מי נדרת ואע"ג דקיי"ל (נדרים ד' סה.) אין פותחין בנולד^רצ"ל היינו משום. דלא שכיח ואשה דמעיברה נולד דשכיח הוא ועוד דקיי"ל כרב נחמן (שם ד' כא:) דאמר פותחין בחרטה ופר"י לבך עלך או כדו תהית א"כ חרטה אדעתא דהכי הוי לרווחא דמילתא ועוד לפי מה שאם נפרש דבר זה דאין לוין הוי^שצ"ל אם פירש. פי' דנדר יום זה ולא אחר דהא עובד' דפ"ק דשב' (ד' יא.) ע"כ קיבל מבעוד יום דבענין אחר לאו שמי' תענית אפ"ה א"ל לוזיף מר א"כ בנדון זה היה מותר ללות ואפי' לדברי המפרשים^תבשהזכיר יום זה אין לוין מ"מ דוקא שהזכיר כו'. יום זה בשהזכיר מ"מ זהו שהזכיר שם היום כגון שני וחמישי. אבל לא ידענא אם שייך לזה דקיבלה^אצ"ל עלי' להתענות אם א' כו'. ותיבת מגילת תענית נמחק. ואולי שייך לקמן ומברייתא דמגילת תענית דגזרתינו קודמות כו'. מגילת תענית אחד מן הימים נופל בשבת ויו"ט וראש חודש ונדחה מק"ו מט"ב (עירובין ד' מא.)^באולי צ"ל אי נימא כיון דבטלה מקצתה בטלה כולה. ומברייתא כו'. ומברייתא דגזירתינו קודמות לנדרו (תענית ד' י"ב.) משמע דכיון דלא חל הנדר על שבת ויו"ט ור"ח הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולא דמי לההוא דפ"ג דשבועות (ד' כב:) בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דהתם פירש וקיי"ל (נדריס ר' י"ג:) דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות אך היכא דלא פירש הוי נדר בטעות. חיים פלטיאל תולעת: