תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרכ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 1022

א׳תתרכב. יגדל שלומ' רבותינו שבגולה אנא הורונו דרך הישר על אודות שומרת יבם והוא משומד להכעיס ואדוק לע"ז ממש והיבמה נפלה לפניו ואין אח אלא הוא ורצתה לתת [לו] הון רב כדי לחלוץ לה ולא אבה לקחת כלל כי אמר בפה מלא שלא היה חפץ להחזיק אמונת היהודים כי הוא [קעצערייא] והנה היבמה זו נסתה בו כמה פעמים היחלוץ לה ולא אבא ומיאן בה לעשות והיא ישבה כך עגונה ימים ושנים לסוף קלקלה שנבעלה לגוים וילדה לזנונים לסוף [הלכה] ונשאת לבחור בן ברית בלא התרת שום מורה. ונודע הוא שבמיתת בעלה היה האח משומד אשר הוא עדיין ועתה שנשאת לאיש בקשוני האיש והאשה למצא לה דרכים וצדדים להיתר אחרי כי הוא דיעבד ואפ"ה אמרנו אליהם לפרוש זה מזה עד כי נדע תשו' רבותינו ולא אבו כי היבמה אומרת [ששמעה] מפי גדולי רבותינו שאמרו אליה שלכתחלה אין מתירי' לה להנשא אבל אם היא תעבור ותנשא אין מפרישי' אותה מבעלה ועל דא סמכה והנם יושבי' אתנו פה ובכל מוטל עלינו להוציא דבר לאמתו ולאורו ע"פ רבותינו ונהלה פני כבוד רבותי' כתוב דעתם כי גדולים חלוקי' בדבר כאשר נבאר. הנה נמצא בתשו' הגאונים שאם נשתמד בשעה שקדשה א"צ חליצה ורש"י סותר דבריהם וכתב בתשו' אחת דל סמכי' עליה' וצריכה חליצה ומהרר"ם הביא ראי' לדברי הגאוני' דהיכא דליכא יבם אלא המשומד דפטורה מן החליצה מדפריך בהגוזל קמא (ק"י ע"ב) אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ומשני [טב] למתב טן דו וכו' א"כ לגבי משומד דל"ל הכי דאנן סהדי דלא ניחא להתייבם לו כי יעבירנה על דעת' ואדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא היכא דמשומד היה והו"ל כאלו התנתה עמו ע"מ שלא תתייבם לו עכ"ל מהרר"ם. ואע"ג דיש לחלוק דוקא התם שהי' משומד מעיקרא בשעת קידוש אחיו התם שייך למימר אדעתא דהכי לא קדשה נפשה אבל בנדן דידן לא הוי משומד בשעת קדוש אחיו לא שייך למימר הכי מ"מ יש למצוא צד היתר כגון שהיה משומד קודם מיתת הבעל כאשר כ' הר"ר אברהם הגדל וז"ל היבמה שנפלה לפני משומד תימא הוא אי בעי חליצה ממנו כי במקום ערוה הוא וקנאי' פוגעי' בו וגם הנבעלת קנאי' פוגעי' בה עכ"ל. והאור זרוע כתב וז"ל רב נחשון גאון וספר [כשר] על גבי נחלים ותשו' רבות פוסקי' דיבם שהי' משומד בשעת קידושי' אחיו ועומד בשמדותו אינו זוקק את אשת אחיו ליבום ופטרוה לשוק בלא חליצה ואפי' חזר לאחר מיתת אחיו לא משגחי' ביה ולפי' ר"ח ז"ל אפי' הי' יהודי בשעת נישואין אחיו אם הי' ושמד בשעת מיתת אחיו אינו חולץ ולא מייבם עכ"ל האו"ז. והנה חזי' דלפי' הר' אברהם הגדול ולפי' ר"ח דאפי' לכתחלה מתירי' אותה לשוק בלא חליצה ואפי' לדברי האוסרי' מצי' למימר דדעתם דוקא לכתחלה אבל בדיעבד נוכל לומר דדעתם לא תצא כדאשכחנ' בכמה דוכתי בתלמוד דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא גם לא חזי' בדברי מהרר"ם שחילק בדבריו בהדי' בין היכא דהוי משומד בשעת קידושי' לאחרי כן אלא התיר אפי' לכתחלה ומצינו למימר דדעתו בכל ענין מותרת אפי' לכתחלה אונוכל לומר לכל הפחות דמתיר דיעבד כי הכא. והנה זאת היבמה זה עשרים שנה שישבה עגונה ועגומה כי בעלה מת בגזירת ק"ט לפרט והנה זה חמש שנים או שש שנים שקלקלה עם גוים ויש לדאוג אם יכופו רבותינו להוציאה בגט ח"ו תיפוק חורב' מיני' לכן תאירו עינינו בנדון זה ויכתוב כל אחד מכם את דעתו על כתב האגרת הזה למטה. ודעתינו נוטה להיר אחרי כי הוא דיעבת והכופרי' בתחיית המתים ובתורה ובמצות אינם נוטלי' שכר על המצות שעשו כלום אלא פוחתין להם מן היסורי' של גיהנם כפי שיעור שכר מצוה קלה שעשו בעוה"ז ומי שמת ברשעו אין מתפללי' עליו והחוטא על כונת שיום הכפורים מכפר עליו אין יוה"כ מכפר עליו. (בריך רחמנא דמסייען) סליק סליק סליק.

ב׳(תקנות שתקן ר"ת באגודת בני צרפת).

ג׳כל מקום שיש חרם של ב"ד אם עובר איש דרך שם ובא אחר והזמינו לדין ע"פ החרם בפני עדים אפי' בשוק חל עיליו החרם מיד שיבא לב"ד לטעון ואפי' שלא בעדי' חל עליו החרם דלא איברי סהדי אלא לשקרי אך שאין יכולין לכתוב עליו סרבנות אלא בעדים, ואחרי טענותם אם] רוצה הנתבע ילך לדרכי וא"צ להמתין עד שיפסקו הדין. ועל התובע לחזור אחריו ולשלוח לו פסק דינו. והחרם אשר שם רבינו גרשם שלא ישא איש שתי נשים אין התיר אלא במאה אנשים מג' מלכיות אוניואה, ונומברדיאה וצרפת. גם לא יתירו אותו עד שיראו טעם להתיר. גם באותה ענין שתהא כתובה צרורה ומונחת במשכונות או במעות. והחרם שמקבלין האיש והשה לאחר תשומת יד צריך כמו כן מאה להתיר אבל א"צ מג' ארצות. ותשומת יד בלא קבלת חרם יש חרם קדמונים לקיים בתשומת או יש להתיר בשלשי' ובכולן אין רשאי' להתיר עד שיראו טעם מבורר. וכשאדם מחזיק בבית הכנסת ומזמין את חבירו לדין וחבירו מסרב אין לו לבטל [תפלת] מנחה ולא תפלת יוצר עד שיבטל התפלה ג' פעמים ואז יכול לבטל כל התפלות. וכשיש ב' בתי כנסיות או יותר אין יכול לבטל מכל בתי כנסיות שבעיר. ואם אדם משאיל ברשותתו ביהכ"נ לרבים ויש לו ריב ומצה לאחד מהם אינו רשאי לאוסרה לאותו אדם שלא יתפלל שם אם לא יאסור רשותו לכל הבאים שם להתפלל. ומי שאבדה לו אבידה יש לו כח להכריח הקהל ולהושיב החזן עד שיכנסו כולם בחרם שכל מי שיודע ממנה שום דבר שיאמר לו ואין יכול התובע לומר לא אכנס בחרם אך אני מזומן [לבא] לב"ד וכן תמצא בס' ר' ברזילי בתקנת הגאונים. ואם פוסקי' בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת והרוב מתרצים בדבר והן מן ההגונים [אין] האחרי' רשאי' לבטל התקנה ואין לו לדחות של יכנס בתקנת חבירו כ"א ע"פ ב"ד כי אין ב"ד לישב כי הכל לפי ראות טובי העיר כמנג הקדמונים או כפי צורך השעה. גם אין לו לנפקד לעכב ספרים הנפקדים אצלו בשביל שום תביעה שישלו על המפקיד. מכל אלו שכתבתי יש חרם מתקנת קדמונים. והוסיף ר"ת על זאת גזירה כל הפקדונות שאין לעכב' בשביל שום תביעה רק המלמד יכול לעכב הספר שלומד בו בשביל שכירתו כשעבר זמנו. ודוקא ספר שלומד בו אבל שאר דברים הרי הוא כשאר כל אדם. ואיש שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה ממנו ע"י עבד הפקיד אין לו כח להזמין המטיל לב"ד או המגבה עד שיפרע מה שהטילו עליו הן במעות הן במשכונות אך יוכל להזמין כל מי שישה לו שלא כדין. ואפי' קודם שיפרע מתנתו אם ירא שהמטילו עושה לו שלא כדין וכשורה מן המתנה עצמה יש [לו] כח לבטל התפלה להיות קובל עליו בלא ב"ד עד שיעשה לו כדין וכשורה לפי ראות עיני הקהל שאל"כ יקח כל אשר לו בידי גוים ויאמר שבשביל המתנה עושה כך. ואם אני כפרים אשר אין להם מנין בעירם ובאי' למקום הקהילות למנין ביום הכפורים ומביאי' נרותיהם בבית הכנסת שקורי' ציר"א אם לא עה כ"א אחת יניחם שם בביהכ"נ שהדליקו ויכולי' בני העיר להכריחו בחרם להניחו ואם עשה שנים האחד יניחו והשני יכוללשא עמו להדליקו במקום שמתפלל קבוע. משנכנס אדר עד הפורים כל העוברי' דרך עיירות אם יש מנין קבוע יש חרם קדמוני' לפרוע מעות פורים לחלק לעניי אותה עיר אם יתבעום א' מאנשי העיר ואם לא יתבעם פטורי' מהחרם. ואם יש בביהכ"נ מנין מצוצם והתחיל החזן להתפלל אין אחד רשאי לבטל המנין ולצאת עד שיגמור החזן תפלתו ואם עבר ויצא אחד מהם אמר רב נסים גאון שאפי' התחיל קדושה או קדיש יגמור מאחר שהתחיל. וגם יש חרם קדמוני' שלא לבטל תפלה בבתות ובי"ט בשביל תביעה שיש לאדם על חבירו אם לא בטל כבר ג' תפלות קודם. ובשביל תקנת קהל אפי' לכתחל יכול לבטל.

ד׳נשלמו התקנות.

ה׳צץ המטה ופרח הזדון והחמס קם למטה הרשע, ואין נושע, וכבר אין עין השע, וקול שועת אומללים בת עמינו עלתה באזנינו ונאגדנו ונקשרנו וגזרנו בנידוי ובאלה ובנקיטת חפץ נחנו החתומים של ילוה אדם כסף ולא מעות לחבירו כ"א למחצית שכר למחצית הפסד, ולא ישים יינו בחבית של גוים אם לא יעשה עירוי או הגעלה לחבית, ולא יניח הגוי לדוך היין, ולא יאכל שלקות של גוים, ולא יעשה שקרנות, ולא גלוח מעות, וכל מי שיזמין חבירו לדין שלא יסרב יותר מג' ימים ואם יגזם אדם לחבירו בפני עדים להפסיד לו [מונו] אם יפסיד אותו יהודי יחייבנו ב"ד המגזם לפרוע כפי שישבע הנפסד כמה הפסיד. ואם יש עדים שהפסיד יפרע לו המסור מיד. ואם יש עדי' שהלשין את חבירו יהיה פסול לעדות ולשבועה עד שיפרע לחבירו מה שהפסיד. ויקבל דין מג' קהילות מג'נץ ווירמ'שא שפי'רא ויהא בנידוי כל הקהילות עד אשר יתקן קלקולו כאשר יורהו טובי העיר. מנודה לעירו מנודה לכל מקומות ומי שיש לו ספרי' המופקדי' אצלו לא יהו הקהל רשאי למשכנו עבור שום מס מה שחייב בעל הספרים. ואם ישבע אדם לקהלו שאין לו כי אם כך וכך לתן ממנו מס אם יודע לקהל שיש לו יותר ונשע על שקר אותו האיש פסול לשבועה. ואם יתבענו שום אדם ממון ישבע זה שכנגדו ויטול. ולא יפטור אדם עצמו מן המס לפי שרוכב בחצר המלך. ולא יקחו הבחורים [בחתונה] מן החתן כ"א ו' פשיטי' ממטבע של אותה מלכות. ובחורים שעם החתן לא יגנבו שום דבר משום אדם לא תרנגולת ולא דבר אחר. ואם הקהל שואלי' מס מן היחיד או כל מה שיהי' ליחיד על הקהל יתן אותו יחיד לקהל אשר ישאלהו אך הקהל ירדו לדין עמו במקומם לפני מי שאינם נוגעי' בעדות ויחיד כאלו תופס את שלו ואין כאן מוציא מחבירו. וכל אשר יעבור על תקנות הללו יהיה בנידוי כל הקהילות ואם ישהא במרדו חדש ימים יהא ממונו מותר למסור למלך או לשלטון. והעובר מתקנתינו יש לאל ידינו לקונסו לפי דעתינו ויש לנו לקלל המלשינים בכל שבת. וכל שיעמיד חזן או גלילת ס"ת או כל צרכי צבור ע"פ גוים יהא בנידוי ובשמתא ובחרם [וכן] כל המתפלל או מי שוסק ע"פ גוים שהוא [דין] ישראל כי יש לעשות ע"פ דייני ישראל, והפרנס אין לעשות בחשאי או להתיר חרם בלא דעת כל הקהל ולא הרב ברבנתו לא ישים חרם על שום אדם ולא יתיר חרם הקהל כ"א במעמד כולם. ולא יפרוק עול ממנו ע"פ גוים כל זה גזרנו בחרם ובשמת ולא יגלה שום סתר ולא יתפלל אדם בר"ה וביוהכ"פ בלא דעת קהלו. אך החזן יכול להתפלל יום ראשון של ר"ה ובליל כפור וביוצר עד מוסף בלא דעת קהלו אך ביום שני של ר"ה וביוכ"פ משל מוסף ואילך הוא ברשות הקהל. ואם החזן חלש שאינו יכו להתפלל אז הקהל יניחו להתפלל לפי דעתם. ולא יצוה אדם לדייני ישראל שלא ישבו ושאל יפתחו דין וכל אלו הדברים גזרנו ע"פ החרם. וגם גזרנו בנישואין שיתנו שומר יהודי שלא יניחו להשליך מים ביורש שיש להן לאכול בשבת ולא יהא אדם רשאי לזרוק גט לאשתו אם לא ברשות ג' קהילות ואם יעשה יהא הבעל לוהסופר והעדים בנידוי כאשר תקן מאור הגולה.

ו׳ולא יאמר אדם לחבירו מזר או פסול משפחה ובמקום שאין מספיקים [במה] שנותני' למלמדים של התינוקות שאין מספיק ההקדש שאין שם כל כך יקחו משאר הקדשות שהניחו נוחי נפש עבור נשמתן ויתנו למלמדים אם לא פירש השכ"מ לצורך מה ומותר יתנו במקום שרוצים הקהל. ולא ישחוט ולא יבדוק שום אדם אם לא ינסהו הרב ובני הכפרי' ילכו לחזור לפני הבקי. וכל אדם יקבע זמן ללמוד אם אין יכול בתלמוד יעסוק במקרא ובפרשה או במדרש לפי יכלתו אחד המרבה ואחד הממעיט רק שלא יהא אנוס. ולא ישלחו בשר לבית כ"א ע"י יהודי. ויסירו חוטי דכפלי כאשר דברו רבותינו ולא ידברו בבית הכנסת אך ישבו באימה וביראה. ויעבדו את אבינו שבשמים הכל גזרנו בחרם [חמור]. וגם גזרנו שהיבם אינו יכול לעגן היבמה לפחות לה מנכסי מלוג שלה והנכסי' [שאחזה] לה מחמת [בעלה] קרקעות וספרים נחלת אבותיו יסדרו ביניהם בלא תסוב נחלה לבית אב אחר ואם הם [מקנתו] ולא אחזתו יחלקו ביניהם הישר בעיני בוראם ומן המטלטלי' יש לסדר טובי העיר בין היבם ובין היבמה לפי דעתחכמי' ודאי אין לפחות ליבמה מן הנכסי' שביאה לו ויפטור את יבמתתו בלי איחור וחימוץ מצוה ואם היבמה ארוסה יש לה ליבם לחלוץ לה לאחר ג' חדשי' חוץ מיום שמת בעלה ויחלוץ לה בלי איחור ואין היבם רשאי לשאול שום דבר [מהיבמה] כמה בידיה מן הנכסי' ויבצעו חכמים אם היתה נשואה והיבמה תלך אחר היבם אם הוא בעיר אחרת [ויפטור] אותה בחליצה בלי איחור כאשר יבצעו ביניהם. ואם ימרוד היבם ינדוהו עד שיאמר רוצה אני, ובמקום שיש שם חרם של ב"ד אם יבא אדם שם ובא חבירו [והזמינו] לדין בפני עדי' ואפי' בשוק חל עליו החרם עד שיבא לטעון בב"ד או אפי' בלא עדי' דלא איברי סהדי אלא לשקרי אלא שאין כותבי' סרבנות בלא עדות ולאחר שטענו אם רצה הנתבע ילך לדרכו ועל התובע לזור אחריו וישלחו [לו] פסק דין. וכשאדם מזמין חבירו לדין וחבירו מסרב אין יכל לבטל תפלת יוצר או תפלת מנחה או קריאת התורה עד שיבטל ג' פעמים תפלת ערבית או סדר קדושה אח"כ יבטל כל התפלה עד שיעשו לו דין [ואם] יש שתי בתי כנסיות בעיר אין יכול לבטל כ"א בביהכ"נ שהנתבע יבא שם להתפלל. וכשבטל ג' תפלות אז יכו לבטל בשתיהן. ואם אדם משאיל ביהכ"נ לקהל ויש לו ריב ומצה עם אחד מהן אינו רשאי לאוסרה על אותו אדם אם לא יאסר לכולם. ומש שאבד לו אבידה כח בידו להכריח הקהל ולהושיב ש"צ עד שיכנסו כולם בחרם שכל מי שיודע שום דבר ממנה שיגיד. ואין אדם יכול לדחות עצמו לומר ארד עמו לדין ולא אכנס בחרם וזה נמצא בספר ברזילי. ואם עושי' בני העיר תקנת עניים או תקנות אחרות והרוב מתרצים בדבר [והן] מן המהוגנים אין האחרי' רשאי' לבטל התקנה ולומר נרד עמכם לב"ד כי אין ב"ד לישב ע"ז כי הכל הולך לפי ראות טובי העיר כי כן מנהג קדמונים. ואין לנפקד לעכב ספרים המוקפדי' אתו בשביל שום תביעה שיש לו על המפקיד כי חרם קדמוני' הוא ורבינו יעקב הוסיף של לעכב כל פקדונות רק מלמדי תינוקות יכולי' לעכב ספר שלומדי' בו ולא דבר אחר. ושלוחי הקהל שגובי' המס בין ע"י גוים או אותם שהטילו המס אין יכול לכופם שירדו עמו לב"ד עד שיפרע מעות או משכונות אז יכול להזמין מי שעה לו שלא כדין או אפי' קודם שיפרע אם נראה בעיניו שעושי' לו של כדין יש כח בידו לצעוק ולקבול עד שיעשו לו דין ויתקן עיותו לפי ראות עיני הקהל שאל"כ יקחו ממנו הרבה ויאמרו בשביל המס לקחנו. ובני כפרים שבאי' למנין בקהילה יניחו נרותיהם של כפור בביהכ"נ כי חרם הוא וכל נדרי' שאדם נודר בביהכ"נ שיתפלל שם ישלם באותה ביהכ"נ כמנהג אנשי המקום ותקנתם אם יש קהל קבוע באותה ביהכ"נ. ובכל מקום שיש שם מנין קבוע העובר שם חייב לתן מעות פורים מר"ח אדר אם יתבעם איש מאנשי אותה העיר ואם לא יתבעו אותם אז הם פטורים מן החרם אם לא [נתנו]. כל אלו תקנות תקננו ע"פ החרם וחדשנו עתה בתתק"ף לפרט מה שתקנו קדמוני' מקדם לפני כמה שנים פה במעגנ"ץ בחרם [חמור] לבד תקנות המאור הגדול רבינו גרשם מאור גולה בר' יהודה שהן הבה מאד, והן ידועות ולא הוצרכו לחדשן. יוסף ב"ר עתניאל ראש הלבנון. דוד ממינצפערק ב"ר קלונימוס. יעקב ב"ר אשר הלוי. אלעזר ב"ר שמואל. שמחה ב"ר שמואל ז"ל. יצחק ב"ר שמואל הלוי. יהודה ב"ר שמעון ז"ל. נתן ב"ר שמעון ז"ל. יצחק ב"ר שמואל הלוי. יהודה ב"ר שמעון ז"ל. נתן ב"ר שמעון ז"ל. שמשון ב"ר אפרים. יואל ב"ר נתן הכהן. חזקיה ב"ר ראובן מבוברט. נתן ב"ר יצחק. מתתיה ב"ר ראובן. אלעזר הקטן בן הרב ר' יהודה. מאיר ב"ד שמואל. ברוך ב"ר שמואל אבי העזרי יצחק ב"ר שלמה הכהן. מאיר ב"ר יואל הכהן. אלעזר ב"ר שמעון ז"ל. יעקב מהורנבך בן רבינו יצחק הלוי.

ז׳ואח"כ חדשנו תקנות אלו ע"פ החרם אע"פ שהיתה כבר תקנה ישנה שלא ינדה הרב שום אדם בלא רשות הקהל וגם הקהל לא ינדו אדם בלא רשות הרב ואם יעברו הרב או הקהל אין לחוש לנידויים ואם יסכימו שאר הרבנים לרב וינדו ולא יחושו על התקנה אין נידוים נידוי [ותקנה] זו מאבותינו הקדמונים. יצחק ב"ר אברהם נ"ע. אב הרי"ח. דוד בן רבינו שאלתיאל ז"ל. משלם בן רבינו דוד. יהודה בן רבינו משה הכהן. יוסף ב"ר משה הכהן חזן. וכל קהל שפירא מעגנ"ץ ווירמ"שא הסכימו וחתמו ורבינו שמואל ב"ר מאיר ורבינו יעקב אחיו ורבינו אליעזר ב"ר נתן צפנת פענח ורבינו אליעזר ב"ר שמשון וכל הרבנים והחכמים [שבאו] לאנייא [לאוניאן] וצרפת ובכל הארץ הסכימו וגזרו בחרם בנידוי ובשמתא ובשם מיתה ובגזירת יהושע בן נון של יביא שום אדם חבירו [ברידוי] גוים או שלא יכופנו ע"י גוים מאומה הן גוי הדיוט הן מושל הן סרדיוט כ"א מדעת שניהם ובעדים כשרים אך אם הוא סרבן לבא לב"ד ויש עדים בדבר אם יוציא אותה תביעה ע"י גוים לא חל עליו גזירתינו. ואם יעבור על זה גזרנו בחרם ובנידוי שיפצה חבירו מידי גוים וישקט עליו הגוים המסייעי' שלא יבא לו היזק ויפייסנו ויפצנו כמו שיאמרו שבעה טובי העיר ולא יאיים על ז' טובי העיר ע"י גוים. ועוד גזרנו ונדינו והחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהא אדם רשאי ליטול שררה על חבירו לא ע"י מלך ולא ע"י שר ושופט כדי לענוש ולקנוס ולכוף חבירו לא בדברי הבאי ולא בדברי שמים כי יש עושים עצמם פירושים ואפי' צנועים אינם אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם. והעובר על גזירתינו איה באלה ובנידוי ובשמתא ומוחרם בשם מיתה ובשממה יהי' ויהיו כל ישראל מובדלי' ממנו חתומי' ואינם חתומי' ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וחבריהם גדולים וקטנים פתו פת כותי יינו יין נסך ספריו ספרי קוסמי' והשומר תקנותינו ינוחו ברכות על ראשו ועל תקנה זו חתומה שמואל ב"ר מאיר, יעקב ב"ר מאיר, אליעזר ב"ר נתן וק"ן רבנים.

ח׳ועוד הוסיפו רבינו שמואל ורבינו יעקב לתקן ורבינו מנחם מיואני' וגזרו בחרם ובאלה חמורה ובגזירת ב"ד התחתון על כל הנושא אשה ומתה בתוך שנתה של נישואין בלא ולד של קיימא שיחזור וישוב כל הנדוניא ותכשיטי האשה לנותני הנדוניא או ליורשיה מה שנשאר בידו שלא הוציא ומה שלא כלה ושלא יערים לכלות אם האשה חולה אך יתעסק בקבורתה לפי כבודה ועל זמן ב"ד ל' יום אם ישיב הבעל אם יתבענו ממנו ומה שעתיד גבות ושלא ותבע מן החותן לעולם אפי' אחר שנת הנישואין גזרנו בחרם ובגזירה חמורה ולא יעמוד בתוכחות ותם לריק כחכם לאדם שהשיא בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו נמצא מפסיד בתו ומפסיד מעותיו ואשרינו שלא עמדנו באותה גזירה וצורינו ינצרנו מגזירות [רעות] ונתבשר בשורות טובות. אך על הרינוס ובכל המלכות סביב תקנו להחזיר ולהשיב חצי הנדוניא אפי' בתוך שנתיים לבד מבגדיה. וצורינו ישמרנו ונחיה ונראה זרע ונאריך ימים רבים ותעצומים בנעימים.

ט׳חרם תקנת הקהילות ששם רבינו גרשם מאור הגולה. דאין לישא שתי נשים. אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכונות. וחרם שמקבל החתן עליו ג"כ צריך מאה להתיר וא"צ שיהיו מג' ארצות. והרם קדמוניו' על תשומת יד בלא קבלת חרם לקיים התשומת יד אך יש להתיר בשלשים וכולם צריך טעם מבורר להתיר אם יש מנין מצומצם בביהכ"נ והתחיל ש"ץ להתפלל אין אחד מהם רשאי לצאת עד שיגמור ואם יצא אחד מהם בלא רשות והתחיל קדיש או קדושה [יגמור] בלא מנין וכן נמצא בהלכות גדולות. אין אדם רשאי לבטל התפלה בשבת או ביו"ט אא"כ בטל התפלה קודם לכן ג' פעמים. חרם שלא יתפלל ש"ץ [כשמוחזק] אדם [אחר] עד שיאמרו טובי העיר שיתפלל. חרם שלא ירחיק אדם מאשתו וישהה יותר מי"ח חדשים בלא רשותה. תקנת גאונים יכולי' ישראל לשום חרם בכל זמן אך יכולי' להתיר ליחיד לצורך שעה אם יש טענה. עבר הזמן א"צ להתיר ובתוך הזמן יכולי' להתיר. מותר לדבר עם עבריין שעבר על החרם. ונרצה לעשות תקנה עיר שיש בה בית הקברות כופי' בני הכפרי' המוליכי' מתיהם לשם לדון שם. ואומרי' רבני צרפת מקום שנזכר שהי' שם ת"ח קרוב לודאי שהי' שם ב"ד ודנין בה. תקנת קדמונים לא גזרו לב"ד ירושת קרקעות אלא לב"ד הגדול שבמדינות. תקנה שלא לתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום. נתן לה גט מתחלה ברצונה ונמצא [הגט פסול] יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא ידעה הפסול מן הראשון. מקבלי חרם הקהילות אומר רבינו יחיאל דאם פוטרי' זא"ז דא"צ היתר. ואם האחד רוצה לקיים את החרם וחבירו חוזר בו הרוצה לקיים מותר על פטור חבירו וחבירו אסור וקצת רבני צרפת חולקי' עליו. תקנה שלא לשכור בית גוי שדר בו חבירו ישראל עד מלאת לו שנה אחר שיצא היהודי מן הבית אבל אם הדר אומר לגוי שכר לי הבית בפחות ממה ששכרת בשנה שעברה ואין מפרש מפני מה שואלו או אומר לו אין דעתי לשוכרו והשני נותן לגוי שכרו שנתן לו הראשון אז אין שום תקנה אם לא יוקרו או הוזלו הבתים שבעיר. ואין התקנה חלה על ישראל המשכיר בית לישראל אחר. תקנה שלא לסרב לכנוס בחרם להרים מעשר ואחד יכריח לכולם אם יש מנין בעיר אך לא יהי' גבאי אם לא רצו האחרים וקודם ר"ג מ"ה היתה תקנה [זו] ורגמ"ה תקן לחדשה בכל שנה. חרם על המכה חבירו שיתירו לו הקהל לעצמן. עוד תקן ר"ת ובית דינו למכה חבירו חוץ מביהכ"נ לקנסו כ"ה דיני' טורניי"ש ובביהכ"נ הקנס כפול נ' דינר טורניי"ש וכן העיד רבינו יוסף קרא שראה בפני רבי' יחיאל מפריש. ואם הכהו ב' פעמים יתן ב' קנסות ואם המוכה הכה מכה אבד זכותו וא"צ להתיר למכה הראשון אך הקנסות ישפטו לפי ההכאות. מכתב יד הרי"ח מטרויי"ש כי לא נתפשט מגדולי צרפת בין למכה בביהכ"נ אלא נתנו כח ביד ב"ד למעט ולהרבות לפי העת למכה ולמוכה כאשר יישר בעיניהם. וקנס זה מוכה ולא לעניים כדאמרי' (ב"ק ל"ו ע"ב) על מעשה דפלגא דזוזא שחייבהו שיהא למוכה וכן תקנו שאשה יחידה או קרוב נאמן לומר שראה שהכהו וכן קטן נאמן כשאין פנאי להזמין אחרים כשרי' כדאמרי' פ' החובל (בבא קמא צ' ע"ב) ההוא דתקע לי' לחברי' א"ר יהודה הא אנא חזיתי' זיל שלים ליה ולפ רוב ההכאות. חרם למסור יחיד וקרוב כשרי' אע"ג דלא שמעו כי הלשינו אך רואי' כשמדבר למושל וכן צוה המושל על המולשן אמתלא אחריתי. חרם שלא לקצץ גליון ספר אפי' כדי לכתוב עליו. חרם שלא לבייש בעלי תשובה מעונם בפניהם. חרם שלא לראות בכתב חבירו ששולח לחבירו בלא ידיעתו אסור. ואם זרקו מותר. חרם של לקח גניבות כגון תועבות או גביע ובגדים צואים וספרי תפלות ומשמשיהם מפני הסכנה.

י׳תקנת רגמ"ה בין שהוא במדה"י בין שאינו במדה"י והאשה תובעת מזונות יחרימו כל היודע משלו וכ"ש כשהבעל בעיר שיקבל חרם שאין לו כלום ויפסקו לה מזונות על זה, הא דאמרי' (ב"ק פ"ז ע"א) עבד ואשה פגיעתן רעה היינו בחבלות אבל אם נהנה מגזל אשתו חייב וכתב רבינו נחשון גאון דהא שהם פטורי' היינו מלשלם אבל מלקות חייבי' דאל"כ עבד הקל ואשה הבזוייה יהיו חובלים באנשים החשובים. שנים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם (ב"ק ל"ג ע"א) ואח"כ שמין החבלות והבושת והכל זה כנגד זה ויש יותר משנים או מג' מבאחד. ואם נתעצם המכה ואמר לא בעי' דין תורה יסלקו ב"ד את ידם ויתנו רשות למוכה ללכת להביאו בערכאות של גוים. א"ר המכה מי שחרף אביו יעשו דין למוכה שלא מצינו שיש לנו להכות מי שמחרף אביו.

י״אתקנת גאונים שמע שהלשינו אם יש הוכחה ואמר מולשן למושל דברים כדי להסיר עצמו מן המלשינות ובדברים שאמר להציל עצמו [הפסיד חבירו] אין זה [מציל] עצמו בממון חבירו והראשון נקרא מלשין בכל דין וקנס. תקנת קדמונים שיעשו לאחת מן הערים בהזמנה לתובע שירד עמו לדין באחת מן ג' הערים הסמוכות שיש שם ב"ד ולא יוציא מנה [על] מנה לילך ולבקש חשובי' שבמדינה ואם יש אדם חשוב בקרוב יזמינו על פיו. גם בתקנות אלו יש שאם צאו והזמינו בפני [ב'] עדי' לא יסרב מלבאר לו ללכת באחת מן ג' הערים לדין. גם קבלה כך היא מתקנת ר"ג ללכת לב"ד הגדול ושליח ב"ד נאמן כבי תרי לומר שרצה להראות לו ההזמנה ושא"ל בשליחות ב"ד נאמן כבי תרי לומר שרצה להראות לו ההזמנה ושא"ל בשליחות ב"ד שיבא לב"ד בא' או בב' ימים שא"ל השליח והנתבע יבחר אחד משני ימים כי כן התקנה ואם יסרב ידינהו הקהל ע"י השליח ויש כח לתובע לבטל התמיד באותה עיר לכתוב לו ההזמנה בעיר שיברור הנתבע באחת מן ג' ערים ויכול לבטל ב' תפלות כשילכו שם עד אשר ישבו ג' מהם לב"ד. ואם לא בא אליהם יכתבו שלא בא. רגיים לברך הקהל אחר נטילת חרם כדאמר הקב"ה למשה כיון שקבלו ישראל את התורה צריך לברכם שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ולכן נכתבה וזאת הברכה אחרי אתם נצבים. סיומא תקנת רגמ"ה.

י״בדרכי תשובה.

י״גאמר ר' יצחק מיום שחרב בית המקדש נוטל טעם ביאה מבין איש לאשתו וניתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים יומתקו (דנהדרי' ע"ה ע"א). תניא ר"מ אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנאמר ועבר [עליו] רוח קנאה (סוטה ג' ע"א). אמר ר"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו (סוטה שם). ר' אלעזר הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורי' [ויעשה] מה שלבו חפץ ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא (חגיגה ט"ז ע"א). ואם ניחם על הרעה שעה הא לך תשובה לכל עון ולכל חטאת יסוד הרב רבי אליעזר בן רבינו יהודה כאשר קבל מרבינו יהודה חסיד אב החכמה בן רבינו שמואל הקדוש החסיד הנביא בן ריבנו קלונימוס משפירא הזקן בן רבינו יצחק ז"ל והמה קבלו רב מרב גאון מגאון חכם מחכם הלכה למשה מסיני והיה האיש אשר עבר על מצות בוראו וחטא [יעיין] בספר הזה וימצא תשובה ברורה ובחונה כפי שחטא וימצא מרגוע לנפשו כי שבעה דברים קדמו לעולם אלו הן תורה, תשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש ושמו של משיח (פסחים נ"ד ע"א) הבא על אשת איש עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקן (חגיגה ט' ע"א) ור' שמעון בן מנסיא אמר הבא על א"א ואסרה על בעלה נטרד מן העולם (חגיגה שם ע"ב). ואם ניחם על הרעה אשר עשה יסבול דין קשה כמיתה אע"פ שאמרו רבותינו (ב"מ נ"ח ע"ב) כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה שיורדי' ואינן עולי' אלו הן הבא על א"א [כו'].

י״דוזהו תשובתו הבא על א"א ישב בחורף בקרה ובשלג פעם אחת ביום או שתי פעמים ערום או שלשה פעמים עד טבורו עד שיוכל לקרא פרשה ראשונה [של שמע בכונה] ככה יעשה כל ימי החורף בעודו חי בכל יום לבד מיום השב ויום טוב ויתענה כל ימיו [וישא] שק סמוך לבשרו ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ושכר לבד שבת ויו"ט. ואם אינו יכול להתענות בכל יום יתענה שני וחמישי כל ימיו ככה יעשה ויתודה פשעיו בכל יום בבכיה פעמים משום דמודה ועוזב ירוחם. ובקיץ ישב בכל יום ערום פעמים בנמלים שדוקרין שקורין און מייש"ן [אמייזען] עד שיוכל לקרא פרשה שמע בכונה שלש פעמים בכל יום ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ושכר לבד מן השבת ויו"ט ויתענה בכל יום ונושא שק סמוך לבשרו ויתודה חטאיו בכל יום פעמים ומלקין אותו ויהא שפל רוח. ואם מוכיחין אותו ישתוק ולא יראה שמחה כל ימיו ואינו נושא בגדי צבעוני' אולי ירחם עליו הנוטה כדוק שמים. המוציא ש"ז לבטלה יתענה ארבעים יום כנגד יצירת הולד וישב [במים] בחורף כנגד צליית בצה וכל אותם ארבעים יום לא יאכל בשר ולא ישתה יין ושכר ולא כל מאכל הם לבד משבת ויו"ט ולא ירחוץ את בשרו במים ויתודה פשעיו בכונה ויאמר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך כך עשיתי ונחמתי על הרעה אשר עשיתי ולא אחזור לדבר זה עוד כן יתודה לכל עון ולכל חטאת. ואם ירבה בוידוי ובתחנונים טוב הוא ויהא שפל רוח וימצא מנוח לנפשו. הבא על הגויה מי שבעל בת אל נכר חייב להתענות וללקות מהיות קשור בה ככלב בגיהנם שנאמר לשכב אצלה [להיות] עמה. לא יאכל בשר ולא ישתה יין, אם לא יולדת ממנו יתענה שנה תמימה בכל יום לבד משבת ויו"ט ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ושכר ולא ירחוץ לכל הפחות ארבעים יום ויתודה בכל יום פעמים בכונת הלב. ואם יולדת ממנו אפי' מקוטעי' אפי' נפל יתענה שתי שנים בכל יום ואם לא יוכל להתענות בכל יום יתענה שני וחמישי לבד משבת ויו"ט ומלקין אותתו [מפני] שהטריח הקב"ה צור ממזר מטפה באושה ויצטער בשכיבה ואם יוכיחו אותו סרחונו יצדיק עליו את הדין. הבא על אשתו בנדותה יתעה ארבעי' יום רצופי' וילקה בכל יום ולא יאכל מאכל חם ולא ירחוץ באותן הימים ויתודה בכל יום ולא ישתה יין ושכר.

ט״ונשתמד עובד ע"ז הרי עובר בכל התורה כולה צריך להסיר עדיו מעליו וכל מיני מלבושים יפים ויתאבל ויצטער כמה ימים ושנים בכל יום וישפיל רוחו ויתודה שלש פעמים בכל יום וא יאכל בשר ולא ישתה יין ושכר ולא ירחוץ כלל כ"א שבת ויו"ט ירחוץ מעט ולא יחוף ראשו כ"א פעם אחת או פעמים ולא ילך לשום שמחה ולנישואין כ"א לשמוע הברכה ויתרחק מע"ז ועובדה לא ישב אצל כומרים וגלחים ובמקום שמדברים מינות ונושא שק סמוך לבשרו וילבש שחורים ויתכסה שחורי' ויתענה כל ימיו שני וחמישי ולא ינעול אלא מנעלים של פרה שקושרי' ברצועות וכי ישוב צריך שיטבול בארבעים סאה ויצטער בשכיבה כל ימיו מפני שחלל שבתות ואכל מץ ועבר [על] כל המצות ע"כ יסבול צער וישוב אל ד' וירחמהו.

ט״זאיש אשר ירצח את רעהו או אשה או שיהרוג את רעהו בלשונו, נע ונד תהיה בארץ שלש שנים ילך בגולה וילקה בכל עיר ועיר שיבא [יאמר] רוצח אני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ושכר ולא יגלח שער ראשו וזקנו ולא יכבס את בגדיו ולא ירחוץ או יחוף ראשו [כ"א] פעם אחת בחדש ויקשור ידו אשר רצח בשלשת בצוארו ויקשור בטנו סביבותיו בטבעות של ברזל וילך יחף ויבכה על רציחותיו ויתענה בכל יום עד שיגמור גלותו ואח"כ יתענה שנה אחת שני וחמישי לבד מאותן שלש שנים שהתענה ויהא שפל רוח ולא יענה לשום אדם עזות ואם יחרפהו ויאמרו לו רוצח אתה ישתוק וכל אותן שלש שנים לא ילך [לשמחה] וישכוב לפני פתח ביהכ"נ ויעברו עליו העוברים ויתודה בכל יום ויום כל ימי חייו.

י״זהמנשק נשים ומחבקן ומגפפן וממששן בלא שכיבה יתענה שני וחמישי ושני ויתודה ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ושכר ולא מאכל חם בימים האלה. השוכב עם בהמה וחיה יתענה ארבעים יום ויתודה ולא ירחוץ עד שיעברו הימים האלה. אם נשק וחבק את אשתו בנדותה או חיכוך אברו על בשרה יתענה ויתודה כמו פעמים. והנשבע לשקר כי השבועה חמורה ככופר בעיקר כי לא ינקה ד' את אשר ישא שמו לשוא כי על השבועה נזדעזע כל העולם, ושבועה וחרם משפט אחד, ילקה כמה פעמים כל ימי חייו ויתענה ויתודה כמה ימים. ויש לו להזהר שלא ישבע אפי' באמת לא בתורה ולא בנשמת אבותיו אך ישבע בחי ראשו אבל נשבעי' לקיים את המצות ולא יוציא שם שמים לבטלה ואם שגג וברך ברכה לבטלה [יאמר] ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

י״חהמלשין את חבירו הרי הוא משניאו בעיני השר ומאבד ממונו ומפילול [עם] אשתו ובניו ואמרינן המינין והמסורת (כו' ע"ז כ"ו ע"ב) זהו תשובתו ישלם לבעליו כל מה הפסיד אותו וישור על האנשים ויבקש ממנו מחילה לפני העולם וילקה ויתענה יותר משתי שנים ויתודה כל ימי חייו כי גדול חטאתו אשר חטא ויצטער כל ימיו. הגונב ממון [מחבירו] או גזלו או לקח ממנו רבית משפט אחד הוא ותשובת' אחד הוא ישיב את הגניבה או את הגזילה או הרבית [ויבקש] ממנו מחילה ויתענה כמה שנים לכל הפחות שנה תמימה ויתודה בכל יום ויזהר מלקבל פקדונות ולא ירגיל ללכת על ממון חבירו ויעשה גמילת חסדים בגופו ובממונו ואם בשביל הרבית ילקה ויתענה ויתודה כי כל הנוטל רבית אינו חי לעתיד לבא. המגביה ידו על חבירו נקרא רשע (סנהדרין נ"ח ע"ב) זהו תשובתו יתן לו ממונו ויבקש ממנו מחילה. המלבין פני חבירו ברבים צריך לעשות כמה תעניות וילקה כל ימי חייו ויתענה בעודנו חי ויתודה בכל יום ויצטער בשכיבה. המכנה שם לחבירו יבקש ממנו מחילה ברבים וילקה ויתענה ויתודה לכל הפחות ארבעים יום. [המאנה] את הגר צריך לבקש ממנו מחילה ויתענה ויתודה לכל הפחות ארבעים יום. המפתה בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה אם קטנה היא פיתוי קטנה אונס היא והוא חייב מיתה ואם נערה או בוגרת מחלל [או] השפחה ונדון כמו מכשף זהו תשובתו שלש מלקיות מלקין אותו בכל יום ויתענה שנה תמימה ועל הארץ יישן ונושא שק סמוך לבשרו שה תמימה ומגדל זקנו ויתודה בכל יום על הרעה אשר עשה. הבא על האלמנה אשר לא טבלה חייב כרת ושלש מלקיות מלקין אותו ויתענה שנה תמימה שני וחמישי וירבה תחנונים ושק ישא סמוך לבשרו ויתודה על עון שבא על נדה. ואם טבלה לנדתה מלקין אותו פעם אחת וארבעים תעניות וגם התשובה הזאת לבא על הפנויה בתולה או גרושה או אלמנה אין לך עבירה קטנה אם לא ישוב בעוה"ז נפרעי' ממנו לעה"ב.

י״טת"ר לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר [הא] כיצד היה בעל תשובה לא יאמר זכור מעשיך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור את מעשה אבותיך ואם ייסורי' וחלאים באים על חבירך אל תוכיח לו משום שנאמ אל תרבו תדברו גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ד' (ב"מ נ"ח ע"ב). א"ר יצחק אם ראית רשע שהוא חזור מרשעו ועושה תשובה אל תבזה אותו (עיין ב"מ נ"ח ע"ב במתני') א"ר הונא ראה כמה קשין עונות עד שלא יחטא אדם אימתו מוטלת על הבריות שנאר ויראו ממך אפי' רוחות אפי' שדים וכשחוטא אימת אחרים עליו כמו ששנינו הקב"ה בראט שדים ונשמתן של שדים ע"ש עם חשיכה וכשהגיע לרגים לא רצה לחלל שבת ברא להם רגלים של תרנגול ואין לך בית רובע הקב שאין בו אלף אלפים ריבואות שדי' ויש לאדם פרומביא ע"ג עיניו ולא נתן רשותלעין לראות ימינו של אדם שהיא עוסקת במצות מפלת אלף ואינהו קיימי עלן כי [כסלא לאוגיא ברכות ו' ע"א] תלם שעושי' סביב הכרמים. מה תקנה תקן להן תקן לכל א' מישראל שני מלאכים לשומרו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך (שבת קי"ט ע"ב וחגיגה ט"ז ע"א) ומכריזין פנו מקום לאדם שנברא בצלם אלקים. וכשעונותיו רבו נינתק הפרומביא מע"ג עיניו רואה השד ומיד נטרף. כל המעביר על מדותיו מעיבירי' לו על כל פשעיו (יומא כ"ג ע"א) פי' כל המעביר על מדותיו שאינו מדקדק למדוד מדה כנגד מדה למצטערין אותו ומניח מדותיו והולך לו ואינו נוקם מעבירי' לו על כל פשעיו אין מדת הדין מדקדקת בו והולך לו. וכל מי שהוא כעסן אפי' פוסקי' לו גדולה וכבוד לשבעים שנה מורידין אותו מגדותו שנאמר הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ולא עוד אלא כל מי שהוא כעסן סופו יורש גיהנם (פסחים ס"ו ע"ב) כתיב נושא עון ועובר על פשע למי [הקב"ה] נושא עון למי שהוא עובר על פשע (ר"ה י"ז ע"א) ומוחל לחבירו בלב שלם כשמבקש מחילתו. וכל מי שחבירו מבקש ממנו מחילה ואינו מוחל לחבירו אין עונותיו נמחלין לו. כתיב ישא ד' פניו אליך וכתי' אשר לא ישא פנים ל"ק כאן לישראל כאן לאומות העולם (קצת בסיגנון אחר בפסיקתא רבי פסקא כ"ד ועיין ברכות כ' ע"ב) כתוב א' אומר לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ הוא להמיתם ל"ק כאן קודם שנחתם גזר דינם כא לאחר נחתם גזר דינם. (ספרי פ' נשא ורבה וילקוט שם) אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת אלא שאדם חוטא הקב"ה רושם ואם עשה תשובה הכתב מתבטל ואם אינו עושה תשובה הכתב אמת (בשינוי קצת במס' יבמות ק"ה ע"א ובירושלמי ס"פ מצות חליצה ובב"ד פ' וישלח). [ואם עושה תשובה] דומה כבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו (ילקוט הושע י״ד:ג׳ ובשינוי קצת יומא פ"ו ע"ב). אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה (ב"מ נ"ח ע"א) א"ר אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם ואלו הן אונאה וגזל וע"א (ב"מ שם) א"ר יוחנן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך (יומא פ"ו ע"א) ואר"י גדולה תשו' מקרעת גזר דינו של אדם שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך (יומא פ"ו ע"א) ואר"י גדולה תשו' שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר השמן לב העם הזה. (ר"ה י"ז ע"ב) א"ל ר"פ לאביי ודלמא קודם גזר דין א"ל ושב ורפא לו איזה דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים בעשרת ימי תשובה מוחלי' לו לא שב בינתים אפי' הביא כל כבשים ואילי נביות שבעולם אין מוחלין לו ל"ק הא ביחיד הא בצבור. וכל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת בא וראה הנוצ' ובלעם הרשע נדון בש"ז רותחת תנא הוא לבן הוא בלעם הוא כושן רשעתים (סנהדרין ק"ה ע"א) ושלשה היו יועצי פרעה בהיות ישראל במצרים בלעם איוב יתרו (סנהדרין ק"ו ע"א) הוא רעואל המדיני כולו מפורש בדברי הימים דמשה. וכל מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה יחלוף במעשה הטוב ויעשה תשובה ומתקבל (מדרש ילקוט הושע רמז תקכ"ט בשם פסיקתא רבתי) משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים רעים ילך אצל חנוני ויתן לו, תוספת והוא מחליפם בזוזים טובים אף כן מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ויחליף מעשים הרעים במעשים הטובים ויתכפר לו ושמא יאמר אדם עונותי מרובי' היאך אעשה תשובה מתיירא אני שאין הקב"ה מקבל תשובתי לכך נאמר נושא עון ועבר על פשע. גדולה תשובה שבשביל יחיד העושה תשובה מוחלין לכל העול כולו שנאמר כי שב אפי ממנו (יומא פ"ו ע"ב) מי אל כמוך מוחל פשע הרשעים ומקבלם שנאמר שובה ישראל עד ד' עד שהוא נתון במדת רחמים עד שלא ימתח עליכם מדת הדין (עיין ילקוט רמז תקל"ב) וגדול כח התשו' שאפי' הרשעי' הבוגדים לפני יוצרם מתקבלים כריח הקטרת שנאמר מור ואהלות וקציעות כל בגדויך. ושלשה דברי' מקרעי' גזר דינו של אדם תשובה תפלה וצדקה (ר"ה ט"ז ע"ב). מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפות ששהיא שריון אף כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לצדקה מצטרפי' לחשבון גדול (ב"ב ט' ע"ב) וכתי' מתן בסתר יכפה אף וכל הנותן צדקה אפי' ניתן רושת למלאך הפורעניות לפרע ממנו אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והם נותני' לו ריוח ועומד לפני הקב"ה ומלמד עליו סניגוריא ואומר רבש"ע פלוני שנתת רושת לאבדו זכות גדול בידו ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכה והלא כמה עבירות בידו וזה משיב מצוה זו שעה שקולה כנגד עולם באותה שעה הקב"ה אומר למלאכי הפורעניות תגעו בו כי מצאו לו זכות. א"ר חמא ב"ר חנינא כל האוכל השותה עם חבירו ומראה לו סבר פנים יפות ומדבר עליו לשון הרע הקב"ה קורא אותו רע שנאמר [מרמה בלב חורשי רע (ילקוט משלי י"ב רמז תתקמ"ט) וכל מי שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב הקב"ה קורא אותו תועבה שנאמר תועבת ד' שפתי שקר (ילקוט משלי רמז תתק"ן) א"ר יששכר אדם עומד ומחרף ועושה גדישין של עבירות אמר הקב"ה יעשה תשובה וראוי לו כאלו לא חטא שנאמר וירא און ולא יתבונן (ילקוט איוב רמז תתק"ו בשם פסיקתא רבתי). וא"ר אבוה מקום שבעלי תשובה עומדי' צדיקי' אינם עומדי' שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (ברכות ל"ד ע"ב) ת"ר אדם שיש בידו עבירה ותודה ואינו חוזר למה הוא דומה לאדם שהוא תופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל המים שבעולם לא עלתה לו טבילה אבל זרקו מידו עלתה לו טבילה כך מודה ועוזב ירוחם (תענית ט"ז ע"א) רבי שמעון בן יוחאי אומר אפי' צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד כל צדקותיו שנאמר צדקת הצדיק לא יצילנו ביום רשעו ואפי' רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירי' לו רשעו (קדושין מ' ע"ב) ר' אלעזר אומר למה הצדיקי' דומי' בעוה"ז לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא [כלו] עומד במקום טהרה כך הקב"ה מביא יסורי' על הצדיקים בעוה"ז כדי שינחלו העוה"ב שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. ולמה הרשעי' דומי' בעוה"ז לאילן שכלו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו נמצא כלו עומד במקום טומאה כך הקב"ה משפע טובה לרשעי' בעוה"ז כדי לטרדם ולהורידם למדרגה התחתונה לעוה"ב שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכתי' כי אין חרצובות למותם אין הקב"ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שמבקשי' נותן להם ושלוה והשקט וכל זה לרעתם (קידושין שם) כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין במזיד בין בשוגג כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב אדם להתודות לפני הקב"ה שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו זו וידוי כיצד מתודה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך וכך עשיתי והרי נחמתי ובושתי במעשי שר עשיתי לעולם לא אחזור לדבר זה עוד זו היא עיקר של הוידוי וכל המרבה להתודות ה"ז משובח. וכל העושה דבר ומתחרט בו הקב"ה מוחל לו שנאמר לא יראוני הא יראוני מוחלין (ילקוט מלאכי רמז תקפ"ט). איזו תשובה גמור זה שבא לידו דבר שעבר בו וכבש את יצרו כגון שבא על אשה פנויה ולאחר זמן נייחד עמה ולא עבר, אפי' עבר עבירה כל ימיו ועשה תשובה ומת בתשובה עונותיו נמחלין שנאמר עד [אשר] לא תחשך השמש, א"ר יהושע בן לוי מאי דכתי' עוברי בעמק הבכא אלו שעוברי' על רצונו של הקב"ה שמעמיקי' לו גיהנם. מעין ישיתהו שבוכין ומורידי' דמעות כמעין של שיתין. גם ברכות יעטה מורה שמצדיקי' עליה' את הדין ואומרי' יפה דנת יפה זכית תקנת גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים. איני והאמר ר"ל רשעי' אפי' בפתחה של גיהנם אינם חוזרי' בתשובה ל"ק כאן בפושעי ישראל כאן בפושעי או"ה אפי' בפצתח של גיהנם אינם חוזרין (ערובין י"ט ע"א). א"ר ירמיה שלשה פתחים יש לגיהנם אחד בים אחד במדבר ואחד בירושלם (שם) מאי דכתי' נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ [וים רחוקים נמשלה התשובה לים מה הים הזה לעולם פתוח אף] שערי תשובה לעולם פתוחים (פסיקתא רבתי פסקא כ"ה וילקוט תהלים רמז תשפ"ט). בירושלמי (יומא פ"ח ה"ז) עובר אדם על הכריתות ועל מיתות ב"ד במזיד [התשובה] ויוה"כ מכפרי' מחצה ויסורים מכפרים מחצה. אבל מן שנתחלל שם שמים על ידו אין [כח] בתשובה לתלות ולא [ביום] הכפורי' לכפר ולא [ביסורין למרק] אלא [תשו' ויוה"כ מכפרי' שליש והיסורי' מכפרי' שליש והמיתה] ממרקת שנאמר אם יכופר עון העם עד תמותון. אין תשו' ויוה"כ מכפר אלא עבירה שבין אדם להקב"ה כגון האוכל דבר איסור או שבעל בעילה אסורה כגון שבא על פנויה אבל אם חייב לחבירו ממון אינו מתכפר עד שישלם לו או יתרצה אותו שימחול [לו]. תניא כל עבירות שבתורה בין שעשה תשו' ובין של עשה תשו' יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומפיר ברית בבשר שאם עשה תשו' יוה"כ מכפר ואם לאו אין יוה"כ מכפר (יומא פ"ה ע"ב) הסר ממך עקשות פה זהו לשון הרע דאמר רבי יוחנן (ערכין ט"ו ע"ב) כל המספר לה"ר כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר. מאי דכתיב גול אל ד' יפלטהו מי שהוא מגלה עונותיו ומתודה הקב"ה יפלטהו מחטאיו. [מאי] דכתי' זובח תודה יכבדנני כל מי שזובח יצרו ומתודה בכל יום מעלה עליו הכתוב כאלו כבד הקב"ה בשני עולמות (סנהדרין מ"ג ע"ב). לא מדת הקב"ה כמדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אינו מקבלו אם המלך שונאו ישור על אנשים שיעזרו לו לחלות פני מלך שיאהבו אבל הקב"ה אינו כן האדם כשישוב מרשעו [ונותן] צדקה הקב"ה מקבלו (ב"ב י' ע"א קצת בסגנון אחר) ואומר הקב"ה שוב ביני ובינך ואני מקבל תשובתך שנאמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לא [יאמר] אדם אלך ואעשה עבירה שאין הקב"ה רואה אותי למה כי הקב"ה בשמים ואני בארץ לכך נאמר כי נוכח עיני ד' דרכי איש (ילקוט משלי רמז תתקל"ח בשינוי קצת) אם הולך [אדם] בדרך לדבר מצוה נחשבת [לו אותה] מצוה אם אדם הולך בדבר עבירה נחשבת לו אותה עבירה. כל פגע וצער וחליות שבא על האדם אם מפסיד בדבר ומצטער או כי ינגוף רגלו הכל מביא הקב"ה לידי חשבון לכפר עונותיו שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון (בלשון וסגנון אחר בילקוט משלי רמז תתקע"ו בשם תנחומא). השכר שהבטיח הקב"ה לעושה רצונו משלם להם לעוה"ב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ואמרו רבותינו [ירושלמי סנדרין פ"י ה"א] מי שרובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מעט עבירות קלות שיש בידו בעוה"ז כדי לפרוע ממנו משלם לעתיד לבא. מי שרובו זכיות יורשי' גן עדן מי שרובו עבירות יורש גיהנם. הצדיקי' שעשו עבירות קלות אין נפרעין מהן לעוה"ב אלא בעוה"ז כי הא מעשה שמת בעיר אחת צדיק ורשע ביום אחד ובשה אחת הלכו כל הקהל לעשות לרשע כל צרכו ולעסוק בקבורתו. ולצדיק לא בא איש היה לו חתנו ובכה בכי גדול על אשר לא בא איש [לקבורת] חמיו ונפל עליו שינה וישן בא אליהו ז"ל וא"ל למה אתה בוכה א"ל על שבאו כל הקהל על [קבורת] אותו רשע וכבדהו ועל חמי שהי' צדיק גמור ועסק בתורה יומם ולילה לא השגיח עליו איש. א"ל אליהו לך עמי והלך עמו והביאו לפני גיהנם הראה לו נשמה אחת שצועקת מים מים והמים אצלה ואינה רשאה ליהנות ממנו א"ל אליהו זהו נשמתו של אותו רשע שעושי' לו כל הכבוד האלה בעוה"ז והראה לו אשה שציר דלת של גינם פתחה וסגרה באזנה והראה לו בני אדם שתלוי' בעגבותיהן והראה לו נשים שתלוי' בדדיהן והראה לו נשים שפיהם גחלי רתמים א"ל אליהו ראית בטוב כל אלה א"ל הן א"ל שאל ממני ואגידה לך ושאל א"ל אליהו אותה אשה שציר דלת של גיהנם פתה וסגרה באזנה היתה מתענה כל ימיה ואומרת כאב לבי בתענית ובשעה שמספרי' לה"ר ואונאת דברי' הטה אזנה כדי לשמוע לומר לבעליה כדי לשנוא בריות בעיני בעלה אותו אוזל סובל דין גיהנם. בני אדם שתלוי בערוה הם היו מופקרי' ובועלי זונות בעוה"ז ובני אדם שתלוי' בדדיהן הן היו מניקות בניהן בגלוי וראו האנשים דדיהן. ובני אדם שפיהם גחלי רתמים הם בני אדם שמספרי' בבית הכנסת בשעת תפלה ופוסקי' מדברי תורה ועוסקי' בדברי שיחה להודיע כי הקב"ה שופט צדק האברים שעושי' עבירה דנין בגיהנם יותר משאר האברים ואח"כ הוליכו לגן עדן וראה שמלאכי השרת מתקני' כסא ואמרי' נגמול חסד לפלוני הצדיק שיבא. א"ל לאליהו מה זכה הרשע שעשו לו כל כבוד הזה ומפני מה נעשה חמי שהי' צדיק גמור שלא גמלו לו חסד א"ל אליהו אותו רשע מעולם לא עשה אלא מצוה אחת והיה מוכס ולוקח מכס מן העמים פעם אחת לקח [גל צנון] למכס ונפל צנון אחת והלך אחריו עני אחד ולקח הצנון והיה רואה ועשה כלא הי' ראה וידע ושתק ואותו עני הי' מתפרנס מן הצנון וחיה את נפשו לכך זכה לאותו הכבוד כדי להורידו בגיהנם ונטל שכרו בעוה"ז. אבל חמיך הי' צדיק גמור מעולם לא עשה אלא עון א' פעם אחת בא אצלו ת"ח ואשתו מליזה עליו והוא שמע ושתק לכך נענש והקב"ה פרע ממנו מעט עון שעשה בעוה"ז כדי שיהא שלם לעוה"ב. ואליהו הלך לדרכו והבחור קץ משנתו וראה כל הקהל בביתו שגמלו חסד לחמיו והלכו עמו לקברו בכבוד גדול. ולמדנו אין בין גיהנם לג"ע אלא קיר קטנה ודקה כמין עובי דינר והמאזנים ששוקלי' החובות והזכיות פלס א' נטוי על גיהנם ופלס א' נטוי על ג"ע אם זכיות מכריעות יורש ג"ע אם החובות מכריעות יורש גיהנם. מי שמת ורובבו עבירות או כגון שבא על א"א והמינים והמשומדים שמתו בשמד והמלשינים והאפקורסים והכופרי' בתחיית המתים ובתורה ובמות אינם נוטלים שכר על המצות שעשו כלום אלא פוחתי' להם מן היסורי' של גיהנם כפי' שיעור שכר מצוה קלה שעשו בעוה"ז. ומי שמת ברשעו אין מתפללי' עליו והחוטא על כונת שיום הכפורים מכפר עליו אין יוה"כ מכפר עליו. בריך רחמנא דסייען.

כ׳סליק סליק סליק.