תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קס״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 165

א׳^נהובאת בקיצור במרדכי פ"ב דפסחים סי' תקס"ז. אני המחבר נשאלתי על חביות של שכר שנתנו בה יין קודם הפסח. והשבתי נר' בעיני ומורה אני הלכה למעשה חביות של שכר מדיחה במים^סבהכ"י יפים וט"ס: יפה ומנגבה קודם הפסח ונותן לתוכה דבש ויין לכתחילה לצורך הפסח ושותהו בפסח שהשכר הנפלט מן החביות לתוך היין או לתוך הדבש בטל בס' דקיי"ל היתר בהיתר בטל כדפסק רשב"ם דתני פ' בתרא דכלאים (פ"ט מ"א.) צמר גמלים וצמר רחילים שטרפן זה בזה אם רוב גמלים מותר פי' להביא פשתן לשם אלמא אע"ג דאיסור כלאים הוי במשהו אפי' נתערב חוט של פשתן אחד בבגד שלם של צמר כיון שכבר נתבטל צמר של רחלים בשל גמלים ברוב אינו חוזר וניער אח"כ עם הפשתן לאסור במשהו ואע"ג דמשהו דכלאים דאורייתא וכ"ש במשהו דחמץ דרבנן שאינו ניער בפסח אחר שנתבטל וכשם שצמר של גמלים וצמר וחילי' אע"פ שמותרים זה עם זה מבטלים זה את זה האי שכר ויין נמי אע"פ שהם מותרים זה עם זה מבטלין זה את זה ואין שייך כאן לומר אין מבטלין איסור לכתחילה (ביצה ד' ד':) הואיל דבשעת^עצ"ל נתינת: יין ודבש לחביות מותרין בשכר אע"ג דהיכא^פבהכ"י דביטל וט"ס. דבישל היתר בקדירה של איסור שאינה בת יומא אסרינן דמשערינן בכל הקדירה משום דלא ידעינן כמה בלעה תחילה היינו דוקא שכשבלעה איסורא בלעה כגון נבילה ושאר איסורין או כגון חלב לגבי בשר הלכך הואיל לא ידעינן כמה בלעה אחמרוה רבנן ואסרי' אבל הכא כשבלעה חביות זו את השכר התירא קבלעה וכשנותן לתוכו יין או שמן או דבש הכל הוי התירא דלא אחמרינן כולי האי שתהא כל החביות כולה אסורה ואין לשער כי אם מה שפולטת ביין דהיתר וכשהרצתי דברי לפני מורי אבי העזרי והשיבני כלשון הזה אם לא היה מותר אז היה לאסור כל יינות שסביב קלוניא ולמורי' רבי' שמחה כמו כן שאלתי והשיבני גם הוא להיתר הלכך חביות של שכר מדיחה במים ומנגבה ונותן לתוכה יין ודבש קודם הפסח ושותיהו בפסח כי שכר הנפלט מן החביות לתוך יין בטל בס' ואם משום שמרים נר' בעיני ששמרים של שכר גופייהו מותר לאכול בפסח אי לית בהו כלל ציחצוחי שכר דאמר רב זביד האי דורדיא דחמרא בתר תריסר ירחי שתא שרו (ע"ז ד' לד.) והיינו טעם שכבר נתייבשו וכלה מהם טעם יין וצחצוחי היין (שם ד' לד:) א"ר אחא בר אבא הני פורציני דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי פי' פסולת של ענבים ורמי בר תמרי דהוא רמי בר דקולי עבד בה מעשה בפי' כל הבשר (חולין ד' ק"י.) ואמר בירושלמי פ"ק דדמאי (משנה ג'.) שמרי גוי אסורין בהנאה הא שיבשו אין בהם משום ע"ז הא למדת דשמרים שיבשו אין בהם משום ע"ז^צצ"ל ואינם. בכלל יין נסך ואפי' באיסור ניסוך דחמיר כ"ש באיסור שכר בפסח דקיל דשמרים אינו אלא טינופת בעלמא כדמוכח פ' סאה תרומה בירושלמי (שלהי פירקא) אין טינופת תרומה מצטרפ' עם התרומה לאסור על החולין^קכנר' יש למחקו. (לעלות לתרומה) לוג יין^רצ"ל עכור שנפל לפחות ממאה לוג צלול שאתה כו' ועי"ש בירושלמי. צלול שנפל למאה לוג עכור שאתה מוציא שמרים שבו פי' שאינו מצטרף לאסור שאינו כי אם טנופת בעלמא הא למדת דשמרי יין אינן בכלל יין לא לענין תרומה ולא לענין הנאת ע"ז וה"ה שאינו בכלל שכר לענין חמץ הלכך לפי מאי דסלקא דעתין מעיקרא לדמותו לבית שאור שאין הגעלה מועלת לו דאינו נפלט ליכא למיחש ולא מידי דטנופת בעלמא הוא והוא שהשכר כולו נפלט אע"פ שהשמרים אינם נפלטין לא חיישינן ולא מידי: