תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תק״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 506
א׳ארז בלבנון יפה ענף אשר הורם ואשר הונף להיות שורש פורה ראש. מר דרור ובראש הוקם להיות לראש וכל חכם לב אליו ידרוש. בפיו יחרש. שדה לענה ורוש. להמתיקו מדבש. הוא יכאיב ויחבש. וכל הקויות החכמה כבש. ומגחלתו בהר יחרב ויבש. ולבש במדהגבכ"י הארגוונה ולית לי' פתרא ההגונה. תפארת דת האמונה. נחנו עבדיו משתחוים אל מפתן הימן ואיתן. שור הבר ולויתן מטיבותיה נחלה פני כבודו להציץ מחרכי הודו בדברים האלה והנכון בעיניו ישיבנו ולא נסור מדבריו. יש בינינו פה ראובן ושמעון שרוציםדאולי צ"ל לכוף: את כל חבורתינו שישמרו מכ' זקוקים אכסנאי. ואומרים שבימי ה"ר אברהם היתה תקנה זו ואומ' עוד שאם לא יסכימו כל החבורה לדעתם אז הם רוצים לשמור כל האורחין והקהל משיבים ומבקשים מהם לבחור להם דרך הטוב לעניים ולעשירים שלא יצילו עצמן בממון עניים ולא שום אחד בממון חבירו שישמרו אכסנאי מה' זקו' או מי' זקו' אכסנאי ומה' חצי אכסנאי ועוד אומרים הקהל אין אנו רוצים שתשמרו בעדינו שתהיה עיניכם רעה בשלנו ותהיו בכלל הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים או שאו בעול עמנו ובגזירה השוה לכולנו ואם מקדם היתה התקנה זאת הרי ביטלתם אותם יותר משתים ושלש שנים וגם מה שהיתה מרצון בני העיר של אותה שעה שהיו עשירים כולם וברוב שאר דברים היו מגינים על עניים מה שאין עתה ועוד וכי הלכה למשה מסיני תקנה הידוע וניכרת שאינה שוה לכל והראשונים תנוח נפשם מה שעשו לעצמן עשו ומי יכול לדעת דעתם וכוונתם ובודאי לטובת הציבור ולדעתם עשו ואם הם בני אדם אנו חמורים ולא כחמור של ר' פנחס בן יאיר (שבת דף קי"ב:) ואנחנו עינינו נשא אל ההרים הגבוהים ורבותינו שבשאר עיירות ונראה מה יורינו ובכל זאת לא חשו ואמרו או עשו כדעתינו או נשמור כולם ועתה מורי האורחין מיטלטלין בלי מלון ומתן הצדקה ועניי העיר בחוסר כל מחמת שאין לחבורה תקנה אמיתית ונכונה לפני התגלע הריב ננטוש מורי עשה כחכמתך שלא יתרבה המחלוקת ויתבטלו התמידים כי מידי יום ביום מושיבים האורחין וזועקים ואין עונה ומבקשין את מדת ענוותך להשיבנו דעתך ולהחזיר לנו כתבינו זה שלא יכפרונו בשעת הדין ולא יאמרו לא כתבנו כל דבריהם. ונהיה אנחנו עבדים לשםהלשון זה צ"ע מההיא דכל המשתף כו' ועי' סוכה מ"ה ליה ולך כו' ושם בגמ' וע"כ יש למחוק כאן. הגר"ב. ולך ונפרוש כפינווצ"ל אל בשמים. אל נשם. להרבות שלום רב וחיים:
1
ב׳תשובה מדה שוה לעניים ולבינונים ותקנה זו לגבידור זה פורחים באויר ומילתא בלא טעמא הילכך אזלינן בתר אומדן דעתא ואמרינן דההוא בי דינא דתקין האי תקנתא לדריה הוא תיקן מפני הטעם שנהג אז ואשכחנן נמי דאפי' לענין איסור דאזלינן בתר אומדן דעתא בשבועות ובנדרים פ'זצ"ל מרובה ד' פ'. ארוסה גבי קפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא להגון לה כאשר כתבו התו' פ"ב דקדושין (דמ"ט:) כ"ש שהיה מבוטל מנהג זה שנתיים או ג' ואינו חוזר וניעור דאיכא למימר דאחולי אחיל הלכך לית דין ולית דיין לפי ראות עיני דאין ראובן ושמעון יכולין לכוף הקהל לתקנה זו ולא לשמור האורחים הם לבדם כי כל החבורה רוצים לזכות במצוה זו דגדול הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה (שבת קכז.) אלא ישמרו איש איש לפי עושרו המרבה והממעיט לרב ירבו ולמעט ימעיטו כאשר עושין בכל המדינות ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ויחי ראובן ואל ימות שמעון בהעשותם אגודה אחת וינצלו מפחחצ"ל ופחד. ופח ופחת. ויושעו בשובה ונחת. שאנן עם כל ישראל יונתן בר' יעקב נב"ע:
2