תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ע״חTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 78
א׳לראשית תשו' זו הובאה במרדכי ב"ב פ"ב סי' תקי"ז: ראיתי בתשובת הבאים מאיי הים ששאלו זקני פריש מזקני רומא אם נמלכו הקהל והתירו גזירת חרם היישוב לראובן שנה הן חסר הן יתר ושוב רוצים לגרשו ואינו שומע לצאת מה דינו והשיבו דקיי"ל כר' עקיבא דאמר פ' ד' נדרים (נדרים דף כ"ה:) נדר שהותר מקצתו הותר כולו ה"נ ע"כ גזירתם בטלה לגמרי ואין צריך עוד ראובן להתרתם ואין נ"ל ראיה זו דהתם נדר בסתם מה' בני אדם ושוב נמצא אביו ביניהם ואמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם לא הייתי נודר וכן הדומיא לענין זה אהא ודאי אמרינן כיון שמכולם נדר בסתם ונמצא נדרו בטעות והותר במקצתו הותר בכולו אבל כשגוזרים חרם תחילת הגזירה גוזרין על דעת המקום ועל דעת הקהל ואינה חלה מתחילה אלא כפי חפצם הן להתיר לגמרי הן לזמן מועט ולא בטלה לעולם אלא כפי התרתם וכפי ניהוג בעיר ותקנתם. ועוד נ"ל דלצורבא מרבנן דוחקים אותם להתיר לו כדאמ' הכא (ב"ב ד' כ"ב.) רבא שרא לי' לרב עובדיה ולר' יאשיה לאקבועי דלא כהלכתא מאי טעמא כיון דרבנן נינהו אתי לאיטרודי מגירסייהו ויש לנו לומר שתחילת גזירת הקדמונים לא גזרו דלא כהלכתא ואם גזרו בטעות יש לכופם בדין להתיר לו הגזירה כיון שגזרו שלא כהלכתא ואין רשאין להסיע על קיצתו לגבוה כדאמר דלא לטרוד מגירסיה ותו דאמר הכא (שם) רב דימי מנהרדעי אייתי גרוגרות בספינה א"ל ריש גלותא לרבא פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא לינקוט לי' שוקא וכו' אלמא שעושין תקנה לצורבא מרבנן בכל ענין גם פ"ק (דף ח'.) לעיל אמרינן דלא שדינן עלייהומכרגא כצ"ל: ולא נפקי בכלוזא ותו מהני (ד' כ"ב) עמרויי ראייתי עמרא לפום נהרא אתו בני מתא וקמעכבי עלייהו אתו לקמי' דרב כהנאנצ"ל אמרו לי' אית לן. אמר להו אית להו אשראי אמר להו זילו זבינו כשיעור חיותייכי עד דשקילתא אשראי דידכו ואזליתו אלמא דחשו חכמים לתקנת כל אדם לפי הענין:
1