תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תכ״זTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 427
א׳מי אנכי ומי חיי אפי' לדון לפני רבותי מצוקי ארץ שתותי תבל מוסדות הארץ מורי ה"ר חיים אשר עליו נתלה כל כבוד הדור וה"ר יוסף מופלג בחכמה ובזקנה והר"ר יצחק בן הרב מתיירא אני פן ישרפוני בהבל שבפיהם ולולי כי יראתי לעבור על פיהם שמתי ידי למופי ובמצוותכם אכתוב כאשר יראוני מן השמים וצורי יזכני להעמיד דבר על בוריו ולהוציא הדין על אמיתו. צעקה אלמנה על שמעון אשר רימה אותה להחזיק בסרבל ועורה שלה במרמה כי אמר לבני ביתה לתת בידו חפצים חמודים שבבית בשעה שהיה בעלה מוטל הרוג לפניה קודם שיחזיק בהם הפקיד לצורך המושל ושמעו לו ועתה מעכבם ושמעון משיב כי לשם שמים נתכוון כדי להציל כי בחיי בעלה מישכנם עבור ס' דינרים שהיה חייב לו משכירותו מלימוד בנו ובעבור השכירות משכנם לו ואומר כי אינו יודע שהם שלה ואפי' הם שלה בעלה משכנם לו ומסתמא ברשותה דלאו כל כמינ' לאחזוקי בעלה כגנב וערב ר"ה שאלם בעלה ממנו להחזירם אחרי החג ובתורת שאלהתצ"ל נתנם. נתנה לידו ובחולו של מועד נהרג ולכך מעכבם כי אומר משכון הם בידו ורוצה להיות נאמן במיגו שיכול לומר נאנסו או החזרתים לו דלא שויתיה ראה (ב"ב דף מ"ה:) וגם להד"מ אם אין עדים שמסרם לו נר' בעיני שאין בדברי שמעון כלום כאשר טוען שאינו יודע שהמלבוש שלה שאם אינו יודע ליפקי ולחזי' כי על ידי מיגו לא נטעון לו מה שאינו יודע אבל מה שהוא אומר שבמשכון היו בידו מן הבעל וערב ר"ה השאילם לו להחזירם לו לאחר החג בזה יתכנו דבריו לאמר כי עשה דין לעצמו לקחת את שלו בכ"מ שהוא כי אפי' משכנו בשעת הלוואה ונעשה בכך שומר שכר כדתניא פ' האומנין (בבא מציעא דף פ"א:) חזר והפקידו אצלו ברשותו של מלוה עומד ואם נגנב בבית הלוה שנעשה עליו שומר חנם הפסיד המלוה כאלו הפקיד המשכון ביד אחר וה"ה אםאצ"ל השאילם. השאילה לו בתורת שאנה ברשותו ושיעבודו עומדים כאלו הם בביתו ולא חזרו עדיין ברשות האשה אפי' החזירם לה בעל סתם שלא הגיד לה שבמשכון הם ביד שמעון אם מתחילהבצ"ל השאילתם. השאילם לו למשכנם גם אם הוא של בעל לא נעשו מטלטלין אצל בניו והא דקיי"ל בההיא דמשכנו ומת (ב"מ דף קי"ד:) שומטו מעל גבי בניו דוקא שלא בשעת הלואה היינו כשהחזיר לו סתם כעין השבות העבוט דקרא אבל אם השאילם לו בלשון שאילה ובתורת שאלה שומטו מעל גבי בניו אחרי כלות ימי שאלה אפי' משכלם בשעת הלוואתן ולא יפסיד שמעון כחו וזכותו אפי' כשהחזירם בעל לאשה שגם אם היה נותנם בעל לאחר או מוכרם לאו כל כמיני' להפקיע זכות שמעון מהם דעדיף משכוןגצ"ל מאפותיקי. דאפותיקי וברשות שמעון הן עומדין אלא שבמכרדצ"ל יש. תקנת השוקהצ"ל ואם. שאם הבעל מישכנם כדברי שמעון אע"פ שמן הדין אין לו זכות בכסות אשתו נאמן הוא לומר שהשאלתם לו למשכנםוכנר' הוא ט"ס. (כיון שהיה נאמן אדם) אם אינן עשויין להשאיל להשכירזאולי צ"ל להבעל. (לו בעל) ללבישתו כי אז ודאי לא היה נאמן לומר שהשאלתים לו אלא היה ראוי לומרחצ"ל שהשאלתם. שהשאלתי לו ללבישה כדין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר וכן בני אדם העשויין הדרים ביחד אע"פ שידוע לנו שנאמניםטצ"ל זה: על זה ואין נזהרין זה מזה ויד כל אחת ממשמשת בשל חבירו מחמת שאין חושדין זה את זה לא הפסידו את חזקתם ויש להן חזקה זה לומר לקוחין הן בידי וכן בני אדם שרגילין להפקיד זה אצל זה יש להם חזקה זה על זה ולא יפסיד שום אדם חזקתו במה שחבירו מאמינו כל זמן שאין עדים שבתורת פקדון באו לידו בדברים שאפשר ליזהר יש חזקה אפי' קים לי' בגויה שלא היה חושש ליזהר דאיהו דאפסיד אנפשי' וכן אשה אם האמינה את בעלה ולא חששה להצניע אע"פיצ"ל כן יש לו חזקה בהן לומר שהשאלתים לו למשכנם אם אינן עשויין להשאיל ולהשכיר לו ללבוש בו ואפי' עשויין לו ללבוש בו אינה נאמנת לומר שגנבם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינןכצ"ל להאמינה. להאמינן בטענה גנובים ואפי' במיגו דאי בעי אמרה שאולין כדמוכח בשמעתין בשבועות (ד' מ"ו:)לצ"ל ואם. שאם באו להפקיע אומנתו של בעל מכח משנתינו (ב"ב ד' מ"ב.) דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו כי נעמידנה אף במטלטלין אף כשאינן עשויין להשאיל ולהשכיר לו ללבישתומאולי ט"ס הוא וטוב להיות פה מ"מ. (אבל מטלטלין) רגילה להניח לו ולהשכיר לאחרים ולהאכיל פירותיה כמו קרקעותיה מ"מ נאמן הוא הבעל בכאן אם אומר שהשאלתם לו למשכנם שהרי אינה טוענת שמסרתם לו לאכול פירות ועוד שסרבלים של אשה אינן עשויין לאכול מהם בעל פירות על ידי שמשכירין ממנו ואינן דומין פירותיהן לשאר פירות וכיון שאם הבעל טוען שהשאלתם לו אשתו למשכנם היה נאמן טוענין ללוקח ממנו דהיינו שמעוןנצ"ל שנתמשכנו. שיתמשכנו אצלו כאלו ראו עדים שמישכנם לו דקיי"ל (ב"ב ד' כ"ג.) טוענין ללוקח ותנן נמי (ב"ק ד' קי"ד:)סצ"ל שאני. שאינו אומר מכרן לאחר ולקחו זה ממנו שהרי נאמן לומר שמישכנם לו אפי' יש עדים שבתורת פקדון שהפקידה לו האשה באו לידו לאחר מיתת הבעל במיגו דאי בעי אמר החזרתים לךעצ"ל או. נאנסו כ"ש אם אין עדים שהפקדתם אצלו שיכול לומר להד"מ בלא ראה ואפי' בראה יכול לומר לקוחין הן בידי כיון שאין עשויין להשאיל ולהשכיר לו ואע"פ שנוח לו לומר במשכון היה בידי לפי שאין יכולה מכחישתו מלומר טענה שתוכל להכחישופצ"ל יש. ויש לומר מיגו כדאשכחנא בהני עיזי דאכלי חושלא (ב"ב ד' ל"ו.) מיגו דאי בעי טעין לקוחין הן בידי יכול לטעון עד כדי דמיהן אע"פ שיודעין הבעלים שמשקר כשהוא אומר לקוחין הן בידי ובאכלת חושלי אין יודעין אע"ג דאיכא למימר כגון שיודעין הבעלים שלא אכלו כל כך שמכחישין אותו בטענה זו כמו בזו לא משמע דבההיא גונא איירי אלא משמע דכשאין יודעין כמה אכלו והוי נמי דינא הכי וכן נמי בנסכא דר' אבא (שם ד' ל"ג:) שאם ברורצצ"ל לן. לו שחטפה אינו נאמן לומר דידי חטפי מ"מ אם היה נאמן לומר דידי חטפתיקצ"ל מהימן במיגו. מיגו דאי בעי אמר לא חטפירצ"ל אע"ג דהעד מכחישו. העד מכחישו ודידי חטפי אין העד מכחישו ותנן נמי (כתובות ד' ט"ו:) מודה ר' יהושע באומר שדה של אביך היתה ולקחתי ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ומעמידה ר"י (תוס' שם ד"ה ומודה.) אפי' כשהבן תובעו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך כדמשמע בסיפא דקתני אם יש עדים שהיתה של אביו ואמר לקחתי ממנושצ"ל אינו. נאמן דמסתמא כיון שיש עדים הבן תובע ואפ"ה אי איכא עדים אין אי לא לא והרי שנאמן לומר לקחתי מאביך מיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם אע"פ שאם היה אומר כן היה הבן מכחישו ועכשיו אין הב' מכחישו דבכל ענינים מייריתצ"ל נתנם. אבל אין הבן יודע אם לקח אם לא מדלא קתניאצ"ל השאילם. אפי' אין הבן יודע אם לקוחה אם לאו אינו נאמן ואם באנו לומר לקחתי' ממנו יש העזת פנים כמו בלא היתה של אביךבצ"ל השאילתם. ואם איתא שלקחה קלא אית לי' ה"נ איכא למימר בטענת שמעון דקא טעין בעלה מישכן לי איכא העזת פנים כדשאר טענות שלפטור שכתבתי דאם איתא דמישכן לו היתה יודעת א"כ מעיז פניו כנגדה אם הוא משקר ואע"פ שיש לדחות ולומר כי זבין בפרהסיא זבין וכי יזיף בצנעה יזיף (ב"ב ד' מ"ב.)גצ"ל מאפותיקי. ואין נראה להפקיע זכות שמעון דמוחזק בסברות האלו דאדרבה יותר הוא רגילות שיודעת האשה מה שעושה הבעל ממלבושיה ממה שיודע הבן במילי דאבוה ובנא שום ראיה סברא זו מנין לחלק בענין מיגו בין טענה שיכול בעל הדין להכחישו ובין טענה שאין בעל הדין יכול להכחישו לפר"תדצ"ל יש. שמצריך הודאה בנאנסו וס"ל דאין אדם מעיז פניו לכפור הכל ולומר להד"מ דודאי לפריב"א שייך לחלק בזאת הסברא שמפ' דבנאנס הכל איכא שבועה וליכא מיגו שהיה יכול לכפור הכל דנאנסו לאו העזה היא אבל להד"מ הוי העזה אבל לפר"ת אין משם ראי' ומההיא (שם ד' ל"ג.) דרבה בר שרשום דאמר לקוחה היא בידי לא מצי אמרת דהא נפיק עלי' קלא דארעא דיתמי היא אין להביא ראי' דהא לא מצינן למימר לקוחין הן בידי משום קלא לאו משום דמכחיש לי' בעל הדין אלא משום דמכחשי לי' כ"ע ע"י הקול לפריב"א יש לשמעון מיגו דאי בעי אמר נאנסו שהרי אינו חושב לטענ' נאנסו העזה אי נמי נגנבו דהא שומר חנם הוה שמעון לדברי האלמנה ואפי' מיגו דאי אמר לקוחין הן בידי או החזרתיו לך אומר להד"מ יש לו לשמעון גם לפריב"א שגם טענתו יש בה קצת העזות דלא תיקשי ההיא דשדה זו של אביך היתה כדפרי' ונחת רוח עשיתי לבעלי (ב"ב ד' מ"ט:) לא שייך למימר הכא דמשום נחת רוח לא היתה נותנת לו תכשיטין למשכנם דאפי' בנכסי מלוג דשייך בהו קצת עיניה נתנה במיתה ובגירושין לא אמרינן נחת רוח כ"ש בתכישיטיה ובמלבושה שבלא מיתה וגירושין צריכה להם שיהו בידה כל שעה להשתמש בהן על כן יש לו לשמעון לעכב הסרבל והעורה עדהצ"ל ואם. שיפרע לו רק ישבע שמישכנם לו הבעל בכך ושוב לא החזירם לו רק בתורת שאלה ושוב לא פרעו לו הבעל לא מעות ולא תשלומין:
1