תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ת״גTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 403

א׳^צארוכות סי' תר"ל ובמרדכי שבועות הל' נדה סי' תשל"ז ובשניהם רק ראשית התשובה. אשר שאלת על האשה שבשעת צרכיה רואה דם על המים כמו קרטין כחול ואינם אדומים אלא דוהה חזרנו על כל צדדין ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם כשהיא עושה צרכי' ובודקות עצמה אח"כ בקינוח רואה דם בעד דאע"ג דקיי"ל כר' יוסי דאמר בין עומדת בין יושבות טהורה כדפסיק שמואל בפ' האשה (נדה ד' נ"ט:) ה"מ כי נמצא דם בספל דאין דרך דם מקור לבא עם מי רגלים אלא ודאי דם מכה הוא אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ודאי אינו אלא מן המקור כיון דלא אתא ממש עם מי רגלים כדפרכי' פ' האשה (שם) גבי יושבת לר' מאיר אמאי טהורה דלמא בתר דתיימו מיא אתא אלמא כל היכי דאיכא למיתלי לחומרא תלינן ולא מטהרינן אלא היכי דאיכא למימר בודאי לא מן המקור בא ואע"ג דאיכא למידחי ה"מ לר' מאיר דמחמיר אבל לר' יוסי דמיקל לא מחמרינן נמי בהא אין נראה לומר כן כיון דבודאי בתר דתמו מיא אתא^קצ"ל אפי' דאפי' לר' יוסי טמאה דע"כ לא פליג ר' יוסי אלא היכי דנמצא דם על המים בספל דודאי לא אתי דם מקור עם זינוק מי רגלים אבל בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואף היכא דאתאי עם מי רגלים ונמצא בספל זימנין דמטמא ר' יוסי היכא^רבהכ"י אשר לפני נמצא פה חלק כדי שורה אחת וכתוב שם שכן הוא בהעתק אשר לפניו. ונר' שצ"ל היכא דיושבת ורואה בתר דתיימו מיא. דמשמע דבאשה כו'. ויותר נר' דתיבת היכא ט"ס וצ"ל דמטמא ר"י דמשמע דבאשה כו' דמשמע דבאשה יושבת סבירא לי' לגמרי כר' מאיר וליכא פלוגתא בינייהו ביושבת וא"כ כי היכי דלר' מאיר לא מטהרינן ביושבת אלא במזנקת^שצ"ל אבל בתר כו' דם טמאה ה"נ לר"י וכ"ש כו'. או שצ"ל במזנקת ה"נ לר"י וכ"ש בתר דתיימו כו'. בתר דתמו מיא לגמרי ובדקה בעד ומצאה דם טמאה וכ"ש שיש לאוסרה לפר"ח דפי' דאפי' נמצא דם על המים דקאמ"ר יוסי טהורה לאו טהורה לגמרי קאמר אלא טהורה משום נדה וטמאה משום כתם למסקנא דפ' כל היד (נדה ד' י"ד:) דטמאה דר' מאיר משום נדה אז איכא לפרושי דטהורה דר' מאיר ביושבת טהורה משום נדה וטמאה משום כתם ובין כך ובין כך טהורה דר' יוסי יש לפרש כן והשתא בהא סלקינן אם זאת האשה רגילה לראות דם תדיר אחר שעושה צרכיה^תצ"ל אין לה תקנה עד שתעקר ממנה ג' כו'. ג' פעמים פעם אחת כשתטיל מים^אצ"ל ושוב בשני'. ושוב בשלישית ואם בג' פעמים רצופים לא תמצא דם לא חיישינן ואפי' לבדוק עצמה לאחר שתעשה צרכיה תו לא בעיא דקיי"ל (שם ד' י"ב.) כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואם אינה רגילה לראות דם בכל פעם ופעם אלא לפרקים אם אותם פרקים שוים הם בקביעות ואפי' בדילוג שוה קבעה לה ווסת בשוה או בדילוג הכל לפי מה שהוא וימים שבינתים אם^בצ"ל טבלה. בטלה לראיית דם דבתר מי רגלים טהורה לבעלה עד שתגיע שעת ווסתה אבל אם אין לה שום ווסת לראיית דם שלה דבהדי מי רגלים אלא לפעמים פעם אחת ביום ולפעמים פעם אחת בשבת ולפעמים פעם אחת בחודש אינה צריכה לבדוק עצמה ימים שבינתים רק חוששת לאותו יום לכשיבא כגון אם מתחילה ראתה דם בר"ח ניסן אחר שעשתה צרכיה ושוב לא ראתה עד עשרה בניסן חוששת^גיותר מתוקן הלשון. שוב. סוף לעשרה ימים דהיינו^דבהכ"י יג"ם ט' ולית לי' פיתרא ואולי צ"ל גם י"ט. י"ט בניסן ואם תראה בו ולא ראתה דם שוב אינה חוששת לו דכיון דלא נקבע אלא פעם אחת ונעקר ממנה בפעם שניה כדמשמע^הצ"ל בההיא. בהדיא שהיתה למודה לראות יום ט"ו ושינתה ליום^ובהכ"י ד' וט"ס. כ' זה וזה אסורין וכו' (שם ד' ל"ט.) ואין לומר כיון דלא ראתה דם אחר צרכיה אלא פעם אחת אפי' מיחוש לא חיישינן משום דהו"ל ספק ספיקא חדא דלמא מכה הוא ואת"ל דדם מקור כיון דלא קבע ווסת עדיין לא^זצ"ל תיחזי. תידחי זימנא אחריתי דזה אינו^חצ"ל דבחזקת דם מקור הוא וליכא למימר כו'. בחזקת דם מקור ליכא למימר דלמא דם מכה הוא דכיון דבתר דתמו מיא אתא ודאי מן המקור בא ועוד כיון דאיכא דוכתי דמחמרי אפי' בשמצי^טצ"ל לומר. ספק ספיקא כגון גוסס ומים שאין להם סוף (שלהי יבמות) דבעריות מחמרינן ובסבלונות (קידושין ד' נ': וע"ש בתו') לפר"ח דחיישינן למיעוטא^יצ"ל ה"נ מחמרינן כאן י ועוד למאי דפרי' לפר"ח ודלמא לבתר דתמו אתו והויא טמאה ודאי משום דחזקת דמים מן המקור בא אמנם דאפי' רואה דם תדיר אחר צרכיה אינה קובעות ווסת בזה דתיהוי^כצ"ל בעי. ג' פעמים למעקרי' אלא בחדא זימנא מיעקר כמו שפי' בכמה^לצ"ל מקומות. כיון דמחמת אונס חזאי אע"ג דמה שהיא^לצ"ל מקומות. כגון קרטין הן כמין חול^מצ"ל כיון דשוב נמוחין טמאה דתנן כו'. ושוב נימוחין הן דתנן בהמפלת (ד' כ"א.) כמין קליפה כמין שעורה כמין^נצ"ל עפר עפצים תטיל למים אם נימוחו טמאה ולא דמי כלל^נצ"ל עפר להא הרואה דם מחמת מכה אפי' בימי נדותה טהורה ר' אומר חוששין לווסתה^סצ"ל דר'. דקאמר לחומרא קאמר לאשמעינן ודאי דאע"ג דאם רואה מחמת מכה^עצ"ל טהורה. חיישינן שמא דם נדה מעורב בשרואה בשעת^פצ"ל ווסתה. טהרה^צארוכות סי' תר"ל ובמרדכי שבועות הל' נדה סי' תשל"ז ובשניהם רק ראשית התשובה. (אבל הכא) אע"פ שיש לה ווסת מל'^קצ"ל אפי' לל' כשאר נשים לראייה גמורה קבעה לה להא דילמא כשהיא עושה צרכיה תראה כמו קפצה (ד' י"א.) ואע"ג דתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה לה ווסת (שם.)^רבהכ"י אשר לפני נמצא פה חלק כדי שורה אחת וכתוב שם שכן הוא בהעתק אשר לפניו. ונר' שצ"ל היכא דיושבת ורואה בתר דתיימו מיא. דמשמע דבאשה כו'. ויותר נר' דתיבת היכא ט"ס וצ"ל דמטמא ר"י דמשמע דבאשה כו' ונהי דמיקבע לא קבעה^שצ"ל אבל בתר כו' דם טמאה ה"נ לר"י וכ"ש כו'. או שצ"ל במזנקת ה"נ לר"י וכ"ש בתר דתיימו כו'. כדאמר פ"ק דנדה קפצה וראתה קבעה לה ווסת לימים ולקפיצות ומה שכתבת שקיבלת^תצ"ל אין לה תקנה עד שתעקר ממנה ג' כו'. דצחוק משני צדדין ודם הגליד אינו צח^אצ"ל ושוב בשני'. אינו אלא מצד אחד אין לך לסמוך על קבלה זו דכמה גדולי התלמוד לא היו יודעין בדבר זה וכ"ש אנו ובכתמים דרבנן תוכל לסמוך דקיי"ל בהו (שם ד' נח.) תולין בכל מה שיכולין לתלות ומה שכתבתי למעלה דבחדא זימנא חזיא דם אחר עשיית צרכיה חיישינן מכאן ואילך בפעם ראשונה כשתטיל^בצ"ל טבלה. למים לכאורה היה נראה דלא חיישינן כיון דבאונס חזיא לא חיישינן כדתנן פ"ק דנדה (ד' ז':) אם ראתה הראשונה באונס אף השניה דיה שעתה אלמא כל ראיה באונס כמאן דליתא דמי לאחמורי בראיה שאחר כך^גיותר מתוקן הלשון. שוב. אע"פ אין להחמיר בזה מחמת שאנו מדמין ושלים מאיר בר' ברוך שיחי':