תשובות מהר"ם, דפוס לבוב רי״אTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 211

א׳^רארוכות סי' תצ"ג וקצרות סי' רצ"ט בחסרון. וששאלת על ראובן שאמר אם אשחק עבור שום דבר אתן זקוק להקדש ונתן לאחר לשחוק עבורו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם (נדרים ד' ל:) ויש לחקור אם בלשון בני אדם הוא כך שכל האומר כך רוצה לומר לא הוא^שצ"ל ולא. וכ"ה בדפוס. אלא אחר עבורו או לאו ואם לא יוכל להתברר בלשון בני אדם הלך אחר לשון תורה שבכל דבר שלוחו של אדם כמותו (קידושין ד' מא:) כיון ששחק בשבילו כאלו שחק הוא עצמו ונהי נמי דאין שליח לדבר עבירה הא מסיק פ"ק דב"מ (ד' י':) דה"מ דשליח בר חיובא הוא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא כגון שאמר לו כהן לישראל קדש לי אשה גרושה מיחייב^תצ"ל שולחו. שלוחו ונהי נמי דשליח עבר אלפני עור וגו' כיון דלאו בר חיובא הוא לההיא עבירה גופא שלא לקדש לעצמו אשה גרושה לא מיקרי בר חיובא ומחייב^אצ"ל כנ"ל. שלוחו וה"נ שליח לאו בר חיובא הוא שאינו נדור שלא לשחוק מחייב^בצ"ל כנ"ל. שלוחו ואע"ג דרב סמא^גליתא בגיר' בגמ'. (חמוה דרבינא משמיי דרב חייא) אמר הני מילי היכי דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד לא מחייב^דצ"ל שולחו. שלוחו א"כ ה"נ לא מחייב. נ"ל דהלכתא^הבהכ"י כחמוה דרבינא. וט"ס הוא. כרבינא דהוי בתראה וכ"ש רבינא שהי' תלמיד חבר דרב אשי דסוף אמוראי נינהו דהלכתא כוותי':