תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שי״גTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 313

א׳^גארוכות סי' ק"א ראשיתה. ובסי' תתר"א בשלימות רק חסר באמצעיתו ותמצאנו בסי' קל"ה. קצרות סי' ו' חציו. מרדכי ב"ב פ"ג סי' תקנ"ט ראשיתה. משחך אלקים שמן ששון מחבירך ברור מלולו תומיך ואוריך לא נפל אחר מדבריך ומי ישדד בעמקים ומי יקדר בהרריך שקט תהי' על שמריך וזרח בחושך אורך ולא יכנף עוד מוריך ה"ר משה אדוני שאל את עבדו הנשען על ידו גלה סודו אל תלמידו לא עזב חסדו ואמיתו בריתי היתה אתו אובין לפניך מטיבותי' דמר על אודות שמעון אם יש עדים שביקש שמעון מראובן^דצ"ל להתיר. לו הישוב שנה אז נ"ל שהפסיד כח ישובו והודה שאין לו ישוב^הצ"ל או. אך שמחל לו כח ישובו ויש לי להביא מהא דאמר פ' חזקת הבתים (בבא בתרא ד' לה:) אי דלי לי' צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופר"ח אם יש עדים דיהיב לי' לוקח למרי' דארעא צנא דפירי להוליכה לביתו נתברר שאכילת פירות ללוקח ומדידי' יהיב לי' למוכר עכ"ל וטעם משום דאם איתא שהקרקע של מערער לא הי' מקבל ממנו^וצ"ל בתורת דורן. (תורת אדון) ה"נ בנידון זה^זצ"ל אם. ואם הי' לו יישוב לא הי' מבקש ממנו להתיר לו ולא דמי להא דאמר התם עביד אינש דזבין^חצ"ל דזבין דיני' ה"מ דא"ל כו' והשאר יש למחוק. מיניה (ד' ל':) (שלא יתרעם עוד על כל הקרקעות) ה"מ דא"ל זיל זבנה ניהלה לכל הקרקע עביד אינש דזבין^טצ"ל דיני'. מיני' שלא יתרעם עוד על כל הקרקע אבל לא עביד אינש דזבין מגמלא אונא דכ"ש כשיקנה דבר מועט משכנגדו יחזיק הלה בטענתו ויחזיק במותר ולא יחזיר לו את השאר ואע"פ שרבי' שמואל פי' שם בענין אחר כדי ר"ח לסמוך עליו בכל מקום וא"ת הלא ראובן בעצמו אינו טוען שקנהו מאתו וי"ל מ"מ הוא אומר שמחל לו כח ישובו שהרי טוען שא"ל יש לו ישוב אחר ואיני צריך לשוב עוד שמה ויש בלשון הזה לשון מחילה אחרי שהוכיח סופו שהוצרך לבקש התרה וגדולה מזאת אני אומר אם ראובן אמר לשמעון אני חייב לך מנה ושמעון אומר בודאי אינך חייב לי שאפי' אין שמעון מוחל לו^יצ"ל וראובן. שראובן עצמו יודע^כצ"ל פטור. שחייב לו וראייתי מדאמר פ' יש נוחלין (בבא בתרא ד' קלה.) זה אחי איני נאמן ובגמ' קאמר ואינך מאי^ל צ"ל קאמרי לאו אחינו הוא. ואי קאמר לאו אחי הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים ממקום אחר ירשו אחיו עמו אלמא אע"ג דאמר ראובן לשמעון אחי הוא ויש לך ליטול עמי ושמעון אומר איני אחיו לא יתן לו ראובן כלום דהוי כאלו מחל לו ולא הוי מחילה בטעות דכיון דכשנגדו אומר אני חייב לך א"כ הי' לו ליתן לב ולדקדק^מצ"ל אם. עם האמת עם שכנגדו והוא לא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי א"כ מחל לו בלב שלם אלמא אע"פ שלא אמר לו לשום מחילה כלל היכ' דמוכחא מילתא אמרינן בודאי מחל לו כ"ש בנידון זה שיש בלשון הזה לשון מחילה טפי ועוד שהוכיח סופו כדפירשנו ומה שכתבת^נצ"ל לי. מלוי שהפסיד ישובו משום דינא^סצ"ל דמלכותא. תמיהני והלא השר לא גירש את שמעון אך נתן רשות לראובן להכניס את מי שהוא חפץ ולא נתן לו רשות להוציא ואפי' אם נתן רשות להוציא כיון שהשר לא גירשו לזה שמעון אלא מחמת שביקש אותו ראובן על ככה לאו כל הימנו להפסידו בדבורו ומה שהפסידו בדיבורו על ידי השר ישלם לו היינו שיחזיר לו כח יישובו שאל"כ לא שבקית חיי לעניים מעשיר כי יתן לשר דבר מועט כסי לגרש כל העניים שבעירו מיהו אם השר אמר מעצמו איני חפץ ששום יהודי ידור בעיר הזאת אלא ברשות ראובן בהא ודאי מודינא לך שראובן יכול לעכב עליו מדינא דמלכותא דהוי כאלו אמר שום יהודי לא ידור בארצי אלא מדעתי ולא דמי ליהודים שברחו מעיריה' מבתיהם והשר החזיק בקרקעות שלהם ובא ישראל וקנאם מן השר שפסק ר"י שצריך להחזיר לבעלים ונוטל מה שההנו דהתם היינו טעמא דהאי מילתא היא גזילה דמלכותא שגזל לזה ביתו או שדהו שקנהו וירש מאבותיו ואבות אבותיו אשר היו מעולם אבל הכא העיר של השר למי שהוא חפץ נותן רשות ולמי שאינו שוה לפניו יכול לעכב עליו אפי' דריסת הרגל^עצ"ל ובהאי. בהם לא שייך למימר טוענין ליורש (ד' כג.) ונימא דאביו של שמעון קנה כח הישוב מן השר שלא לגרש אותו לעולם והשתא אם השר בא להוציאו הו"ל גזילה דמלכותא דהא ודאי מילתא דלא שכיחא היא^פצ"ל וכל: דכל מילתא דלא שכיחא לא טענינן לי' ליורש כמו שהוכיח ר"י בשלהי המוכר את הבית (בבא בתרא ד' ע':) (תוס' ד"ה מאן.) אבל אין לו להביא ראי' מדאמר פ' חזקת הבתים (ד' כ"ד:)^צצ"ל בעובדא. מעובדא דדורא^קבהכ"י דחזא רעותא וט"ס הוא דרעותא באגא דמטמרי^רצ"ל הוו דאינהו גופייהו לא יהבו טסקא והחזיק בה אדם דיהיב טסקא וכו' הכא נמי ראובן נתרצה לתת המס לשר ולא לשמעון דהא ודאי לא דמי דהתם הקרקע חייב בטסקא אפי' אם הבעלים הולכים להם אבל כסף גולגולת ומסים אינו חייב כשאינו דר תחת השר וגם היהודים אינם מכודנים להתחייב בכל מקום שהם מסים כמו שיש גוים שהם מכודנים אלא רואין^שצ"ל אותן. אותו כאלו הן בני' חורין שירדו מנכסיהם ולא ימכרו ממכרת עבד וכן המלכות נוהגת וכן פסק ר"י מיהו בלא ראייה י"ל כן כמו שכת' לעיל. ומה שכתב אדוני שיכול לבא לידי שפיכת דמים אם יהיו ביחד הטל פשרה ביניהם ויעלו שכר זה לזה וידחה שמעון מפני ראובן כדאמר גבי ספינות פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' ל"ב:) תרחה שאינה טעונה וכו' ועוד שחובתו הוא ומעשיו מקולקלות ופעמים רבות ראיתי בקהילות שלוקחים היישוב עבור דבר מועט כ"ש בי דינא דמר דאלים לאפוקי ממונא ועמך בדבר המשפט לגדור גדר הכל לפי צורך השעה שלא תיוצץ הרעה וטוב בעיני לכוף את שניהם^תצ"ל שיניחו. שהניחו הדבר עליך הן לדין הן לפשרה ואז תעשה הטוב בעיניך ואני מסכים אחריך לכל מה שתעשה. ושלום מורי ושלום תורתו יגדל לנצח כנפש משרתו מאיר ב"ר ברוך שיח':