תשובות מהר"ם, דפוס פראג ק״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 107
א׳קז. קנקן חדש מלא ישן, שפתו שפת פרח שושן, ומטיבותא דמר, גמרא אגמור מוה"ר אשר. אשר פתחת ראשון בקדושת כהן לפתוח ראשון אם יכול לתן רשות לישראל לברך לפניו בסעודה נ"ל שהרשות בידו כדמשמע ס"פ הנזקין. (גיטין נ"ט ע"ב) דתנן התם אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ופריך בגמר' מפני דרכי שלום דאו' הוא אלא אמר אביי לכדמר וכו' עד ואם בא לחלוק לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה ובמנין הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא דאתי לנצויי ופירש"י וז"ל אבל לענין לקרות בתורה בביהכ"נ אין כהן חולק כבוד ללוי ולא לוי לישראל דלא [ליתו] שארא לנצויי ולמימר אנא [נמי] קרינא ברישא והיינו דקתני במתני' כהן קורא ראשון כו' כמו שנאמר בתורה ואין רשאי לחלוק כבוד ולשנותו מפני דרכי שלום עכ"ל אלמא הא דקאמרה תורה דכהן קורא ראשון [היינו מצוה לישראל להקרות לכהן ראשון] אבל אי קאמר כהן אמחול על כבודי כבודו מחול כמו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול דאורייתא דידי' הוא כ"ש כהן שהכהונה לו ולזרעו עד עולם ברית מלח כדכתי' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, וכן בפ' קרח כתי' כמה פעמים כהונתכם אלמא שהכהונה שלהם היא ולא דמי למלך שאין כבודו מחול דכתי' כי לד' המלוכה הממליך מלכים ולו המלוכה ולהכי כתי' שום תשים עלי מלך ריבה שימות הרבה לומר שאין כבודו מחול. והשתא ע"כ ההוא דגיטין הכי מיפרש כהן קורא ראשון כמ"ש בתורה על כן מצוה לקרותו ראשון היכא דלא מחיל לקדושתי' [ואפ'] היכא דמחיל דהשתא לאו מצוה [דאו' הוא] אפ"ה קורא ראשון מפני דרכי שלום דלמא אתו לנצויי וה"מ בביהכ"נ אבל בסעודה דלא אתו לנצויי אי מחיל שפיר דמי ולא כמו שכתבת כיון דמוקדשת יליף אם לא [רצה דפנו] דה"מ נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול דאטו ליטול מנה יפה ראשון אם לא רצה הכהן ליטול וכי תיסוק אדעתי' למימר [דפנו] חלילה לומר כן אם שונא מתנות הוא תבא עליו ברכה אלמא דלא אמרי' עליו [דפנו] אע"ג דמוקדשת יליף אלא ודאי לא אמרי' [דפנו אלא] נושא נשים בעבירה אבל לדברי' שהם ריוח ממון או לכבודו הרשות בידו למחול לבד בביהכ"נ שאין יכול דלמא אתו לנצויי, ובסעודה לא שייך לנצויי כדאי' בהדי' בגיטין (נ"ט ע"ב) משום דלא שכיחי רבים ואפי' בסעודת נישואין ובבית מילה דשכיחי בהו רבים לא פלוג רבנן מדלא מפליג תלמודא בין סעודה לסעודה, ועוד אפי' כי שכיחי בה רבים לא אתי לנצויי כי בעל הבית נותן רשות לברך לאשר ישר בעיניו, ובשני ובחמישי קאמר תלמודא [דאפי'] בביהכ"נ יכול לתן רשות לישראל הגדול ממנו [לברך ולעמוד לתורה לפניו] משום דלא שכיחי בה רבים ואע"ג שר"ת פסק (גיטין שם וס' ד"ה אבל) דה"מ בימיהם שהיו עוסקי' במלאכתן כל ימות החול ולא היו רגילי' לבא לביהכ"נ כ"א בשבתות ויו"ט אבל בזה"ז אין חילוק בין שבתות ויו"ט לב' וה' דכל שעתא [שכיחי] בה רבים מ"מ בסעודה ליכא מאן דפליג ודבר פשוט הוא שאם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו הרשות בידו.
1