תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ש״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 306

א׳אימא מילתא דשויי' לתרוייהו ידידי ה"ר אליעזר וה"ר מנחם שיחיו שאלתוני על שליש מה עמדי אם נאמן בלא שבועה אם לאו. הא פלוגתא דרבוותא ר"ת כתב דבלא שבועה נאמן וטעמא כדא' פ"ק דב"מ (דף כ"א.) הא הימני' וכל סתם נאמנות שבתלמוד בלא שבועה מדפריך תלמודא ס"פ המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע'.) גבי המפקיד אצל חבירו בשטר וכו' עד א"ל נאמן סוף סוף אלו אמר נאנסו לאו שבועה בעי א"ל מאי נאמן נמי דקאמר בשבועה מכלל דסתם נאמנות הוי בלא שבועה כדס"ד של המקשה מעיקרא וכן פ' השולח (דל"ז.) נאמן אדם לומר פרוסבול היה לי ואבר וע"כ היינו בלא שבועה כדפר"ת מדקיהב טעמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא וכן פ' עשרה יוחסין (קידושין דף עג:) נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי כו' נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי דמיתני בהדי' והיינו בלא שבועה מדקאמר פ"ק דב"מ (דף ב':) וניחזי זוזי ממאן נקיט ולא משני כגון שהמוכר אינו רוצה לישבע דאורחא דמילתא הוא כך דאין אדם חפץ לישבע עבור^קבהכ"י חביות וט"ס. חבירו. וכן נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בזמן שבעלי הדין עומדין לפניו (קידושין דף עד.) ועוד יש ראי' דכל היכא דקהימני' היינו בלא שבועה מדגר' פ' שבועת הדיינין (שבועות דף מב.) מהימנת^רצ"ל לי. לי' כל היכא דאמרת לא פרעתיך אזל פרעי' באפי סהדי^שט"ס הוא. אחריני וכו' עד נהי^תצ"ל דהימני'. מהימנא טפי מנפשי' טפי מסהדי מי^אצ"ל הימני'. מהמני והיינו ע"כ טפי מנפשי' ובלא שבועה דהוה לי' הודאת בעל דין כק' עדי' דמי (ב"מ ד' ג'.) וכן עובדא דבתר הכי דאמר מהימנית לי כבי תרי וכו' ומסקינן דא"ל כבי תרי אפי' כתלתא וטעמא משום דכיון דהימני' הוה לי' כהודאת בעל דין וכו' ועוד יש ראי' מברייתא דמייתי ספ"ק דב"מ (דף כ"א.) ובפ' זה בורר (סנהדרין ד' ל"א:) סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים^בצ"ל ויוצא מתחת יד שליש כשר ויוצא כו'. ויוצא מתחת יד שליש דומיא דהנך דמייתא בהדא דכשר הסמפון בלא שבועה דאפילו דאי טעין אישתבע לי^גצ"ל דפרעתני. דלא פרעתני לא משבעינן לי' ללוה ואע"ג דאמר רב פפא בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ"א.) האי מאן דמפיק שטרא אחברי' וא"ל אישתבע לי דלא פרעתי^דצ"ל אמרינן לי' זיל אישתבע לי'. (אלא דינא לי' אישתבע לי) ה"מ ליטול אבל שלא לשלם כגון היכ'^הצ"ל דנקיט שובר פטור ולא כו'. (דקתני השוכר פטור לא) משבעינן לי' כלל. ועוד היכן מצינו שבועה כזו נשבעין ולא משלמין אשכחן (שבועות ד' מ"ד:) או נשבעין ונוטלין אבל שליש אם יש לו לשבע ולהרויח ממון לאחרים מתי נתקנה אותה שבועה ועוד אטו בשופטני עסקינן דקתני סתמא כשר והא כיון דלא מהימן אלא בשבועה לאו אורחא הוא לישבע כלל להרויח ממון לאחרים וטפי הו"ל למיתני פסול. וקל להבין. ולואי יהו שמעתתן ברירא^ובהכ"י לי' וט"ס. לן כי הא דשליש נאמן בלא שבועה וכן אנו דנין מיהו בנדון זה נר' דאין עלי' על הנפקדת תורת שלישות להיות נאמנת בלא שבועה כיון דשניהם לא עשאוה שלישה אלא הבעל לבדו הפקיד' בידה דלהכי מיקרי שליש לפי שהוא שלישי ביניהם ולהכי ביררוהו מדעת שניהם שזה לא הי' מאמין לזה וזה לא היה מאמין לזה השלישו הממון לשליש והימנוהו לכל אשר יאמר בדברים שביניה' טפי מנפשייהו וכן משמע בהדיא פ' התקבל (גיטין ד' ס"ד.) שליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן. ומה שכתבתי שאפי' הוא כדברי'^זצ"ל שאמרו. שאומ' לנפקדת שלא תחזיר הממון כי אם ע"פ שניהם מצי למיהדר בי' ולומר החזירי לי בע"כ לא נהירא לי דכיון דאמר לה מתחילה שלא תחזירי לי כי אם על פי זוגתי הו"ל כאלו הודה מתחילה שיש^חצ"ל לה: לו חלק בממון ושמא כגון שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו והוה לי' מההיא שעתא ואילך כשנים שהפקיד אצל בעה"ב בשתי כריכות (ב"מ ד' ל"ז:) דהוה לי' למידק כיון דמוכחא מילתא דאינהו גופייהו קפדי אהדדי ואע"ג דאפקידו סתמא כ"ש הכא דגלי אדעתייהו דקפדי אהדדי וצוה לה שלא להחזיר לשום אחד מהם כי אם על פי שניהם ולא דמי להא דאמר אל תפרעיני אלא בפני פלוני ופלוני ובעי למיהדר בי' ולבטולי תנאי' אי ליתנייהו להנך פלוני ופלוני כגון שמתו או הלכו להם למדינת הים ואפי' א"ל באנפייהו דהנך פלו"פ אל תפרעוני אלא בפני פלוני ופלוני אלו ובעי דליפרעי' באפי אחריני והלוה ירא שמא יחזרו פלו"פ ממדינת הים ויתבענו בפניהם זימנא אחריתי א"ה לא מצי למידחיי' עד דליתי הנך פלו"פ אלא כופין אותו לפורעו בפני עדים אחרים ויכתוב לו שובר דהא קיי"ל (ב"ב ד' קע"א:) אפי' היכ' דאית לי' שטרא ואמר אבד שטרי^טצ"ל משלם וכותב לו שובר. ואפי הדר משכח שטרי' לא מצי למיתבעי' כיון דאית לי' שובר ה"מ התם^יצ"ל דהא. דא"ל הכי אל תפרעני אלא בפני פלו"פ לסהדותא איכוון לטובתו כי^כצ"ל היכי. דלא לידחיי' אבל הכא מאי סהדותא איכא באשתו ועוד הרי לא אמר אל תפרעיני אלא בפני פלונית אשתי אלא על פיה אמר ש"מ ודאי להודאה גמורה קמיכוון ואם טוענת ממון זה נתנו לנו אבי' או אחי' או קרובי' כדי שנהנה שנינו בשותפות והבעל רוצה לחלוק שיתנו לו חלקו מן הממון חציו לא יהבינן לי' אלא לשניהם ביחד דאזלינן בתר אומדנא דדעתא דמוכח שלא נתכוונו קרובי' לתת לבעלה אלא א"כ יהיה באהבה עמה ודמי לכתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה ומתה דלא זכה הבעל בדברים הללו דלא נתכוון אלא שתיהנה בתו (כתובות ד' מ"ז.) כ"ש הכא דאמר בהדיא אני נותן ממון זה לשניכם יחד דלא נתכוון לתת חלק כל זמן שהיא בחיים אלא א"כ יהי' באהבה יחד: