תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרכ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 1021
א׳וזאת תשובת רשב"א.
1
ב׳נפלאות בישראל שנשתמד הוא ואשתו וחזר, בהן איך מותר בה הא ודאי זונה היא דאדעת' לזנות [נשתמדה] כיון שהפקירה את עצמה לעבור על כל עבירות שבתורה ואי משום דאמרי' פ"ק דחולין [אף] בניו ממזרי' ואידך אשתו לא מפקר כתבת' אע"פ שהוא מין אין אשתו מזנה אבל פשיט לך שאין המין שומר את אשתו ולא שום גוי יכול לשמור את אשתו אשתמיטתך ההיא דאמר פ' אלו הן הנשרפי' (פ"א ע"ב) כי אתא רב דימי אמר בב"ד של חשמונאי גזרו הבא על הגויה חייב משום נשג"א כי אתא רבין אמר משום נשג"ז פי' משום זונה ואידך רב דימי סבר נשייהו לא מפקרן אלמא רב דימי פליג אשפיטות ואפי' [רבין] לא פליג אלא משום גזירת בית חשמונאי וכאן גבי בעלי תשובה אין ראוי לאסור דבסתמא לא היו עוברים על איסור דאו' כיון שחזרו בהן ואין אשה נאסרת על בעלה בלא עדים אלא ע"י קינוי וסתירה כדדאמרי' פ"ק דכתובות ואע"פ [שבנשתמדה] לבדה בלא בעלה מודינא לך שאסורה לחזור לבעלה אבל נשתמדו שניהם מותר כדפי' ושלום כנ' שמשון בר' אברהם.
2
ג׳על אודות הנשים אשר לא היה להם כח לעמוד בהיכל מלך והמירו דתן בשעת השמד מפני אימת מות ושוב כאשר מצאו נס והמליטה חזרו לדת של אמת באמת כי אמד הרעו לעשות וגדול עונם וצריכי' חרטה ותשובה וקבלת יסורי' יותר משאם המירו שלא בשעת השמד כי פרהסיא הוי ואמרי' בשעת השמד אפי' ערקתא דמסאני אסור לשנויי ודומה למלך שהי' לו עבדי' ומשרתי' למשמעתו וקצת מהם סרו מעליו וושב נתחרטו ושבו אליו וקבלם המלך בקל לימים נזדווג לו מלך בחיל גדול ואותו מלך ראשון קבץ כל משרתיו ואמר אליהם הנכם רואים כי תקפה עלי יד שכנגדי אשר יבחר בי יעמוד לימיני ויערה נפשו למות בעדי וקצצת נסוגו אחור ונלחם במלחמה [עם] האחר ונצחו והנסוגים אחור בקשו להשלים עמו בקל כבתחילה הראשונים שמרדו ולא אבה לקבלם כ"א בעבודה רבה כך מלכו של עולם מתפאר בישראל המוסרי' נפשם למות בקדושת שמו שנאמר ישראל אשר בך [אתפאר] אפ"ה נל שמותרות לבעליהן אעג דתנן (כתו' כ"ו ע"ב) האשה שנחבשה [בידי] גוים ע"י נפשות אסורה לבעלה ופר"ת אפי' לבעלה ישראל דחיישי' שמא נתרצית לו כדי למצא חן בעיניהם שלא יהרגוה הכא ליכא [למיחוש] כי בשעת השמד אם לא תשתמד אפי' תתרצה ליבעל לא תתנצל וכשנשתמדה הדבר ידוע שיש לה שלום יותר מאם היתה גויה ואפי' לאנסה אינם רשאי' לכך אין לחוש שמא נתרצית. ואי לומר אחרי שהמירה ואוכלת ושותה עמהם גם הפקירה עצמה להם זה אינו הדבר ידוע שלבן לשמים אלא שמאימת מות עושין ודמי להא דא"ר יהודא (כתובות נ"א ע"ב) הני נשי דגנבי גנבי שריין לגובריהן ופריך והא קא ממטיין להן המא וקא משלמי להו גירי ומשני ההוא מחמת יראה ואי שבקי להו ואזלי מנפשיהו אסירי ואלו הנשים הדבר ידוע שמשמצאות מקום להמלט אינן כלל מתאחרות ואפי' נתייחדו בין הגוים זמן ארוך מ"מ אין אשה נאסרת על בעלה בשביל יחוד לכן נראה לפר' שמותרות.
3
ד׳ויש ר"ל שיש להן דין עוברת על דת להפסידה כתו' ואמת כי עברה על דת דאדם חייב למסור את עצמו על קידוש השם מ"מ נ"ל דלא הפסידה כתו' דלא מקרית עוברת על דת אלא בקדברים שמכשלת בהם הבעל כמפורש במתני' (כתו' ע"ב ע"א) כגון מאכילתו שאינה מעושר ואינה קוצה הלה ומשמשתו נדה תדע דהא מפורש בגמר' טעמא דנודרת ואינה מתקיימת משום דאמר מר בעון נדרים בנים מתים [אלמא] דוקא משום שגורמת תקלה לבעלה שבני' מתים ולא משום שעוברת על נדרה. מיהו צ"ע כי בנדון זה גם יש תקלה לבעל מבנים אשר תלד וגם [שאינו] רשאי להיות עמה במקום שיכירוה מיהו נ"ל דלא הפסידה כתו' כדמסקי' בסוטה פ' ארוסה (סוטה כ"ה ע"א) דעוברת על דת צריכה התראה שאומר לה אם תעבורי על דת תפסיד כתובתך אם לא התרה בה לא הפסידה כתו' אפי' עברה כמה פעמים על דת ושלום אשר בן הרב רבי' יחיאל ז"ל וכ"כ הרב רבי' ידידיה נ"ע. עכ"ל.
4
ה׳תתרכא. יען כי ארכו ומשכו משך ימי העגון נפרדו ונבדדו ר' שלום מנחם וזוגתו מרת ליביל זה מזה ויהיו צרורי' באלמנות היות ולא דראי זה כראי זה ואין הצד שוה ביניהם ותפר כל עצת המופיעים בינותם על דרך השלמה כי בגדה ומרדה בו לאמר הן לשלום מר לי מר וכל היגיעים ועמלים להלשימם אליו לרבה לא אסיקו כמו דמסיק תעלה מבי כרבא ולא שבתה ממסה ומריבה ומהויא ליה גבה ועד כה החרשנו לאמר אולי יש תקוה ואחרי ראותינו כי אין זאת רק זעוה עוה ועוה והוה על הוה ואליו לא שבה לא נוכל להתאפק עוד.
5
ו׳ונודיעך מרת ליביל אשר עוד תטהרי דרכך ושובי אל אישך והתקשרי בקשר אמיץ שלא תמרדי ותתבגדי עוד בקשר שנקשור עליך או קיימו הפסד כאשר כבר ביארו הר"ר דוד בר' משה ואם ח"ו [תסרבי] בדברינו אלה אז תדעי שהתרנו לו לגרשך על כרחך כי הגאון שתקן שלא לגרש אשה בע"כ במקום דאיכא [עיגון בפשיעת האשה לא תקון] כי איש מצווה על פריה וריבה ולא תהו בראה לשבת יצרה לכך ראי דרכך מה תעשי לא השעני על דעתי לפרש תקנת הגאון ע"ה אכן יש בידי [מכתב ממורי] הר"ר מנחם זצ"ל ואחריו חתמו רבני פרג"א ורוב רבני אוסטרייך שהתירו לר' ברוך לגרש את אשתו בע"כ מפני עגונו אף כי היא היתה חפצה להיות עמו וכ"ש לזאת שנפסק לה דין מורדת אם לא תשוב [ותקבל מוסר] לעשות קשר אמיץ וחזק שלא תשובי עוד למנהגיה ומרוד כנגדו או לחטוף לו אז נ"ל כי יעשה ככל אשר נכתב לעיל אם ירצה בלי נדנוד עבירה דעת הע' חיים שי' בהה"ר יונה זלה"ה.
6
ז׳לית דין צריך בשש דלא עלה על דעת הגאון לתקן למורדת ששהתה י"ב חדשי' שלא לגרשה בע"כ דכתב רבינו אבן ז"ל אע"ג דהלכה כרבותינו בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים לא משהי' לזו בשביל אחרות שיוסרו קנסי' לה להתירו לשא אחרת והיא תשב ותתעגן ואחרי שנפסוק למרת ליבול דמורדת היא [ושהתה] מן הפסק והלאה יותר [מיב"ב חדש וישב כמה שני' בעיגון מצוה לכל יראי הש"י לעמוד עם ר' שלמה שלא יתעגן עוד והנני מסכים לכל הכתוב לעיל אליעזר בן הג' יצחק זלה"ה.
7
ח׳אמרי' בגמ' סנהדרין [פ' זה בורר כ"ו ע"א וע"ב] מפריחי יונים מאימתי חזרתן משישברו פגמיהן ומשחקי קוביאות משישברו פספסיהם וכן ההוא טבחא דזבן טרפה אזל רבי מזייה וטופרי' אמר רבא דלמא אערומי קא מערים וקאמר אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירי' אותו וכו' אלמא היכא דהוי אדם מועד ורגיל לעבור אין די במה שאומר שרוצה לשוב ה"נ אשת ר' שלום אחרי שמרדה ויצאה במרד מביתו זה כמה ימים [ועגנתו] לו [לא] מסתייע במאי דאמרה אליו אשוב אולי תשב ימים אחדים או עשור ואחר תלך לכן אם תתרצה האשה להתקשר ע"פ רבותינו ותעשי ככל הכתוב ומבואר לעיל הרי טוב כי איך יבטח בה לב בעלה אי לא בקשר אמיץ אחרי מרדתה שמרדה בו כמה ימים ואם לא תעשה כמבואר לעיל הריני מסכים לכל דברי רבותינו והנני מתיר לו עמהם לגרשה בעל כרחה דאדעתא דהכי לא תיקן הגאון לעקור דבר מן התורה ולעגן זה כי לא תהו בראה וגו' נאום צעיר ועלוב ש"ב ישראל בר' יואל זוסליןף. הועתק אות באות ממכתב ידי רבותינו הנזכרים וכבר זרק לה גט שלא רצתה לשוב אליו אחר שהתרה בה כמה פעמים נאום צעיר ועלוב ש"ב ישראל בר' יואל זוסלין.
8