תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שנ״חTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 358

א׳^זארוכות סי' קל"ד מרדכי פ"ק פ"י סי' קע"ז. ובתשובת מיי' לס' קנין סי' א' באורך. מיהו הכא דוקא היכי דאמר השר מעצמו אבל אם יהודי אחד ביקש מן השר ופטרו חייב לתת במס עם חביריו כדאי' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא ד' קט"ז:) שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עלי' גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל מה שהציל הציל לאמצע אע"ג דאמר התם ואם אמר לעצמי אני מציל הרי זה הציל לעצמו הכא אע"ג דאמר כך הציל לאמצע משים דמה שהוא פוחת לו הוא מכביד על אחרים דאזלינן בתר אומדנא דמוכח כי כן דרך השרים אבל אם כבר פישרו עם השר ישוב ביקש אחד מהם לפוטרו מן חלקו נר' שהציל לעצמו^חצ"ל ופטור. פטור מיהו רבי' שמחה ז"ל כתב דאפי' כה"ג חייב והביא ראי' מהא דתניא בתוספתא (ב"מ פ"ח.) השותפין שמחלו להם מחלו לאמצע^טצ"ל והקשה פשיטא שהוא לאמצע. אלא ה"פ שותפין שבקש' אחד מהם למחול לו מה שמחלו לא' מהם מחלו לאמצע כאלו היה שלו ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלי שום פיוס שלא ביקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו מחלו לו ויש לדחות דרישא איירי שביקש אחד מהם למחול סתם אע"פ שלא היו שם אלא הוא מחול לאמצע כיון שמחל לו בסתם אבל אם אמר בשביל פלוני מחלו לו אפי' ע"י בקשתו מחל לו וכן פי' רבינו שמחה בתשובתו ומה שכתבתי שאם השר מעצמו הקיל ע"ז והכביד על זה שהרשות בידו ה"מ קודם שנתפשרו עמו דומיא דאבולי ואיסטרטיגי (ב"ב ד' קמ"ג.) דאמר מלכא קודם שנתפשרו ליתבו תרוייהו אבל אם כבר נתפשרו ושוב רצה להוסוף לזה ולפחות לזה לאו כל כמיני' אלא יתנו כפי מנהגם שהיו רגילים ליתן דשותפין נינהי ושותף אינו חולק אלא לדעת חבירו (ב"ק ד' קט"ז:) גם השר הבא לשנות את הדין אין שומעין לו דלא אמרינן בכה"ג דינא דמלכותא דינא הוא אלא גזילה הוא ולא הוי דינא כמו מוכס שאין לו קצבה דא' בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא ד' קי"ג.) ובפ'^יצ"ל ד' נדרים. ד' כ"ח. (ב' דנדרים) דלאו דינא דמלכותא ה"נ כשנתפשרו כל א' לפי מה שיש לו ואם בא השר להקל מעל זה ולהכביד על זה לאו כל כמיני' ועוד יש לדחות דשאני^כצ"ל גבי אבולי. דלא היו שותפין ממש אלא סיוע מסייע בהדייהו קצת בלי מצות המלך^לצ"ל כי המלך. פטר האיסטרטיגי לגמרי אלא שמעצמם מסייעי אהדדי במקצת בסתר ונודע שוב למלך שכן היו עושים אבל היכי שאין שותפין לגמרי שכל אחד לפי ממונו נותן יכול להיות שאפי' אמר המלך מעצמו פלוני לא יתן כלום אעפ"כ חייב לפי מה שהוא מכביד על האחרים ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חבירו: