תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ש״פTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 380
א׳לאה תבעה את רחל לדין וכך אמרה משכנתי אצליך משכנותיי ופדיתי עד ג' זקוקים ואתה השיבי לי משכונותיי ורחל משיבה לא כי אלא עדיין משכונותיך ממושכנים אצלי בי"א זקוקים וכך היה הדבר מתחילה הלויתי לך עשרים זקוקים לחצי ריוח מקצתן היו של יתומים ומקצתן נפקדו אצלי לצורך לימוד יתומים מן הריוח ולעשות מהם צרכי גבוה ונפרעתי הכל עד ד' זקוקים וז' זקוקים ריוח המגיעים לחלקי כי כך אמרת לי שעשיתכבהכ"י ז' וט"ס. י"ד זקוקים ריוח ולקחת ז' זקוקים המגיעים לחלקך וכאשר נתת הי"ו זקוקים המגיעים לחלקי נשארו עדיין משכנותייך בידי להחזיק בהם עד י"א זקוקים ד' של קרן וז' של ריוח ועתה תני לי אותםלצ"ל י"א. י"ד זקוקים ואחזיר לך משכונותיך. עד כאן תשובת רחל. ולאה אמרה דבריך אמיתים שנשארתי לך חייבת ד' זקוקים קרן אבל נתתי לך משכון עבור זקוק שמישכן לי עכו"ם אחד מאותן עצמן מעות שהלויתני ואותם ז' זקוקים של ריוח שאמרתי לך שהי' להם להגיע לחלקך חיפשתי אחריהן לאחר כך ולא מצאתיםמצ"ל יותר. מן הקרן רק אותם הז' זקוקים שנטלתי לחלקי ולא ידעתי מה היה לי ומה יקרני. ועל זאת השיבה רחל. אמת הוא שנתת לי מעות של גוי אבל אינו שוה כ"א י' דינרים ואיני לקחו עבור זקוק כי כן ציויתיך שלא תלווי אותם הכסף אלא על משכנות בטוחים ואותם ז' זקיקים של ריוח שאמרת שחיפשתה אחריהם ולא מצאת אותם ידעתי שהוצאת אותם לצורכיך על יד על יד כי לא היה לך שום דבר אחר להוציא שלא הי' בידך כלום כי אם מריוח אותם ז' זקוקים ולאה משיבה מה שאת אומרת שציויתני שלא להלוות אלא על משכונות טובים להד"מ כי הלויתני סתם ועוד אותו העכו"ם שהיה המשכון שלו האמנתי לו בטוב ופעמים שהי' חייב לי י' ליטרין בלא משכון ופרע לי וכן הייתי סבורה גם עתה ולא פשעתי בממונך כלום ומה שאת אומרת שהוצאתי מאותן ז' זקוקים לצרכי להד"מ אלא איני יודעת מה הקרני בהם ומה שאמרת שמסרתי לך משכנותי להחזיק עליהם ז' זקוקים של ריוח להד"מ דלא מסרתי ליך אלא להחזיק עליהן הקרן ואנחנו מקבלי טענות חקרנו ללאה הרבה מה אירע לה מאותן ז' זקוקים שלפני יומים אמרה לרחל שעשתה י"ד זקוקים לריוח ואת תיטלי לחלקך ז' זקוקים ועתה אמרה שלא מצאה שום ריוח כי אם ז' זקוקים שנטלה לחלקה ולא השיבה לנו כי אמרה אין לי שום ריוח עתה יותר כי כשבא לידי הריוחנצ"ל כשלקחתי כשלקחת י' דינר או כ'סצ"ל חלקתי. חילקת אותם והוצאתי חלקי לצורכי כי כן התנינו בינינו כי כל זמן שארצה אוציא לחלקיעצ"ל וחלקה. וחלקו שמתי על קרן שלה וכן עשיתי כפעם בפעם ועתה סוף כאשר באו ימי השילום לא מצאתי יותר על הקרן כלום אלא אותם ז' זקוקים שנטלתי לחלקי ולא ידעתי האיך בא הדבר או נגנב או מה הקרני ועתה ילמדינו מורינו מה דינה של לאה מאחר שתחילה הודתה לרחל שעשתה י"ד זקוקים לריוח אם יש ללאהפצ"ל להשיב. הז' זקוקים אע"פ שאינה מוצאם מעתה אלא הקרן וז' שלקחה היא וגם מאחר שנטלה כפעם בפעם חצי הריוח לצורכה וחציצצ"ל השני. שמה על הקרן אם יהי' אותו ריוח כקרן להשביעה עליו אם פשעה בו או לא יהיה כקרן להיות פטורה משום מיגו וגם אם היכולת בידה של רחל להחזיק אותם ז' זקוקים של הריוח על המשכון ותבאר לנו באר היטב:
1
ב׳השיב מורי ה"ר מאיר שיחי'. ישאו משאות שלומים הנאהבים והנעימים ר' יעקב ור' שלמה ור' שמע' הכהן כנפש הרשום מטה ובאתי להודיעכם כי דקדקתי במכתבכם ועלה בידי לפי עניית דעתי אחר שלאה טוענת ומודה שאותן ז' זקוקים של חלק רחל חזרה ועשאתו קרן והלויתה אותם למחצית שכר כמו מעות של קרן הראשון הרי היו בידהקצ"ל הי"א. הי"ח זקוקים למחצית שכר וקיי"ל האי עיסקא פלגא מלוהרצ"ל ופלגא פקדון ואם רחל קצצה ללאה דינר בשכרה מה שהיא טורחת בחלק הפקדון שלא תטרח בחנם בשכר חלק המלוה דהשת' לא הוי ריבי' כדמשמע פ' איזהו נשך (דס"ח.)שצ"ל ולאה. לא טוענת שנגנבו או שנאבדו הרי כל אחריות של לאה ומשלמת כל הי"א זקוקי' דאחלק מלוה חייבת אפי' באונסין ואחלק פקדון נמי כיון דשקלה אגר דינר בשכרה נהי דבאונסין לא מיחייבה בגניב' ואבידה מיחייבה בדין שומר שכר וכן פר"ח וכן פי' רבי אב"ן אע"פ שרבי' יב"ן פי' בפ' המקבל (בבא מציעא ד' ק"ד:) דלא הוי אלא כשומר חנם אחלק פקדון אפי' כי שקיל תרי תלתי באגר ופלגא בהפסד וכן פי' רשב"ם פ' המוכר את הבית (בבא בתרא ד' ע':) גבי שטר שום היוצא על היתומים דהיכא דנגנב הכל או נאבד לא משלם אלא פלגא כמו היכי דנאנס הכל אעפ"כ נראין דברי ר"ח ורבי' אב"ן כיון דשקיל אגרא למה לא יהא שומר שכר ועוד כיון דרחל מוחזקת אפי' אם תימצי לומר דמספקא לן דינא הוי עבדינן כוותיהו ולא מפקינן מינה ערבון שבידה מספיקא ודיינינן כפר"ח ורבי' אב"ן ואפי' אם היתה לאה טוענת מה שאמרתי לך תחילה שהי' מגיע לחלקך ז' זקוקים ריוח טעיתי בחשבון לאו כל כמינה לומר כך ולא מיבעיא הכא בנידון זה דלא מהמנינין במגו דאי בעיא אמרה לא אמרתי לך שהיהתבהכ"י ליתא וט"ס: ז' זקוקים ריוח דלא אמרינן מיגו להוציא הערבונות מיד רחל כמו שפי' ר"י בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ד' ל"ב: תוס' ד"ה אמאי) ואף אם לא אמרה לה תחילה בפני עדים שהייה לה ז' זקוקים ריוח אלא בינה לבינה ולא אמרינן מיגו להוציא כדפ' וכ"ש אמרה לה כן בפני עדים דמיגו במקום עדים לא אמרינן (שם) אלא אפי' לא נתנה לה הערבון ולא הודתה בפני עדים אפ"ה לא מהימנינן לה לומר טעיתי במיגו דאיבעית אמרה לא הודיתי מעולם או חזרתי ופרעתי כמו שכתכ ר"ח ור"ת ספ"ק דגיטין (ד' י"ד.) גבי הנהו גינאי דעבדי חושבנא וכו' עד לבסוף עבדו חושבנא ולא פשאבכ"י גבי וט"ס. גבי' ולא מידי ומסקנא דמהימנינן לי' ופר"ח ור"ת כגון שמודים היו לו בעלי דינין שודאי טעה מעיקרא או בעדות ברורה שמעידיםבל"ל כדבריו או שצ"ל שבועה. שבועה הא לאו הכי לא הוה מהימן מיגו דאיבעי' אמר חזרתי ופרעתי וראיה מפ' שבועת הדיינין (שבועות ד' ל"ח.) ואין להאריך. וטעמא הוי דאנן סהדי דאין אדם מודה לחבירו אלא א"כ דקדק יפה שאינו טועה כלל והוה כמיגו במקום עדים אמנם אם לא קצצה לה רחל מידי שכר טורחה וסמכה ע"ז כיון דאית לה זוזי ללאה משל עצמה שמא נושאת ונותנת בהם מלבד מעות העיסקא דשרי בפלגא באגר ופלגא בהפסדגצ"ל כיון. וכיון דבלאו הכי הי' טורחת בדידה כעובדא דר' אליעזר מהגרוניא (ב"מ ד' ס"ט.) כדאמרי אינשי גבילדצ"ל לתורא. לתורי גביל לתורי וכמו שפסק רב אלפס דאין צריך לקצץהצ"ל לו. לה דינר אז ודאי לא הויא לאה על חלק הפקדון אלא כשומרת חנם ופטורה מגניבה ואבידה ובזה שוין ר"ח וראב"ן ורשב"םואולי צ"ל וריב"ן. וריב"א אך תשבע לאה שלא פשעה בהם ושלא שלחה בהן יד ליהנת מהן לצורך עצמה ושאינה ברשותה ותפרע לרחל ג' זקוקים וחצי מאותן ז' זקוקים שלקחה לעצמה ונמצא כל אחת ואחת הויא פלגא באותן ז' זקוקים שנאבדו נמצא שהי' צריכה ליתן רחל לפדות ערבונותיהזאולי צ"ל כ"ג או ז'. כ"ד זקוקים וחצי ואע"פ שרבי' אבי העזרי כתב דבכל ענין נר' לו דהוי כשומר שכר על חלק הפקדון מטעם הואיל ונהנה מהנה כראי' ס"פ המפקיד (בבא מציעא ד' מ"ג.) ובפ' האומנין (בבא מציעא ד' פ"א.) ולא נהירא לי דלא שייכא הא מילתא אלאחצ"ל בשכל. בשביל ההנאה שלו אבל הכא לא שהרי גם המלוה נהנה שנוטל פלגא בריוח ועוד דא"כ מיחזי כריבית וקל להבין ומה שכתבת שלאה נאמנת בשבועה היינוטצ"ל במידי. בעדים שרחל אינה יכולה להכחישה ואם רחל אומרת לא נזקפויצ"ל הז'. ד' זקוקים לקרן להיות תחת ידך לחזור להלוותם למחצית שכר אלא הי' לי ליטול ריוח חלי מיד אך שאת אומרת שאני לקחתי ז' זקוקים לחלקך ועכשיו אינם בידי כי הייתי צריכה בהם ושלחתי בהם יד או בקשת ממני להלוותם לך לגמרי ונדרת לי לפורעם לזמן פלוני ולא למחצית שכר כל כה"ג רחל נשבעת שכדבריה כן הוא ונוטלת כל הי"א זקוקים כיון שהיא מוחזקת בערבונות השבועה מוטלת עלי' במידי שידעה וליכא למימר מנה אין כאן משכון אין כאן כדא' פ"ק דקדושין (דף ח'.) התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהם אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן וכן (שם:) בני רב הונא זבון אמתא בפריטי לא הוו להו פריטי אותיבו נסכא עילוה לסוף אייקר אמתא ומסיק מנה איןכבהכ"י ליתא וט"ס. כאן משכון אין כאן להתם לא דמו כלל דהתם לא נתכוון להתקדש לו האשה אלא בכסף וכן המוכר לא נתכוון למכור אלא בפריטי וכיון דלא קיבלה מינייהו מה שהם רוצים והוא לא נתן המשכון בתורת פרעון אלא בתורת משכון בעלמא אינו מועיל המשכון לגמור הקנין אבל הכא הרילנר' שט"ס הוא. לא היו ללאה מעות של רחל וקיבלתם מכחה ונתנה לה המשכון בשביל אחריות מעותי' הויא לי' רחלמנר' שט"ס הוא וצ"ל כבעל חוב. (בכל כבעל) שקונה משכון ועבור המשכון שעומד זקוק ואינו שוה כי אם י' דינרים אם תשבע רחל שכך התניתה עמה שלא תלוה אותם אלא על משכונות טובים ועברה לאה על דברי' והלותה על המשכון זה שהוא גרוע חייבת לשלם כל הזקוק ואע"פ שהלותם בהקפה אם יש ריוח תחלוק עמה בריוח ולא בהפסד כמונעי' תוס' דף ק"ב. ר"ה הנותן ונר' שט"ס וצ"ל ר"י. שפירש"י פ' הגוזל קמא ואם רחל אינה רוצה לישבע תהפוך השבועה על לאהסצ"ל ואם תרצה. ותרצה לאה לשבע אז תשבע שלא התניתה עמה כלום שלא להלוותם אלא על משכונות טובים ועוד תשבע שהלוותה עליו זקוק ושלא פשעה בדבר כי העכו"ם היה נאמן בעיני' באותה שעה. ושלום מאיר ב"ר ברוך שיחי':
2