תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תכ״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 425

א׳מעות של צדקה אסור להלוותן בריבית מדאיצטריך פ' החובל (בבא קמא ד' צ"ג.) למעוטי לשמור ולא לחלק לעניים מדלא ממעט לה מרעהו אלמא דעניי רעהו קרינן בהו ואחיו קרינ' בי' ומזה דקדק מורי דמעות של צדקה אסור להלוותן בריבית וכן דקדק רבי' אבי העזרי מיהו קרוב לשכר ורחוק להפסד מותר כמו מעות של יתומים (ב"מ ד"ע.) ושמעתי שה"ר יצחק מווינא הי' מתיר והי' דוחה ראי' זאת ולא שמעתי היאך דחה ונ"ל דאפשר דנפקא מרעהו ומה שהסמיך על קרא דלשמור אגב לקרוע ולאבד נקטי וכה"ג אמר בפ' אלו מציאות (בבא מציעא ד' ל':) והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כיצד כהן והוא בבית הקברות או שאבידתו מרובה משל חבירו או זקן ואינו לפי כבודו ומסיק דלא איצטריך קרא אלא לזקן ואינו לפי כבודו והבי' ראי' מדתני^זלא מצאתיו והוא בירושלמי סנה' פ"ח הל' ב'. בתוספתא לוין בריבית לסעודת מצוה ולקידוש החדש ונ"ל שאינו ראיה דהתם לוין מגוי קאמר וקמ"ל שיש לו ללוות ולחסר עצמו אע"פ שהריבית קשה מאוד לאדם כדאמ' פ"ק דקידושין (ד' כ'.) ליזבין אינש ברתי' ולא לוזיף בריביתא מאי טעמא האי מיגרעא ונפקא האי מתוספא ואזלא והחידוש אינו ממה שיכול להלוות אלא ממה שצריך וחייב ללוות ועוי"ל דמעות של צדקה של עניים אפי' להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד אסור: וזה אשר כתבתי למורי זיו תפארתן ואונן ומוציאן ומביאן שופטן ודנן ישכון בטח ושאנן רבי' מאיר מעין החכמה ומקור המזימה מסילותיו רומה ויורדים תהומה עברו הימה מחפשים מפשפשים סתרי תורה בחדר חדרים מפענחים צפונותיה וניבעו מצפוניה^חבהכ"י ב' תיבת אלו א"א לקוראם וכמדומה שכן הוא: (מתייפים ומסלסלים) ונבחנים ונצרפים זכים וחפים ויפים ונמתקים מדבש לכל שומעיהם ישיקו עצמותיהם ויעלזו כליותוהם כמוני הצעיר הביא בשיטה אחרונה כורע ומשתחווה לעומת כבוד מורי שיאיר עיני על מה ששמעתי מכבודך שאתה מתיר להלוות מעות של צדקה קרוב לשכר ורחוק להפסד והנני מסופק מנ"ל למישרי בהו איסורא דרבנן טפי מעלמא הואיל ורעהו קרינן בהו אי משום דגמרינן ממעות יתומים הא מר הוא דאמר דלא גמרינן מילי דרבנן ממילי דרבנן פ"ק דעירובין (ד' י"ב.) גבי חצר ניתרת בפס ד' ועוד דלא דמי למעות יתומים דגבאי שהלוה מעות צדקה בריבית קצוצה יוצאה בדיינין דרעהו קרינן בי' אבל אפטרופוס שהלוה מעות של יתומים בריבית קצוצה לא נפקא בדיינין דמהיכא תיתי הא לא בני עונשין נינהו ואע"ג דאפטרופוס לכתחילה עבד איסורא דאורייתא דאפי' למ"ד (יבמות ד' קי"ד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו מודה הוא דלמיספי לי' אסור ה"מ משום אזהרת גדולים על הקטנים אבל איסור ריבית בדיעבד מיהא ליכא דתיפק בדיינין ותו דלמא אפטרופוס לא עביד איסורא בהכי הואיל לקטן לאו איהו גופי' עבד איסורא אלא בממוני' הוא דאיתעבידא דהא מהיכא ילפינן (שם) מלא תאכלום לא תאכילום והיינו דומיא דהתם וכן ההיא דפ' כל כתבי הקודש (ד' קכ"א.) דמייתי לה גבי קטן שבא לכבות דהתם נמי איהו גופי' קעביד איסורא ואי משום דאכלי להו למעות בריבית הא לאו איסורא הוא אלא לקיחה הוא^טבהכ"י דאיסורא. דאסירא ואינהו לא שקלי ואפי' שקלי לאו בר עונשין הן שיצטרכו להחזיר והא דאמר תלמודא (ב"מ ד' ע'.) יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלון בתר שיבקייהו^יצ"ל משום. משמע דמכוער הדבר לפרנסם בדבר שהוא לגמרי איסורא דאורייתא ופי' לאו דידהו מה שאינו הגון להם ואי לאו דמיסתפינא מיני' דמר ה"א מה שקיבל מעות של צדקה קריב לשכר ורחוק להפסד ונתן בענין זה כמה שנים שמא המלוה חייב להחזיר בבא לצאת ידי שמים והואיל וכן יתפוס הלוה מן הקרן כשיעור הריוח שנתן וכדאיקלע גבן הר"ר^כחסר בהכ"י שם הרב. מקלוניא^לצ"ל לפדיון. שבויים אמר לן בשם הר"ר יצחק מוינא שאמר בשם רש"י דכל חייב לצאת ידי שמים אי תפס לא מפקינן מיני' ואמר לנו כאן שהעיד לפניך ולא קבלת עדותו יען כי חיפש ולא מצא וכאשר הגעתי לפ' הפועלים (בבא מציעא ד' צ"א.) מצאתיו בהדיא בפרש"י בהא דאמר רבא אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ואין להקשות מפ' בן סורר גבי^מצ"ל רבא. רבה דאיגנבו לי'^נבכ"י דינרי וט"ס. דיכרי במחתרתא אהדרינהו ולא קביל מינייהו הואיל ונפיק מפומי' דרב ואמאי הואיל וחייב בלצאת ידי שמים אע"פ שהם לא רצו לצאת ידי שמים כדפר"י במרובה (ד' ע': ד"ה אלו) מ"מ קבל מהם דהא אפי' אי תפס מעצמו לא מפקינן מיני' דשמא כיון שסוף סוף לא רצו להחזיר אלא בתורת דין אם היה מקבל מהם על דרך אחרת היה דומה לגניבת דעת ומ"מ חוזרני בי מזה כי נראה דאפי' כי אסרינן להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד היכא דקיבל אינו חייב להחזיר אפי' לצאת ידי שמים דגדולה מזאת פר"י באיזהו נשך (ד' ס"ב. ד"ה תנאי) דלמ"ד בריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין אפי' בלצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר מדפריך מברייתא דמלוי בריבית רבית שגבו מחזירין ולא משני בבא לצאת ידי שמים ומן השמים ישלוו וישקטו כבוד מורינו ותורתו וישיבתו עם כל הסרים אל משמעתו כמוני איסקופתו חיים בר' מכיר תנב"ע:

ב׳שרא לי חביבי אם דברי מעטים כי זה לי קרוב לשבועיים שאני שוכב וכל מאכלים שאני טועם לא ערבו לי לא אליך. והתשובה עבור הצדקה כתבתי לך ע"י שליח ששמו מוול ושכחתי כל אורך הדברים אך זה אני זכור עדיין שכתבתי הכל כמו שכתבת אך זה הוספתי דמעות צדקה של עניים אסור להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד דכי אמור רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע (ב"מ ד' ע'.) לא פלוג רבנן בין עני ובין עשיר וא"כ כיון דעני אסור להלוות מעותיו כך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ואנן ניקו ונעביד לי' ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש מאיר בר' ברוך זלה"ה: