תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתר״כTeshuvot Maharam, Prague Edition 1020

א׳תתרכ. אל שני המאורות הגדולים. ביום ובלילי מושלים בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם, ממרחק ישתחוו איים אליהם , כי מזמרת השכל שמו בכליהם, פריים יתנו [בעתם] ולא [יבלו] עליהם הוא המשכיל האבדך מה"ר יוסף בה"ר חיים, שמו נודע באיי, ואלוף העדה, שר התעודה, מהר"ר יודא. הנה באתי לשאול מכם הלכה למעשה אשר יודיעו דעתם. על אודות איש ואשה שהמירו דתם מרצונם יחד והיו כמה שנים בגיות יחד דרך אישות ועתה חזרו לצורם והכירו בוראם שניהם יחד ועתה באתי לדעת דעתכם [היכולים] להיות [ביחד] בהיתר או אם צריכי' להפרד. ואמנם אם אשה לבדה המירה ברצונה בלא בעלה ודאי נראה דבר פשוט דהיא אסורה דאין לך [הסתר] גדול מזה דא"כ ודאי נבעלה חשבי' לה ואפי' שבויה שנשבית חשבי' כודאי נבעלה לאוסרה לכהונה או עיר שכבשה [כרכום] כל כהנות [שבתוכה] אסורות (כתובות כ"ז ע"א) דודאי נבעלות השבי' להו. ואמנם התם אמרי' שנאנסו ולא חשבי' להו שנתרצית אבל היכא שכפרה בעיקר ופרשה מכל דרכי יהדות והיתה עם הגוים ודאי נתרצית להם וכל גוים חשודי' על עריות ואפי' בהמתן של ישראל חביבה להם וא"כ ודאי נבעלה ברצון ואסורה לבעלה ועוד ראי' לאיסור מהא דאמר פ' ד' מיתות (סנהדרין ס"ג ע"ב) א"ר יהודא ישראל שבאותו הדור יודעי' שאין בע"ז ממש ולא עשו כך אלא להתיר להם [עריות] בפרהסיא ואע"ג דמסיק הספר דיצרא דע"ז תקיף להו מ"מ עתה דנכיס' יצרא דע"ז כדאי' התם מעתה יש לנו לחזור לסברת רבי יהודא ולקיימה ולומר שהיא אמת ובודאי דעתי נוטה כי רוב הממירי' משום חימוד עריות הם ממירים לכך נראה שאין בדבר ספק היכא שהמירה לבדה שהיא אסורה לבעלה. אמנם היכא שהמירה היא ובעל הוהיו תמיד דרך אישות ביחד בהא נ"ל להביא ראי' קצת להיתר מהא דאמרי' פ"ק דחולין (י"ג ע"א) שחיטת מין לע"ז וכו' עד וי"א אף בניו ממזרים לפי שאינו [מקפיד] על זנות אשתו ומפקירה [אבל לת"ק אשתו לא מפקר] וא"כ אינה מזנה ונאמר רוב הבעילות אחר הבעל. וה"נ אמרי' (קידושין י"ח ע"א) גוי יורש אביו דבר תורה וגם מדיחסינהו להו בשמיהו ובשמא דאבהתיהו כדאי' פ' הבא [על יבמתו ס"ב ע"א] א"כ חשבי' להו לבניהם וה"נ נימא אשתו לא מפקר וניזול אחר בעילות דתלי' בבעלה אבל [לומר] דמזנה היא בסתר זה אין נ"ל דא"כ לי"א נחמיר בה יותר מבגויות ולת"ק יותר [טובה] מנויות כי גויה מזנה בפרהסיא כדאמרי' פ"ק דמגילה (י"ב ע"א) איהו בי קרי ואתת' בוציני ופי' התוס' [שאנץ] איהו בי קרי שהעלין גדולים ומכסים אותו ואתתא בבוציני שהעלים קטנים [ואין] מכסים אותה כלומר עוד היא מזנה יותר בפרהסיא ממנו כך פי' רבינו שמואל אלמא דזנות עושה בפרהסיא והכא דאינה מזנה רק [בסתר] א"כ טובה מגויה וזה דוחק כי לי"א גרועה מפרוצה ביותר כי נשאר בתיקו בפ' ארוסה (סוטה כ"ז ע"א) ולת"ק טובה מפרוצה ביותר ואע"ג דלתרוייהו מזנה וזה דוחק ועוד דליכא לפרש הכי דאת"ל דבעלה מקפיד על זנותה א"כ יראה ממנו ואין מזנה וראי' מפ' הנשרפין (סנהדרין פ"ב ע"א) דקאמר הבא על הגויה חיישי' משום נ"ש ג"ז ואידך נשייהו לא מפקרי וע"כ הפי' נשייהו לא מפקרי ואינן מזנות מיראת בעליהן ומיוחדות דא"ת דמזנות בסתר א"כ בכך הוי זונה ודמי' שפיר לזונה דליכא למימר דאין קרויה זונה אא"כ מזנה בפרהסיא ומופקרת כדאמרי' פ' הבא על יבמתו (יבמות ס"א ע"ב) וא"כ הוא [לת"ק] אשתו לא מפקרת ואינה מזנה מיראתה ממנו ואע"ג שאינה מגרת מפני יראת [הניאוף] כי היא חשודה לכל עבירות וכ"ש לעריות דיצרא תקיף ואע"ג דגבי [גוי לא] ס"ל הכי וס"ל דמזנה בפרהסיא [כדמשמע] פ"ק דמגילה (י"ב ע"א) וגם כי סבירא להו במ"ך נשג"ז כדמשמע בר"א וגם משמע באביאסף מ"מ זה אע"ג שחטא טבע ישראל יש לו ואין חוטא רק למלאות יצר רשעו אבל מ"מ מקפיד על זנות אשתו יותר מגוי וא"כ אין מזנה מיראתה אותו ואפי' בסתר כי יראה אם תהא רגילה בכך הנואף יהא כרוך ולהוט אחריה וירגיש בעלה ויהרגנה והנה יען כי ידעתי כמה וכמה אשר באו הנה ולא הפרישום [חכמי] הזמן לכן סבותי את לבי למצוא צד היתר והנה חזרתי על כל צדדי' וצידי צדדי' ולא יכולתי למצוא צד היתר אם לא ע"פ הדרך הזה כי נאמר שבעלה משמרה ואין מזנהמ יראתה אותו לכן באתי לפני רבותי הכרתי והפלתי אשר יודיעום דעתם וגם אם ראו מעולם שנעשה מעשה בדבר הזה לפני הגדולים ודעתם אשר עמהם יודיעם לי בדבר הזה ושלום שלום לרבותינו ולתורתם כנ' הצעיר יעקב בן הר' מרדכי עץ חיים למחזיקים. ע"כ השאלה.

ב׳(תשו' מוה"ר יוסף ניגון).

ג׳הנה לא באתי להורות לפניך וכ"ש לפני ה"ה מהר"ר עזריאל ומהר"ר יוסף חיים שי' אשר בהם שכל האמיתי אמנם למען כי אין מסרבין לגדול לא לאסרה לנגדך ואכתוב לשון רמב"ם ז"ל וז"ל (פכ"ד מה' אישות הי"ז) מי שראה את אשתו שזינתה או שאמרו לו אחת מקרובותיו או מקרובותיה שהואסומך דעתו על דבריהם שזינתה בין שהי' אומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת ה"ז חייב להוציא ואסור לבא עליה ויתן כתובתה ואם הודת לו שזנתה תצא בלא כתובה ולפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זנתה אף אם ראה בעצמו ותטול כתובתה.

ד׳ועל הראי' שהבאת מת"ק דאשתו לא מפקר [אין] ראי' [די"ל] שמא לא מפקר ואין ראי' לומר דודאי לא מפקר אלא שמא לא מפקרי ומספק לא יהיו הבנים ממזרים אבל לבעלה בספק אחד אסורה כדאמר' (כתו' ט' ע"א) [גבי] פתח [פתוח] מצאתי דהיכא דליכא כי אם חד ספק דאוסר עליה ול"ק מפ' ארוסה (סוטה כ"ז ע"א) דהכא מעטם קנס הוא לי"א ואפי' לא מפקרי' מידי דהוי לאוכל פתו כאלו אוכל בשר חזיר אע"ג דלא דמי לאיסור חזיר ומגוי יורש אביו אין ראי' דהתם [אזלי' בתר חזקה] ובתר רוב ביאות אפי' אם [ספק] זינתה אבן הכא בספק זינתה אסורה ול"ק מפ' אלו הן הנשרפין דה"פ ואידך לא אמר נשג"ז נשייהו לא מפקרי כלומר כל הגויות [אינן] מזנות ואין [דומות] כמו נדה ושפחה ושאר הגזירות דדמי טפי ודחד הוא ואין לסמוך ע"ז להתיר ספיקא דאו'. ומ"מ שלא לדחותם ויחזרו לקלקולם ראיתי שאין מחמירי' עלהם [עד ישאלו אותם] מה טוב כי לדבק לא טוב ואם אמרה שהיא טמאה כ"ש שיש להאמינה אע"ג דבעלמא אינה נאמנת. ואם נפרדו יחלקם ממונם דשותפי' בעלמא נינהו כי [דבוקם] בגיות' [לגבי] ממונם אינה כ"א שותפי' בעלמא ולא שייך שם דין כתובה ותוספת. והצד השוה שבהן שאין בהן רוח חיים ועד ישובו חשודי' לכל עבירות. והנה עמך מקור חיים מהר"ר עזריאל ומציונו תצא תורה ועל כל בעל נפש לפרוש מלתור אחר התירם פן המקיל יסמוך אחר אחד המתיר ולא ישמע אפי' לאלף אוסרי' ואתה חכם כמלאך השם ויודע מה לעשות עם עצת מו' הצדיק חמי מהר"ר עזריאל שי' ושלום מני משרת' יוסף בה"ר חיים זלה"ה [נבתוי"א].

ה׳אלה דברי מהר"ר יודא.

ו׳בקרקע אדון ולא להורות, וסרעפי ידועי' מכאובים וצרות, וכליותי במרגמת הנדוד צרורות, ואני בלא קץ כמפרש שיירות, והולכי במדברות [ואתי] אין ספר ולא גמרות, ובמה תפק הנה עיני עיורות, אם לא בשדי אדוני אורות, ובאמרתך אמרות טהורות, כי שם האורים והתומים להגיד ישרות, יושבי על מדין רוכבי [צחורות] מורי' חמיך ומה"ר יוסף שני המאורות, אמנם זחלתי פני כבודך להמרות, אשר בלבבי אגיד בקצרות, באדירים צללת פללת בההוא דמין לע"ז דקאמ' אשו לא מפקרי' והנה באותו לשון אמור בגוי וגוים נשייהו לא מפקרא גבי נשג"א וידוע כי רבו ראיות שהגוים חשודי' בעריות וגם על הרביעה וכההוא דאין מעמידין (כ"ב ע"א) ובזה [אין] חולק ואולם דעתו אם בעינינו מוחזקי' בכך אין לעשותה ודאי לחייב משום זונה ואולי [כן] דעת אשתו לא מפקר דגבי מין אלא ודאית אין לעשות בניו ממזרי' אפי' בקנס וישרו דברי מה"ר יוסף שי' לי"א דהוא מטעם קנס להאריך אין פנאי ולא אפקפק על פלפולך ולא על דברי הר' הנ' ומה לנו לכל אלה ואין כל הדברי' אלא בגוי ובגוים גמורי' ומין אדוקי' לע"ז ובזה הישראל שחטא אראה דבריך יתכן [שאינו מפקיר אשתו בזנות] ורחוק לאוסרה עליו מספק ולפלגות מה"ר הנ' לא הגעתי קרני ראם קרניו רמו. כתב לאסור [אשה] על בעלה בחד ספק מהאי דפתח פתוח ואנן דקיי"ל דאין האשה נאסרה על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעדי' לפחות שיראו המנאפי' והתם (כתו' ט' ע"א) אמר פ"פ כעדים דמו [ובע"א] אמר רבא (קידושי' ס"ו ע"א) דקיימי כותי' אין דבר שבערוה פחות משנים [ובעידי כיעור] פי' ר"י (יבמות כ"ד ע"ב) הואיל ומכוער הדבר דבסתתירה לבד בלא קינוי אע"ג דלדעת ניאוף אסתתר בהנהו עובדי דשילהי (נדרים צ"א ע"ב) [דאהלויי] ונפטויי לבעלה מותרת דאין אוסרי' על היחוד ולא אצטרכו טעמא דרבא דאי איתא דעבדא איסורא כו' רק שאומרת טמאה אני דבהכי מיירי כי מתני' דהתם (נדרי' שם) דעלה קאי. וגבי ההוא סמיא דפ' (האומר ס"ו ע"א) פר"י אע"פ שמעצמו הלך לשאול לשמואל על אשתו רגלים לדבר הוא דחזא בה לפיכך הי' שואל אם תאסר עליו כיון דאיכא נמי חד סהדא והשיב דאי מהימן כו' ומפרש אי מהימן לך כבי תרי וכרבא קיי"ל הרי [שפסק אפי' בקצת] רגלים לדבר אפי' בע"א אם אין מהימן כבי תרי אינו כמו קינוי וסתירה לאסרה על בעלה ומה אכניס תבן לעפריים בדברי התוס' ועמכם הם סוף דבר כבאלה.

ז׳ועל היין שאחד אמר נתנבסך היה אומר מורינו רבינו פרץ ע"ה דברים שבלב ע"ז נאמר ויראת אם מאמין הדברים בעל נפש יפרוש וקצת הוא דומה לאיסור זו שהמירה עוברת על דת היינו הולכה ראשה פרוע [וטוה בשוק ירד כנגד פניה ומדברת] עם כל אדם (כתו' ע"ב ע"א וע"ב) דאומר מסתמא כל הדרכים האלו בה ואמנם פ' ארוסה (כ"ח ע"א) מבעלי' עוברת על דת אם רוצה בעלה לקיימה [ולא אפשיטא] ראוני מדקאמר בעי' בסמוך (שם) בעל שמחל על קינויו אם מחל קודם סתירה מחול ור"ל אפי' בסתרה אח"כ דאל"כ מאי נ"מ ורב אחא [ורבינא] כולם מודי' בזה ולעיל ]סוטה שם) גבי משתיי' הוא דלא שתיי' הא קנויי הרי בסתירה עם אנשים קרוי עוברת על דת ובזה מסיק אם מחל על קינויו קודם סתירה אף כי נסתרה אח"כ יקיים הרי משמעי קצת [כלשון] רש"י דעוברת על דת אם רצה יקיים ויש להאריך לולי הטירוף ואשר אי לי תוס' ושום חיבור בו [אראה] ולא גמרא כראוי והנה לא ראיתי ולא שמעתי מעשה כזו והדעת נוטה אחרי ששבו ושניהם חוזרי' לשוב למוטב יתכן לשאול פיה ולהגיד העונש אם אומרת טהורה אני והוא אמר לא באו לי עדי' שראו [במנואפים] ולא ע"א שהאמין לדבריו קשה מאד להחמיר עליהם יותר מדאי בלא ראי' ברורה ופן חלילה [באהבתם] ידבקו לסור מדרך. דנתי בקצרה העולה על רוחך תקום עם מורינו הגדול מהר"ר עזריאל ומהר"ר יוסף בה"ר משה ומה"ר יוסף הנ"ל ושלום מה"ר יעקב ותורתך כנ' עבד צעיר יהודה בן הר"ר יום טוב יהיו כמשוש. יש דברים שאנו מדמי' והמעשה רחוקה פ' כיצד מעברין (עירובין נ"ה ע"ב) דקאמר יושבי צריפין והולכי מדברות חייהם אינם חיים ובניהם אינם שלהם ומפרש טעמא שאין להם [מרחצאות] ושם פירש"י נשותיהם נזקקות [למנאפים] כו' וכי אם בעיני חכמי' כבני זנונים] יעשו מעשה אם נשאו הבנים להפרישם כממזרים ממש ולא כן נראה מדלא פרי' ממזרות גמור וכאלה רבות ואולי גם הממירות עם בעליהן ב"מ אף כי פרוות וחשודות דבר גדול לעשות להפריד בין ריעים אם לא בראי' ברורה ואין פנאי [ולא] קלף ושלום יהודה.

ח׳אלה דברי מה"ר יוסף חיים.

ט׳יגדל שלומך עמיתי יקירי ה"ה מהר"י יעקב על מה ששאלת מאיש ואשה שהמירו דתם והיו יחד כמה שנים בגיות דרך אישות ועתה חזרו בתשובה יחד אם היא אסורה לו או מותרת [הנה] שלוחך היה נחוץ לדרכו ולא נתן לי כלל פנאי לדקדק [בנדון] אולם לפי הנראה יש לדון לפי הפשט לאיסורא כי התם בחולין (ד' ע"ב) איתותב רב ענן דאמר משומד לע"ז לא הוי משומד לכל התורה כולה וכ"ש זאת שהיתה משומדת ופירשה מכל דרכי יהודית והלכה לגמרי בדתם ואכלה כל איסורי' [גם כי] הדרי היתה יכולה למצא היתר וכן כל שאר עבירות וא"כ הוי' משומד להכעיס לכל התורה והוי' ממש כמו גויה גמורה וכן [איתא לשם] שעשאו [כותים] גוים גמורי' משום [שעבדו] ע"ז (חולי' ו' ע"א) וכ"ש זאת כמו שפי' בכמה מקומות ומינה דסתם הי' עמה בגיות דרך אישות אחרי שהיא משומדת לכל התורה אינה נזהרת משום איסור גם משום זנות [ובעלה] אין יכול לשומרה לעולם כי אין אפטרופוס לעריות כי כן אמרי' בגויה גמורה. ומ"ש אע"פ שחטא ישראל הוא אין זה רק לחומרא לענין חוששי' לקידושין או לקח רבית ממנו אבל [לשאר] דברי' הוי גוי גמור ודוחק לחלק ולומר כי ישראל משומד מקפיד על זנות אשתו וגוי אינו מקפיד על זנות אשתו כי אחרי דהוי [כגוי[ גמור אין לחלק ועוד הא דאמרי' גבי גוי אין אשתו משמרתו ר"ל שאינה מקפדת עליו אבל יכול לניות כי לעולם גוי מקפיד על זנות אשתו בפניו ומ"מ חשבי' לה לזונה כי אין אפטרופוס לעריות ואמרי' נמי התם פ"ק דחולין גבי מין לע"ז ישראל שהוא אדוק לע"ז וכו' ויש אומרי' אף בניו ממזרים ות"ק נמי דפליג דאמר אשתו לא מפקר שמא יש לחלק ונוכל לפרש כך אשתו לא מפקר אחרי שיראה ממנו אינה רשאה לזנות רק בסתר ורוב בעילות אחר הבעל כי כן אמרו גבי ישראל אע"ג דזינתה או שמא יש לחלק כי אותו מין ר"ל שעובד ע"ז אמנם [לא הלך] בדת גיות לגמרי להיות משומד לכל התורה כולה [כגוי גמור] דאל"כ אמאי צ"ל ופירותיו טבלים פשיטא אם הוא גוי גמור לכל התורה כולה דפירותיו טבלים. בזה יש לדקדק עוד אצלם אם המירו דתם ע"י אונם גזירות [כזה] אירעו [בכמה] עוברות ונהגו להיתר אע"ג דאמרו חכמי' [בכל] יעבור ואל יהרוג חוץ מע"ז וכו' מ"מ אם עבר ועבד ע"ז מפני אונס מיתה לא חשבי' לי' [כגוי] גמור [וכמשומר] לע"ז ואין חייב מיתה וחטאת בשוגג כדאמר לשם (סנהדרין ס"א ע"ב) מאהבה ומיראה אביי אמר חייב ורבא אמר פטור והלכה כרבא לגבי אביי גם יש מפרש [בפי'] מיראה כלומר ע"ז שאינה רק מיראה מ"מ הפשט לא משמע כן ושלום לך ולתורתך מאתי יוסף חיים בה"ר משה [נבתוי"א].

י׳אלה דברי מהר"י יצחק מאופנהיים.

י״אלברכה יזכר שמך ולא לרקוב, מברכיך ברוך ואויביך לקוב, המיששר עקוב ונקוב מהרר' יעקב שי'. דע לך שדעתי נוטה לאיסור אשה שנשתמדה ברצון לבעלה ל"ש אם נתשמד בעלה עמה או אם נשתמדה לבדה אחרי שמשומד לע"ז הוא משומד לכל התורה כולה ודאי זנתה ואסורה לבעלה ומה שאתה אומר שבעלה [משמרה] זה אינו מי יוכל לשמר אשה מנאפת הלא תחת אישה תקח זרים הרי פפוס בן יהודה נעל דלת בפניה ולא הי' יכול לשומרה (גיטין צ' ע"א) ועוד א"א שלא נתייחדה עם הגוים וס"ה אוסר על ייחוד גוי אשה לבעלה כי בודאי הוא בעל ונ"ל להביא ראי' לדבריו מההוא נואף דעייל לגבי ההיא אתתא (דנדרי' צ"א ע"ב) ואמר לא טעים דטעם בהו הויא ואמר רבא אתתא שרי' אם איתא דעבד איסורא כו' ומה צריך טעם ע"ז הקשו התוס' תיפוק ליה דאין אוסרי' על היחוד ותי' נואף [שאני] אלמא דיחוד של נואף אוסר ה"ח של גוי ועוד איך ישמרנה וכי היא קשורה בו לעולם ואפי' אם היה כך [שהיה] יכול לשומרה [מי היה] יכול להעיד על עצמו הלא ר' זכריה בן הקצב אמר (כתו' כ"ז ע"ב) המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי א"ל אין אדם מעיד על עצמו ומה שאמרת' שהיא יריאה לזנות לפניו לא תהא כנת [כפונדקית] הקב"ה אינה יריאה ותהיה יריאה מבעלה ואע"ג דיש בני אדם שיראים מבשר ודם יותר מהקב"ה כמו גנב הא לא שכיח ועוד היא תאר זבח שלמים היום נדרי אשלמה אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און ובקושי [גדול] התירו רבותינו האנוסות בשעת הגזירות לשוב לבעליהן כשלא שחו בין הגוים [ימים] רבים אבל כששהו כל כך שהיו יכולי' לברוח מהם ולא ברחו היינו אוסרי' [אותן] לשוב לבעליהן וראי' מפרק נערה (כתובות נ"א ע"ב) הני נשי דגנבי גנבי שבקינהו ואזלן מנפשיהו אסירן אפי' לבעליהן ישראל. ומה שהבאת' ראי' הגוים זונות בפרהסיא מאיהו בי' קרי ואיהי בו בוציני מאי ראי' היא זו אם ושתי היתה זונה מפורסמת וכי כולן זונות מפורסמת בשבילה. ומפני נחץ השליח לא יכולתי להאריך. ושבחך להעריך, רק קודש אבריך, ימיךם ושנותיך יאריך כנ' משרת נרצע יצחק בהק"ר חיים זצ"ל.