תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ס׳Teshuvot Maharam, Lemberg Edition 60
א׳אין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות. (ב"מ ד':) שאילת ה"ר ברוך לתאוה אבקש מורי הר"ר אליעזר הלוי אשאלך והודיעני איך יצאה הוראה מלפניך עתה בשבועת הקרקעות אם נשבעין עליהן שבועת היסת מדרבנן דבחזקת הבתים משמע דאין נשבעין עליהן בעובדא דרבה בר שרשם (ב"ב ל"ג.) דמסיק התם מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי מהימנא ופרשב"ם אין נשבעין על הקרקעות ועוד דחזקה במקום שטר קיימה ואי איכא שבועה דרבנן מה הועיל סוף סוף שבועה בעי ואע"ג דההיא יש לדחות שאני התם דחזקה במקום שטר קיימא ולא תיקנו רבנן שבועה במקוםטתיבה זו א"א לקוראה בשום אופן ואולי מן תיבת ולא תיקנו עד במקום שטר הוא כפול ומיותר: (ולא תיקנו רבנן שבועה במקום) שטר אלא כגון שטרי הלוואה וכתובות דקיימי לגבות בהן וזימנין דשייר שטר אפשיטי דספרא אבל מכירה אינה עומדת לחזור בו אך בספרינמחק בס' הכ"י וכתבתי' מדעתי: (המקח) דרב האיכצ"ל פסק: דשבועת היסת דרבנן נשבעין על הקרקעות וראייתו מדגר' בכתובו' בפ' הכות' (כתובות פ"ז:) גבי עד א' מעיד שהו' פרוע ועוד אין נשבעין על כפירת שעבודלצ"ל קרקעות: אלא אמר רבא מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעה"ב וסברא הוא כי היכי דתיקון רבנן שבועת היסת גבי כופר הכל אע"ג דמדאורייתא פטור ה"נ תיקון הכא מיהו כשכופר בכלמכצ"ל ובהכ"י אינו ניכר התיבה לקרותו כלל: בקרקע אין נשבעין דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאומר בפ' שבועת הדיינין (שבועות מ"א.) ואע"ג דבפ' הכותב תקנתא לתקנתא הוא דהא נשבעת ונוטלת שאני התם דבלא שבועה היהנצ"ל להאמינה: להאמינו מטעם מיגו אך בשבועת הדיינין אמרי' גבי שטר (שם) אי טעין ואמר אישתבע לי דלא פרוע הוא משתבעי ליה אע"ג דכופר הכל הוי בכפירת שיעבוד קרקעות. וריב"א היה דוחה ההיא דהכותב דהתם טעמא רבה הוא דפרע דייק דמיפרע לא דייק וכן גבי עד אחד מעיד שהיא פרוע משום דמסייע לו עד אחד ותקון שבועה להפיס דעתו של בעל הבית ורבי' שמחה השיב לי על כפירת גוף הקרקעות כגון קרקע פלונית מכרתי לך או נתתי לך או עשר גפנים מסרתי לך והלה אומר להד"ם לא תיקנו שבועה דלא מתקני רבנן שבועה דלית דכוותי' באורייתא וראיה מפ' הזהב (ב"מ נח.) גבי הקדשות שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יזלזלו בהקדשות מכלל דקרקעות וכל הנך אין נשבעין עליהן אפי' תקנת חכמים ליכא דליכא דכוותה. ומה שפסקו הגאונים דנשבעים מדבריהם דווקא על כפירת שיעבוד קרקעו' דשבועה לאו אגיף קרקע כ"א אכפירת מטלטלי ואין ראי' גדולה מאישתבע לי שלא פרעתיך ומהבא לפרע מנכסי יתומים אפילו בשטר נשבע (שבועות מ"ה.) והיא גופה לא ידענא מנ"ל דכפירת שעבוד קרקעות חשיבא שבועות קרקעות והלא הכפירה אינה כ"א על המטלטלין ותלינא קצת בפלוגתא דאביי ורבא (פסחים ל:) אם למפרע הוא גובה אם מיכן ולהבא הוא גובה ואמאי אין נשבעין. ותו למ"ד (ב"ב קעה:) שעבודא דאורייתא דין שעבודא שלא בשטר כמו בשטר א"כ לא משכחת שבועה בהלואה ועקירת ?המררא היא זה:
1
ב׳תשובתי. דע כי מעשה בא לידי בימי מורי אבי בשכירות קרקע והייתי רוצה לפוטרו בשבועה דשכירות קרקע חשוב כמו מכירת קרקע פ' הזהב (בבא מציעא נו:) גבי אונאה מי כתיב ממכר לעולם וכו' ונראה דאין לשבע כלל אקרקעות אפי' שבועת היסת ומה שחילק רבינו שמחה בין כפירת שעבוד קרקע לגוף קרקע לפי שעל המטלטלין באין לידון. תשובה לדבריו מפ"ק דב"מ (ד':) גבי סלעין דינרין וכו' ומסיק דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעו' וכו' ובפ' שבועת הדייניןסצ"ל הפקדון ד' ל"ז: אמר ר' יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטרעצ"ל פטור: פרוע. וטעמא דהוי כפירת שעבוד קרקעות וכיון דמדאורייתא דין אחד להם לגוף קרקע ושעבוד תיקשי לדבריו תיקון דבנן שבועה דלית וכו' אך אם תיקנו שבועה להפיספדעת כצ"ל: דעתו התובע בשבועת היסת כדאמר בהכותב גבי עד א' מעיד שהוא פרוע ומהבא לפרע מנכסי יתומים שהבאתם שניכם דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות לא צהריתו בה דמה ענין היכא שטוען לדברי השטר להיכי שמודה בשטר אך טוען שפרע דהתם ודאי נשבע לאמת את דבריו כדאמר בהכותב דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עלייהו כי היכי דתידוק ומדפריך בשבועו' (מ"א.) מה בין זה לפוגם שטרו ש"מ דטע' אחד לכל אלו השבועות ואע"ג דגבי עד אחד מעיד מסיק כדי להפיס נר' שהכל טעם אחד ותלוי זה בזהצועי' במרדכי פ"ט דכתובות: והא דקשיא למ"ד שעבודא דאורייתא כו'קאולי צ"ל איכא. אי למימר באומר בשעת הלואה כל נכסיי ואלו הן כדאמ' פ' מי שמת (ב"ב קמח: וכגי' ר"ח עיי"ש ברשב"ם.) אמילתא אחריתי אי נמי דאמרי סהדי ידענא בי' דלא הוה לי' ארעא מעולם אי נמי כגון שהלוה התנה שלא לשעבד קרקעות כלל שרוצה למוכרם מפני דוחקו:
2