תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תק״דTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 504
א׳בהא כל אפייא שוין דהמקדש בטבעת שאולה דאינה מקודשת ולא מיבעיא דאם שאלה בסתם שאינה מקודשת דכשנותנו לאשה הרי גוזל את חברו המשאיל ואמרינן (קידושין ד' נ"ב.) קידשה בגזל ובחמס דאחרים אינה מקודשת ואפי' אי שדיך ואע"ג דאיכא למידחי דה"מ שהאשה יודעה והכירה שהיא גזולה כההיא פלוגתא דרב ושמואל פ"ק דב"מ (ד' ט"ו:) היכר בה שאינו שלו אפי' מעות אין לו והילכך היכא דקידשה בגזל שהכירה האשה שהיא גזולה מאחר דבעי למיהדר בלא דמי לא סמכא דעתה ואפי' לרב דאמר הכיר בה שאינו שלו מעות יש לו היינו פי' מן הגזלן אבל לנגזל צריך להחזיר בחנם הילכך האי איתתא דמיקדשה דידעה והכירה בטבעתבצ"ל שהיא גזולה כו'. גזילה מאחר כ"ע בעו למיהדר חנם לא סמכא דעתה הלכך אינה מקודשת אבל בנדון זה דלא הכירה המתקדשת שהיא שאולה מצינן למימר דהוי קידושין כדאמר (שם ד' י"ד:) לא הכיר בה שאינו שלו אלא נמצא שאינו שלו בין לרב בין לשמואל מעות יש לו אפי' מן הנגזל כמו יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות (ב"מ ד' ק"א.) ועוד דיש כאן תקנת השוק (ב"ק ד' קט"ו.) ומיהו אפי' לא הכיר בה שהיא שאולה אינה מקודשת דקדושין דמי להקדש דאסר לה כהקדש אכולי עלמא והילכך אינה מקודשת בטבעת שאולה כשם שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו כך אינו יכול לקדש בה דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו (קידושין ד' נ"ב.) ולא מיבעי דאם שאולה בסתם אלא אפי' שאלה בפי' לקדש בו את האשהגצ"ל אינה: דאינה מקודשת דשאלה הדרא בעינא וא"כ לא הוי בידה אלא בתורת משכון ואמר רבא (שם ד' ח'.) התקדש לי במנה והניח לה משכון עליו אינה מקודשת דמנה אין כאן משכון אין כאן ואינו דומה לקידשה במשכון דאחרים דמקודשת (שם:) דהתם מתקדשת בגוף המשכון והיא קנוידצ"ל לי'. לה מדר' יצחק והלכך לא דמי להכא. וקל למבין. ועוד דהכא בטבעת שאולה אינה מקודשת דכל מתנה שאינו יכול להקדישה לא שמה מתנה (נדרים ד' מ"ח.) וזאת הטבעת לא הוא ולא היא אין בידם להקדישה וא"כ לאו מתנה היא ונמצא דלא מידי יהיב לה ובמאי מיקדשה. והיכא דלא מיקדשא כי הכא שקידש בטבעת שאולההועי' בהגמ"י בתשובת להל' אישות סי' י"ח י"ט דפליג ע"ז ע"ש. הגר"ב. צריך לחזור ולברך ברכת אירוסין ונשואין ולהכניסה לחופהוצ"ל דכיון. וכיון דקדושי קמאי לא הוי קידושין נמצא מה שבירך אקב"ו על העריות ור"י נשא ונתן בדבר ופי' על העריות לעשות האשה ערוה לכל בקדושיה וכיון דלא הוי קידושין לא עשאה ערוה ושלא כדין בירך הילכך צריך לחזור ולברך ברכת אירוסין וברכת חתנים נמי צריך לברך דת"ר (כתובות ד' ז':) מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים אבל בבית האירוסין לא וכ"ש הכא דברכת חתנים היא שבח הבורא שעשה שושבינות לאדם הראשון וברכת זיווג וכיון דקידושין אין כאן אין כאן לא זיווג חתנים ולא שושבינות וחופה קמייתא לא חשובה חופהזצ"ל רחופה. שאינה מסורה לביאה (עי' כתובות ד' נ"ו. ) לא שמה חופה ואע"ג דחופת נדה חשובה היאחצ"ל היא נמי מיקרי מסורה לביאה כו'. היינו דמסורה לביאה אבל היכא דליכא קידושין לא קיימא כלל לביאה כל מה שכתבתי היינו בטבעת שאולה אבל בנדון זה כאשר הגיד לי מרדכי המקדש שהמשאיל שם לו הטבעת שאם לא יחזירנה לו שיתן לו חצי רביע תחתיה לפי זה נראה שהיא מקודשת דבשעת קידושין הוא נתחייב למשאיל חצי רביע והטבעת קנויה לו והיה יכול להקדישה שאם היה מקדישה היה מתחייב למשאיל שומתו והטבעת קדושה וה"ה שהיה יכול לקדש בו את האשה ומתנה גמורה הויא דיכולה האשה להקדישה הילכך מקודשת וראיה לדבר הביא מוה"ר חיים כדתניא (ב"מ ד' סט:) השם פרה לחבירוטצ"ל וא"להרי פרתך עשוי' עלי בל' דינר כו'. בלא דינר ואני מעלה לך סלע בחודש הרי זה מותר ואין כאן ריבית לפי שלא עשאה דמים ופריך והא עשאה דמים ומשני לא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתהיאולי צ"ל אבל אי עשאה מחיים הוי כמאן כו'. והוי כמאן דמסיק זוזי ואסור משום ריבית אלמא כל דבר הנישום לגמרי חשוב כדידיה והרשות בידו לשנותו לכל אשר ירצה הן למוכרו או לתתו במתנה או להקדיש וגדולה מזו אמרינן מי ששמו לו נכסי לוה בהלוואתו אע"ג דשומא הדרא לעולם אפ"ה מצי לאקדושינהו ולמיהבינהו במתנה כדאמר זבנה אורתא יהבה במתנה הני מעיקרא אדעתא דארעא נחית ולא אדעתא דזוזי נחית (שם ד' ל"ה.) כ"ש היכא דלא קיבלה כדי להחזיר הלכך מקודשת אפי' אם לבסוף החזירה הטבעת לא איכפת לן כיון שהקדושין חלו והירא דבר השם יוציא דבר זה לאמיתו ויתבונן בכתבינו ויברר ויפרסם דהמקדש בטבעתכליתא בהכ"י וט"ס. שאולה אינה מקודשת ושאני נדון זה ששמאה בדמים דחשיב קנויה לו ויפול בנעימים חבלו וגורלו כחשק שבתי בר' שמואל ג"ן חות"ם:
1