תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תכ״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 426
א׳הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי עפר ואפר תחת כפות רגלי מורי' רבינו מאירסבהכ"י יש כאן תיבה שא"י לקרותו וכמדומה שנקרא שי"ו. והוא ר"ת שיאריך ימים ושנים. על ממלכתו כחשק צעירך המבקשך שתאיר עיניו בראובן שקיבל עשרה ליטרין ממעות שלעצ"ל צדקה. זה יותר מי' שנים וקיבל עליו ליתן ג' ליטרין בכל שנהפצ"ל ואם. אם לא יהי' שום ריוח שאז יפטור ואם יהי' ריוח פחות מג' ליטרין אז יחלק לאמצע ואחריות כל הקרן עליו והרי יותר מי' שנים שנתן קצבתו שנה בשנה ועלה הריוח מאותן י' ליטרין עד ל' ליטרין והרי נתמוטט ראובן ואין ידו משגתצצ"ל לפרוע. לפדות ואומר עלקאולי צ"ל לבו. לב ראובן כי שגג הרבה מאוד ועתה רבינו צריך אני לידע אם ראובן יכול לטעון אחרי שאסור להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד נהי דאבק ריבית אינה יוצאה בדיינין (ב"מ ד' ס"א:) אבל אם איני מטריח הדיינין על כך אלא רוצה אני לעכב את הקרן שתחת ידי עבור הריבית שנתתי ג' ידות על הקרן שמא אני מותר לעשותו כן ולא יכפני ב"ד להוציא ממון מידי דאע"ג דאמר פ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ז.) כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא ה"מ התם שהמלוה מוחזק במשכנתא שתחת ידו בשטר אבל כאן מלוה על פה גמורה היא ומלשון רש"י יש לדקדק שכתב כל סלוקי משדה זו בלא זוזי אפוקי הוא משמע דוקא לפי שהשדה ממושכנת לו ואפי' אי ליתא לסברא זו מ"מ יש ללמוד מדברי רבינו אלפס דמוקי מימרא דמשכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו' (שם) וסיומא דרב אשי השתא דאמר אכל טפי לא מפקינן מיני' וכו' כל האי מימרא במשכנתא בנכייתא כי היכי דלא תיקשי מעובדא דרבינא דחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא דההיא מיירי בלא נכייתא ושניהם הלכה הן ולא תיקשי הילכתא אהילכתא ואע"ג דר"ת כתב דההוא עובדא דרבינא דווקא בזביני משום דהוי מקח טעות אבל בהלואה היה מודה לרבה בר רב הונא דלא תיקשי דרבינא אדרבינא דר"פ (ד' ס"ב. ) קאמר משכונתא בלא נכייתא דבדינינו אין מחזירין מטיבותי' דמר אדון לפניו כאשר בהיותי יוצק מים על ידיך באותה הלכה בשם מהר"ח מניאושט ז"ל שהיה דן הלכה כרש"י יען כי אין לפירושורצ"ל קושיא. ועי"ש בתוס' דף ס"ו: ד"ה התם. דכל הני דמשמע דלא הוי מחילה משום דהוי כעין אונאה דהתם לא ידע דמחיל וה"נ ההוא עובדא דרב ענן (ב"ב ד' מ"א.) לא ידע דהדר גודא בארעא דמחיל וכן פ"ק דגיטין (ד' י"ד.)שצ"ל וכן דהמפקיד (ד' ל"ה.) וגבי הקדש בטעות (נזיר דף ל"א.) דלא הוי ידע שיצא לבן וה"פ התם זביני ולהכי הך מחילה כו'. (וניתי דהמפקיד והקשה בטעות דלא היה ידע שיצא לכן וה"פ התם דיני ובכך) הך מחילה בטעות שלא חשש לדקדק אם יכול לחזור אם לאו הויא מחילה ולא דמיא לאונאה הכא הלואה ואסור משום ריבית וסבירא לי' לרב נחמן כרבינא דחשיב ואפיק פירי ודרבינא אדרבינא לא קשיא דע"כ לאו ההוא דר"פ דאותו היה תלמיד חבר דרב אשי דא"ל הרי משכנתא בלא נכייתא ואידך רבינא דחשיב ואפיק פירי הי' מן הקדמונים דרב טפי אמר האי עובדא משמי'תצ"ל ומגופא: מגופא דשמעתתא יש להוכיח דמחמרינן במשכנתא טפי מבזביני דאמילתי' דרבה בר רב הונא א"ל אביי לרבא משכנתא מאי פי' שמא בזה ירוה רבה בר רב הונא דכריבית קצוצה דמיא ונפקא בדיינין א"כ רבינא דאפיק בזביני כ"ש דהוי מפיק במשכנתא ופר"ת דחוק מתחילתו ועד סופו דפי' מילתא דרבינא משום מחילה בטעות וריבית קצוצה לאו דוקא וגם רבא דבעי לאיתובי לרב נחמן לא הבין פי' דבריו ושוב כשהשיב רב נחמן לפי טעותו השיבו ולא גילה לו עיקר דבריו כללאמן ועוד עד שהי' טועה בדבריו. הי' כתוב בהכ"י בהג"ה למטה בגליון ולא היה נרשם לאן שייך וסדרתי' מדעתי ועוד קשה לי דמדקאמר דבעי' לאותובי אונאה משמע שלא גילה לר' נחמן קושייתו כלל שרצה להקשות לו וא"כ למה הראה לו ראי' מאיילנית מה היה יודע שהיה טועה בדבריו. ועתה אם ייטב בעיני אדוני עמדו דברי רש"י והאלפס ואין להקשות למה פסק האלפס כעובדא דרבינא דחשיב ואפיק פירי ולא קבע הלכה כרבינא בתרא דר"פ שמא משום דמעשה רב וגם רב נחמן קאי בשיטתי' דקיי"ל כוותי' בדיני ועוד לפי שרבינא לא אמר דבריו על דרך פסק מדלא קבע לה בהלכתא פסיקתא עם שאר אמוראים שנזכרו בהלכתא דמשכנתא בלא נכייתא פלוגתא דרבה בר רב הונאבצ"ל ורבינא. לרבינא קדמאה אלא פירכא בעלמא דפריך לכללא דרב ספרא למימרא דכללא דידי' לא הוי ככו"ע וה"פ והרי משכנתא בלי נכייתא דבדינינו אין מחזירין למ"ד כגון לרבה בר רב הונאגבכ"י והנה וט"ס. והנך דקיימי בשיטתי' ואין לתמוה על שלא אמר להדיא והרי משכנתא בלא נכייתא לרבה בו. רב הונא אינו כן דלא רצה להאריך בכך דמיא להא דאמר רפ"ב דכתובות (ד' ט"ז.) וניזול בתר רוב נשים ורוב נשים בתולות נישאות ואע"ג דקיי"ל כשמואל (ב"ב ד' צ"ב:) דאין הולכין בממון אחר הרוב והוה לי' למימר ולרב דהולכין בממון אחר הרוב ניזיל בתר רוב נשים אלא לא חש להאריך וכה"ג פי' ר"י פ' אלו טריפות (חולין ד' נ"ט:) גבי ספיקא דעיזא דכרכוז ועוד מצאתי און לי בתשובת הגאונים באחר שהשכין בתים לחבירו בלא דינא ועל מנת שיגבה המלוה שליש דינר בכל חודש משכירות הבתים כו' והשיבו כי ריבית קצוצה היא ויוצאה בדיינין ואע"פ שלא קיבל עליו להתחייב הריבית אלא מן השכירות ואם לא יהיה שכירות יהיה פטור וע"כ במה היו מסופקין השואלין אלא מזה הטעם לפי שלא נתחייב אלא מן השכירות ואם לא יהיה השכירות אין כאן ריבית ואין לומר לפי שהוא ברור יותר השכירות מכנדון זה כי יש לחוש שמא פעמים לא יהיה שום ריוח גבי בית נמי זימנין דנשרף או יפול כמו שכתב ר"תדצ"ל אהלוהו. תוס' ב"מ ס"ד ב' ר"ה ולא ישכור. אכולהי לא ידור בחצירו וא"כ גם כאן בקל יפסיד שכירות של חודש או חדשים או לפעמים שצריך השוכר להוציא על הבית בבנין מועט ורגילות הוא שזה מנכה מן השכירות שחייב ליתן נמצא אין כאן ריבית ואפ"ה חשבוהו הגאונים כריבית קצוצה וגם מדברי האלפס שקבע כרבינא וחושב משכנתא בלא נכייתא כריבית קצוצה ואע"פ שכתב עוד בלשון אחר באלפס דאיכא מרבוותא דאמרי דרב אשי פליג אדרבינא מאן לימא לן שלא יהא לשון ראשון עיקר וגם בסוף דבריו במסקנא דשמעתא מוכח דס"ל דכולא שמעתא סלקא במשכנתא בנכייתא. ואדוני יבור לי הדבר על בוריו וישא ברכה וחייים כחשק העלוב חיים בר' מכיר כורע ומשתחוה:
1
ב׳תשובה בוירוי דשן תדושן שפת פרח שושן חביבי ה"ר חיים למדנו (ב"מ ד' ע':) כי המלוה מעות קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע וצ"ע על מה שנעשה כאן ועכשיו אחד מתנאיו בטל או לא יקח ריוח כלל ויהיו כל מעותיו מלוה או לא יהיה כל אחריות הקרן על הלוה ויהי' כסתם עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונר' כיון דעיקר משאם ומתנם עבור הריוח נתכוונו וע"מ כן נשתתפו כל אחד מהם יטול שכר כפי תנאים ואחריות כל הקרן לא יהיה על הלוה לבדו כמו שהתנו אלא על שניהם כדין עיסקא כל חד מנייהו לידרי בפסידא לפי אומד שהוא נוטל בריוח אי פלגא פלגא אי תילתא תילתא ואי איכא פסידא ואתי מלוה קמן לגבות חובו מן הלוה א"ל דרי פסידא בהדי כדפ' ולענין איסור לאו דלא תשימון פליגי תנאי בר"פ איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ב.) היכא דלא גבה לבסוף אי עברהבכ"י אני וט"ס אי לאו בריבית קצוצה דאורייתא וה"נ בריבית דרבנן לענין איסור למקריי' רשע וכבר בא לידינו ופסקנו כך ועתה בדקתי בספר רבי' משה בר' מיימון ז"ל ומצאתי כדברי וז"ל (פ"ה מהל' מלוה ולוה הל' ח') אסור לאדם שיתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד שזה אבק ריבית והעושה כן נקרא רשע ואם נתן חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק עכ"ל וכן בנדון זה ראובן אי מטייה פסידא צריך המלוה למידריובכ"י בהדי וט"ס. בהדי' לפי אומדן רווחא דשקיל או אם לא הלוום אלא הוציאן ולא הרויח בהם ואעפ"כ היה נותן לו כאלו היה מרויח יכול לנכות מן הקרן שבידו כמו שכתבתי דאבק ריבית הוא דאינה יוצאה בדיינין ולא מחשבינן בו משטרא לשטרא למיקרע שטרא דכל מיקרע שטרא מחוב אחד שבשטר אחר כי אפוקי מיני' דמי ואע"ג דההוא חוב אחרינא לא תפיס משכונא עלי' ולא מידי אלא שטרא לחודי' אבל כה"ג בההוא חוב גופ' יכול לנכות כמו שכתבתי ואין לי להאריך בזה אבל אם לא הפסיד בהם והיה מלוה אותם ומן הריוח לא היה נותן למלוה אלא חלקו לפי תנאו בזה אין נ"ל שיוכל לנכות מן הקרן כשיעור מה שנתן לו מן הריוח כיון דתנאו שהתנה שיהא כל אחריות הקרן עליו היה בטל כדפי' לעיל ולענין למקריי' רשע פירשתי לעיל דפלוגתא דתנאי היאזצ"ל היכי. דלא גבה ריבית לבסוף בריבית קצוצה דאורייתא לענין איסור לאו והיכא דהלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ומטיי' פסידא ולא בעי מלוה לידרי פסידא בהדי' ושילם לו לוה כל הקרן ההוא מותר למיקריי' רשע ועבריינא לכו"ע וההיא דפ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ו:) פי' התם זביני דדרך מקח וממכר בכך שכל מי שמוכר לחבירו קרקעחצ"ל דעתו שכל מה שיאכל כו'. שכל מי שיאכל הלוקח קודם שיחזיר בו המוכר הויא מחילה כיון דידוע לכל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' הכי לא התנה עמו שלא יאכל פירות עד שיתרצה במקח ומשבאו לעולם אנן סהדי דאחולי אחיל ואע"פ שנראה כעין ריבית מה שהוא אוכל פירות היכא דנתבטל המקח דכיון דכל דריבית דרך מקח וממכר ליתא אלא דרבנן הכא לא גמור אע"ג דמיחזי נמי כמחילה בטעות דמעיקרא לא היה סבור כלל שיחזור בו לבסוף מ"מ כיון דדרך מקח וממכר בכך שאם לא כן ביטלת תקנת השוק לא גזור רבנן אע"ג דאיכא תרתי כעין ריביתא ומחילה בטעות הכא הלואה וכיון דאיכא הלואה דהוי ריבית דאורייתא הכא אפי' בדרבנןטט"ס הוא: לא גזור וכו' עד בעי לאותובי אונאה וכו' אכל שכן פריך אלמא אע"ג דדרך מקח וממכר בכך שבני אדם מתקנין שאי אפשר בצימצום על דמי החפץ אפ"ה יחזיר אונאה משום דמחילה בטעות כ"ש לעיל דאיכא תרתי ומשני לא אונאה הוי תיובתי' דלא דמי טעות דאונאה לטעות דלעיל דבאונאהיצ"ל שאני. דבדבר שכבר בעולם כסבור שזה כך ואינו כךכצ"ל ומה. דמה שמקשה דרבינא אדרבינא נ"ל ליישב משכנתא מאי אדלעיל קאי משום בזביני כל את ונוולא אחי סמכא דעתי' ולא גמר ומקני ומיהו פירי לא הדרי ומיבעיא לי' במשכנתא כה"ג היכ' דלא מסלקי או אפי' באתרא דמסלקי וקיי"ל סתם משכנתא שתא ואמר הלוה לשליח אלו הוו לי זוזי כל אימת דבעינאלצ"ל אסלקי. מסלקי' ואפי' בתוך שנה וא"ל את ונוולא אחי מאי הדרי פירי או לאו ובההיא משכנתא הוא דעביד רבינא דחשיב ואפיק פירי דלא דמיא לזביני כלל כיון דלא גמר ומקני כלל אבל משכנתא דלעיל דאמר רבינא דאין מוציאין היינו בסתם משכנתא דהויא לכה"פ שתא ודמיא לזביני והא דקאמר וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא הוי' פי' דלא כרבה בר רב הונא בזביני. תשקט ותשליו כנפש מאיר בר' ברוך שיחי':
2
ג׳לימדתנו רבינו לענין איסורא דלאו דלא תשימון פליגי תנאי אי עבר בלאו היכא דלא גבה לבסוף והיינו היכא דהזיד בלא התראה אבל היכי דסבר דאין ריבית בתורה ליכא איסורא כיון דלא גבה שגגת לאו הוא דאיכא לעומת כן היכי דסבר שמותר להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד ולא גבה ריבית לא מיקרי רשע כלל לכו"ע אלא שגגת רשע הוא דאיכא היכא שבסגנון זה לוה שדומה לו היתר גמור ומטיי' פסידא שנה ראשונה טפי ממאי דמטיי' רווחא וא"ל לוה למלוה דרי מהאי פסידא בהדאי הדעת מכרעת כי לא יוכל לכופו כלל לסבול שום הפסד כי איך יתנו שתנאי של הקרן שקיבל אחריותו עליו יתבטל שהקרן עיקר והוא בעין שמסרו מיד ליד ואמר נמי בעלמא (ב"מ ד' ט"ו.) כי תבע אינש קרנא תבע ברישא והתנאי של הריוח שאינו עיקר ועתיד לבא ואינו יודע אם יבא וכמה יהיה אותו התנאי נאמר שיתקיים והא מהיכי תיתי והלא המלוה ישיבנו תשוב' נצחת לא מעוקצי' ולא מדובשיה אלא מה שמסרתי לידך באחריות החזיר לי והואיל וכן א"כ אף היכא דלא מטייה פסידא בשתא קמייתא ויהיב לי' לוה למלוה רוחא דמתנהלצ"ל בהדי'. דידי' ובשתא תניתא מטיא פסידא אלא ישתנה הדין בכך אל כי היכי דבשתא קמייתא אי מטיי' פסידא אינו יכולמצ"ל להכריחו. להבריחו דנעשה כל הקרן עליו במלוה דליכא למימר דלא משוי נפשי' רשע דהא בהיתר גמור היה סבור לעשות כן א"כ אף כשקיבל ריוח חלקו שנה ראשונה ומטייה פסידא במקצת קרן בשנה שניי' השתא נמי שתנאי של קרן יהא קיים ושל הריוח יהא בטל דמאי שנא אלא ודאי ע"כ ישלים לו כל הקרן והריוח שקיבל אישתקד ינכה לו ועליו יוסיף להשלים הקרן דכיון דתנאי של קרןנצ"ל קיים. אז הריוח דומה למשכנתא בלא נכייתא וא"כ יוכל לנכוח לו מן הקרן כשיעור הריוח שנתן לו כאשר כתב רבי' כיון שהוא מאותו חוב עצמו אפי' אי איירי רב אשי במשכנתא בלא נכייתא והיכא דלא מטיי' פסידא ויהיב לי' קרנא ורווחא בהא פליגי רבוותא כדכתב רב אלפס ללישנא קמא יוצאה בדיינין בעובדא דרבינא דחשיב ואפיקסליתא בהכ"י וט"ס הוא. פירי ומאי דאמר רב אשי בתר הכי כל סלוקי בלא דמי אבק ריבית הוא ולא מפקינן היינו דוקא משכנתא בנכייתא והא ודאי קיל הוא מקרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דאחריות של קרן קיים א"כ לא מנכי לי' מידי ורוחא דשקיל דמי למשכנתא בלא נכייתא אבל ללישנא בתרא דרב אשי איירי נמי במשכנתא בלא נכייתא ופליג ארבינא והילכתא כרב אשי א"כ קרוב לשכר ורחוק להפסד יוצאה בדיינין ואפי' סלוקי בלא זוזי למיקרע שטרא הויא אפוקי אבל במלוה על פה ינכה לו מאותו חוב עצמו כדפי' לעיל ומסתברא דרבי' משה אבן מיימון ס"ל כלישנא בתרא דרב אלפס שאם נתן לו הקרן והריבית אע"ג דמטיי' פסידא במקצת הקרן לא יוכל בדין להוציא ממנו כלום אך רשע מיקרי כיון דא"ל למידרי פסידא בהדי ולא עביד ואפשר שעל דרך זה כתב העושה כן נקרא רשע ואם נתן חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק ועתה טובא קמ"ל שיסבול עמו בהפסד ולא יהי' רשע שכיון שקיבל בשכר יקבל גם בהפסד אבל מודה הוא שעל פי ב"ד יוכל לעכב הקרן והריוח ואין להקשות ללישנא קמא אם קרוב לשכר ורחוק להפסד נפקא בדיינין למה שנה התנא בלשונו שנקרא רשע דמשמע רשע הוא דמיקרי אבל בדין לא נפקה דאי נפקא א"כ נפיק מיני' ולא ליהוי רשע איכא למימר אין ה"נ אלא אגב דבעי למימר מידת חסיד ומדת כל אדם תנא נמי דבמידה זו נקרא רשע ועבר על תקנת חכמים ונפ"מ דאי לא מצינין כפינא לי' או שאין לו עכשיו מה לשלם כל הריבית שלקח בענין זה דשרי למיקריי' רשע ועבריינא ולירד לחייו ואין להקשות אי קרוב לשכר ורחוק להפסד יוצאה בדיינין כיצד התירו ביתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד דהא כיון דסוף סוף ליכא אלא איסורא דרבנן הם אמרו והם אמרו ואין להוכיח מזה עצמו כיון דאיסירא דרבנן הוא א"כ אבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין דהא משכנתא בלא נכייתא ע"כ ריבית דרבנן הוא ואפ"ה עביד רבינא עובדא ואפיק והלכה היא ללישנא קמא שבאלפס ועתה מאורינו על דרךעצ"ל זה. הייתי סבור שזכה ראובן ואפי' היו המעות והקרן והריוח בעין ולא הוציאן וגם בתשובות רבינו ראיתי שכ' בפשיטות בסי' קמ"ג שהמלו' קרוב לשכר ורחוק להפסד גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ועתה אחרי שפה קדוש פסק כן עתה שהמלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד שאם יש ריוח יטול חלקו ואם הפסיד יסבול עמו בחלק המגיע אחרפצ"ל פסק. עסק אחרון נלך וכל עדת ישראל יעשו אותו וכ"ש אנא זעירא מן חבריא דשביקנא לאורחאי ונקיטנא לאורחא דמרנא ועל מה שכתבתי בראש כתבי דאלו דלא תשימון לקי אי אחרו בי' חוזרני בי משום דהוי לאו הניתק לעשה דוחי אחיך ואין לוקין עליו והשהא ניחא לי הא דעביד צריכותא בר"פ איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"א.) למ"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאוצצ"ל בריבית: דריבית ולא קאמר דאיצטריך לאו דריבית דלקי דאי מלאו דגזל לא לקי משום דניתן להשבון. ומורי כמלאך השם חכם ונבון ינחיל לאויביו מידבא ודיבון וירום וישכיל כלכד חשבון וישמר וישקוט עם תורתו וישיבתו עם כל הסרים אל משמעתו כמוני תולעתו. חיים בר' מכיר תנב"ע:
3
ד׳לי מה יקרו אמרותיך ומה עצמו דברותיך מקור חיים פי צדיק יפוצו מעיינותך נוזלים מתוך בחרותיך תרומות מתרומות מדותיך ואם בטבילת אצבע בצפיחית דבש עדותיך במתק חכו וממתק נופת צוף שלחתיך על אחת כמה וכמה אם פה אל פה אדבר בך ועלי תטוף מלתיך חיים שי' יוסיפו לך שנות חיים על שנותיך כנפשך שבעך וכנפש הרשום סר למשמעתך שואף צמא לשמוע שלותך אמת כי הייתי בעיני המלוה את חבירו קרוב לשכר ורחוק להפסד דבטל תנאי הריוח ויתקיים רק תנאי הקרן דכיון דרשע מיקרי משום דשקיל רווחא ממילתא דהוי כולה אחריות אלוה מבטלין תנאי רווחא דלא בריר כולי האי מקמי תנאי אחריות כל הקרן שלפנינו והא ניחא לי' למלוה כמו שכתבת גם אתה. אמנם משבא לידי ספר רבי' משה בן מיימון זצ"ל נשאלתי מאת כבודך שאילה זו אמרתי בלבי אשאל באורים ותומים ודבר מה יראני והגדתי לך וכאשר מצאתי סברתו על סברתי חלוקה חזרתי לדבריו כי כל דבריו דברי קבלה הם ואף אם מסברא בעלמא פסק רבינו כן מי אנכי וסברתי לבי כמלא נקב סידקית לא לחלוק על סברת רבינו כפתח האולם. ומה שתמהת כיון דדיני' כדין עיסקא א"כ כי גבה גם קרן וגם פרי ומטיי' פסידא טפי במקצת הקרן במאי דמטיי' רווחא במקצת קרן האחר הוה לן למכפיי' למידרי פסידא בהדי' כדין העיסקא ולא ליסגי בקריית רשע בזה יקבל חביבי את תשובתו כי מה שאמר רבינו משה דתנאי דידהו בטל לא שיהא בטל ממילא אלא אנן הוא דקא מבטלינן לי' כי אתי למיגבי אמרינן להו דתנאי דידכו בטל ודינו כדין העיסקא אבל מה שכבר גבה המלוה על דעת ראשונה גבה ולא בתורת העסק אע"ג דבתורת ריבית גבה אבק ריבית הוא אינה יוצאה בדיינין ומה שכתבת במקום שלוה בסגנון זה שדומה לו היתר גמור ומטיי' פסידא טפי במקצת קרן ממאי דמטיי' רווחא באידך לחלק המלוה וכו' עד איך יתנו שתנאי של קרן שקיבל עליו אחריותו והוא עיקר והואקצ"ל בעין. כעין אותו תנאי יבטל והתנאי של הריוח שאינו עיקר וליתי' בעיני' ואינו יודע אם יהיהרצ"ל ריוח. וכמה יהיה יתקיים הא פרשינן בכתבי הראשון דתרוייהו אדעתא דליהוי להו רווחא עבד וניזיל בתר רובא דאינשי ואנן סהדי כל מי שמלוה מעותיו לשכר אי הוו אמרו לי' בהי ניחא לך או תלוה לו בחנם באחריותו ולא תטול אתה בשכר כלום או תלוה לו עיסקא פלגא באגר ובהפסד ודאי הוה אמר פלגא באגר ובהפסד ניחא לי דאי לא הוה לי למישקל ברווחא מידי מה לי להלוותשצ"ל מעות. מעותיו ומה צורך יש לי שהוא יקבל כל האחריות אטו זוזי קדחי באכלבאי ועוד המלוה על המשכנות ודאי הריוח ברור טפי טובא מפסידא וא"כ בודאי כל אדם יברור לו יותר ברצון פלגא באגר ובהפסד אם היה יודע שיש איסור בקרוב לשכר ורחוק להפסד ממה שיברור לו שיהי' כל אחריות של קרן על הלוה ולא יטול הוא בריוח כלום כך יש לי לפר' סברת רבי' משה ובודאי סברא אמיתית היא בלי ספק ומה שכתבת דלא לקי מלוה אלאו דלא תשימון ואל תקח מאתו דהוה לי' ניתק לעשה דוחי אחיך עמך יפה כתבת וכן כתב רבי' משה ז"ל (פ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ג'.) אע"פ שהמלוה והלוה עוברין כל אלו לאוין אינן לוקין מפני שנתנו להשבון ואתה שלום וכל ביתך וכל כנותך מאיר בר' ברוך זלה"ה:
4