תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תי״גTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 413

א׳^זארוכות סי' קי"א בחסרון. סוף פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה דף כ"ט.) תני אבוה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת המוציא וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו כיון דחובה הוא מפיק או דלמא ברכה לאו חובה היא ת"ש כי הוינא בי רב פפא הוה מקדש לן כי הוי^חליתא בהכ"י וט"ס. אתא אריסי' מדברא הוה מקדש לי' יש מפרשים דוקא למאן דלא ידע לברך הוא מוציא דומיא דאריסי' דרב פפא דהוה מקדש לי'^טנראה מיותר. לאריסי' דסתם אריס לא ידע לברך וכן משמע פ' ג' שאכלו (דף מ"ה:) דקאמר שנים שאכלו מצוה ליחלק וקאמר התם כששנים סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא^יאולי צ"ל ואינהו מפרשים כמו כן הא דר"ה כו'. (ואין מפרשים כמו) דראש השנה (דף נ"ד:) אמרו לו לר"ג^כבכ"י לדבריכם וט"ס. לדבריך למה ציבור מתפללים כדי להסדיר ש"ץ בתפלתו אמר להן למה ש"ץ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי אבל אם היו בקיאין כולם לא היה יכול להוציאם וה"ר יצחק אור זרוע אומר דאף את הבקי נמי מוציא והביא ראי' מירושלמי בפ' מי שמתו^להל' ב' ועי"ש כי גירסא אחרת היה לו והרא"ש בכיצד מברכין העתיק הירושלמי כאשר לפנינו. דקתני כל מצוה שאדם פטור פי' כשכבר יצא מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת היין ופריך והתני כל אלו שאין חייבין בדבר אינן מוציאין את הרבים ידי חובתן הא אם היה חייב אע"פ שיצא מוציא פי' ואפילו בברכת היין ועתה הוא מקשה לתרוייהו לברכת היין^מצ"ל לקמייתא ובתרייתא פי' לברכה ראשנה ואחרונה כן הגי' הרב הגאון אב"ד דקארלין. ולברייתא א"ר לוי שניא היא מה שאמר חוץ מברכת היין בברכת המזון קאמר דכתיב ואכלת ושבעת^ננר' דכל זה ט"ס וצ"ל וברכת דמי שאוכל כו' וכ"ה לפנינו. או אולי צ"ל ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה וברכת דמי שאוכל כו' (והיינו לפי גירסתו בירושלמי דברכת היין בברכת המזון פי' בברכה שלאחרי' מיירי מייתי ראיה שגם ברכת היין אחריו נכלל בוברכת כו' מי שאוכל כו'). (ואכלת זו שתיה דברכת המזון) דמי שאוכל הוא מברך ר' יוסי בן^סבהכ"י יש כאן חלק על מקום תיבה אחת וט"ס וצ"ל ר' יוסי ור' שמעון כו'. ור' שמעון בן פזי מיסתבר דק"ש^עצ"ל שיהא כל א' משנן בפיו מסתבר דתפלה שיהא כו' ועי"ש בירושלמי. שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו משמע אינהו דוקא דמרבי להו קראי ותפלה נמי משום שמבקש רחמים על עצמו ומשמע אינהו דוקא משום הכי אין שום אדם יכול לברך^פצ"ל לו. לפניהם אבל שאר ברכות אע"פ שהוא בקי אחר מוציא אותו והשתא דפרי'^צצ"ל דבכל. דמכל הברכות אדם מוציא את חבירו אע"פ שהוא בקי א"כ^קארוכות סי' ז'. היכי ששחטו עשרה בני אדם אחד מברך לכולם וה"ה לשאר מצות והכי איתא בתוספתא דברכות (פ"ז.) דקאמר התם עשרה שעשו מצוה אחת אחד מברך לכולם יחיד שעשה עשרה מצות מברך על כל מצוה ומצוה וה"ה למילת שני זכרים או^רנר' דט"ס הוא. שנונדו לו (ב') תאומים אין צריך לברך רק פעם אחת: