תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קצ״טTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 199

א׳ראיתי בני אדם שאינם רוצים לשתות שכר שעורים מפני איסור חדש מפני שנזרעה אחר הפסח ואין מי שיתירם. ול"נ להתיר מהא דגרסינן^עבהכ"י פ"ג וט"ס. פ"ק דר"ה (ד' י"ג.) בעו מיני' חבריא מרב הונא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו וא"ת דעייל ביד גוי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו"ם משם יש לדקדק דתבואה הגדילה ביד גוי אינה צריכה התרת העומר ואפי' אם גדילה ברשות ישראל עתה בחוצה לארץ שאין אנו סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר שאפי' מדרבנן לא גזרו דומיא דמעשר שלא גזרו בחוץ לארץ אלא הסמוכין לארץ כמו שכתוב פ"ק דחולין (ד' ז.) גבי ר' מאיר שאכל עלה של ירק וכו' מיהו אח"כ ראיתי בירושלמי בשלהי מס' ערלה אהא דתנן (קידושין ד' ל"ו:) כל מצות התלויין בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש ר' יונה בעי קומי ר' יוסי למה לא תנינן אף חלה עמהם א"ל לא תני במתני' אלא דברים הנוהגים בישראל ונוהגים בעכו"ם וחלה אינה נוהגת בגוים הרי משמע דחדש נוהג בגוים. וי"ל דהכי קאמר לאפוקי לחלה שאינה בגוים ואף בארץ ישראל מה שאין כן בחדש ואין^פצ"ל לדחות. לדמות ההיא דראש השנה ולומר ודאי העומר אין להביא אלא מתבואה הגדילה ברשות ישראל אבל מה שגדל ברשות גוי נוהג בו דין חדש הא ליתא דא"כ מאי קאמר לא ס"ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ אכתי הוה לי' למימר דלא אקריבו ומה שאכלו ממחרת הפסח זהו לפי שהאיר המזרח מתיר כדאמר ר' יוחנן ורשב"ל במנחות פ' רבי ישמעאל (מנחות ד' סח.) אפי' בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח מתיר ודוחק לומר דההיא סוגיא דראש השנה פליגא אדר' יוחנן ורשב"ל אלא דפשיטא מה שנתגדל ברשות גוי לא צריך שום התירא אפי' האיר מזרח אמאי לא אכיל מעיקרא בע"כ לפי שהיה שם תבואה שגדלה ביד ישראל ותו גרסינן במנחות פ'^צט"ס הוא וצ"ל כל המנחות דף ה'. התכלת (ד' ה':) מה למנחת העומר שכן מתרת חדש ובשביעית שכן מתרת ספיחים ומדלא אמר שכן מתרת תבואת גוים ש"מ דתבואת גוים לא בעי התרה ואע"פ שיש לדחות ולומר דכ"ע ה"מ למימר הכי אלא דאית לי' תירוצא אחריתי אליבא דר' עקיבה מ"מ ראי' היא כי כן שמעתי אומרים שגם ר"ת זצ"ל היה מביא ראי' ממנחות להיתר ואני תמיה מיה' דגר'^קבכ"י כתוב גבי וט"ס. פ' ר' ישמעאל (ע"ז נ"ג.) גבי ואשיריהם תשרפו באש מכדי ירושה היא^רצ"ל להם מאבותיהם. לכם מאבותיכם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו' א"כ התם בר"ה אמאי קרי לה תבואה של גוי אמאי ליהוי כשדה ישראל שזרעה גוי והא דאמר (תורת כהנים פר' קדושים. ספרי פ' תצא פ' רפ"ב.) פרט שקצרוהו גוים זהו גבי לקט שכחה וגבי שדה של גוים כדאמר התם בסיפא מיכן אמרו נכרי שקיצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור מלקט שכחה ופאה וא"ת שהגוי קנה התבואה בשינוי הזרעים הא תנן ב"מ פ' השואל (ד' ק':) שטף נהר זיתיו ונתנה לתוך שדה חבירו זה אומר זיתי גדלו וכו' ואמרינן בגמ' לא שנו אלא שנעקרו בגושיהן ובתוך שלש אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע וכו' והתם נמי (ד' קא.) פליגי רב ושמואל ביורד לתוך שדה חבירו ונטע שלא ברשות ואין להאריך בזה. ומיהו ההיא דמנחות דא"ר יוחנן ורשב"ל אפי' בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח מתיר^שצ"ל מצינו. ומצינו למימר דוקא כשראוי להביא עומר ולא הביאו^תצ"ל אבל לא בזמן שאין מה להביא כדאמר התם כו'. בזמן שאין מה להביא התם בראש השנה (ד' י"ג:) כר' זירא כל הראוי לבילה כו'. ברוך בר' שמואל ז"ל: