תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שנ״טTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 359

א׳^מארוכות סי' ר"י קצרות סי' פ"ד תשובת מיי' לס' משפטים סי' ח'. אשר שאל אדוני על לאה שהכניסה לראובן תכשיטין ובגדים נאים אין בעל חוב גובה מהם יפה כתבת דלא גבי מינייהו דקיי"ל כר' יהודה דאמר פ' אלמנה (יבמות ד' ס"ו.)^נצ"ל גבי: גם המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עמה משום שבח בית אביה ואמר התם המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור כו' עד מכרו שניהם לפרנסה הבעל מוצי' מיד הלקוחות פי' דאף הבעל שמכר מוצי' ופר"י מוציא לאלתר מן הלקוחות דלא רצו חכמים שתקיים המקח שעה אחת לפי שאחר מיתת הבעל או לאחר שיגרשנה נוטלתו משום שבח בית אביה ואין דרכה של אשה לחזור אחרי בתי דינין כדא' פ' השולח (גיטין ד' מ"א.) דלהכי בטל המקח לאלתר כי מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ומה שכתב רבי' משה אבן מיימון (פ"א מהלכ' מלוה ולוה הל' ה' וע"ש.) דהא דאמר המעריך עצמו^סצ"ל והמקדיש. המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו כלום ה"ה בע"ח אין לו בכסות אשתו ובניו כלום ה"מ בגדי חול אבל בגדי שבת ומועדים גובה מהם ואין צריך לומר שאם היו בהן טבעת וכלי כסף וכלי זהב שהכל לבע"ח יפה כתבת דהיינו דוקא מה שהוא תיקן לה וסמך שלו מירושלמי פ"ק דקדושין (שלהי הל' ד'.) גבי האחים שחלקו שמין מה שעליהן ומה שעל נשיהם אין שמין ומפ' התם מי שעושה קטלא לבתו מביאין לעצמן וחולקין^ענר' דט"ס הוא. (וטעמא כדאמר) הראויה להשתמש בהם בחול וכו' בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין וטעמא משום דלא ניחא להו לבא לב"ד ולשום מה שעליהם וברייתא נמי בהגוזל קמא (ד' ק"ב:) גבי המקדיש נעשה כמו שהקנה להם כסות אשתו ובניו מעיקרא מיהו^פצ"ל היכי שידוע שהקנה כו'. הידוע להם שהקנה להם מעיקרא אפי' בכלי שבת ורגל אין לו בכסות אשתו ובניו וא"כ בנידון זה כיון^צצ"ל שהכניסה. שהקניתה לו והם מיוחדים לה ואפותיקי נינהו לדידה אין בע"ח גובה מהם אפי' כלי שבת וכלי רגל וכדמשמע בירושלמי דפ' מציאת האשה (הל' ג'.) וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לכלות את כליה ולפחות אותם חומש וכו' עד ואת אמרת שאין אדם רשאי למכור בכלי אשתו והתם סתמא קאמר אפי' כלי שבת וכלי רגל דאפי' שום קאמר דפוחת חומש ועוד אי בכלי חול דוקא איירי מאי איריא שהכניסה לו דאיכא למימר דשמין דעתה אפי' הוא תיקן לה אח"כ דליכא למימר שמין^קצ"ל דעתה. דעת אפ"ה אינו רשאי כדמסיק בהגוזל קמא דנעשה כמו שהקנ' להם מעיקרא: