תשובות מהר"ם, דפוס פראג קכ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 122
א׳קכב. וששאלת מי שכעס ונשבע בע"פ בהזכרת השם. ובתורה המונחת בארון יש רשות לחכם להתיר את שבועתו או לא כיון דנשבע ע"פ. כך ראינו מי שהזכיר את השם או תורה המונחת בארון אין רשות לשום אדם לבטלה ולהתירה בין חכם גדול [בין] סופר אין להתיר שבועה של אדם כל עיקר לא שבועה שנשבעי' בס"ת המונחת בארון או בשם הבורא אין רשות לשום אדם לבטלה ולהתירה וכן הלכה עכ"ל רב האי גאון. הרי שכתב אין להתיר שבועה הנשבעת בשם או בתורה אפי' לא נקיט ליה בידי' ונ"ל דחומרא בעלמא הוא שהחמירו הגאוני' בדורות האחרוני' דקיל [להו] נדרי ושבועות. וכן משמע בדבריו שכתב אין בדורות האחרונים להתיר וע"כ צ"ל [כך] דהא [אמרי] פ"ב דנדרי' (ט"ו ע"ב) הנודר בתורה לא אמר כלום היכא דלא נקיט לי' בידי' וקיי"ל (שם כ"ב ע"ב) נזקקי' [לאלקי] ישראל אלמא דקיי"ל יש התרה לנשבע בשם. מיהו יש לדחות דה"מ בלשון נדר אבל בלשון שבועה דחמירא י"ל דאין להתיר [מיהו] יש להביא ראי' מדלא תני (שם ט"ז ע"א) בהדי זה חומר בשבועות מבנדרים [אלמא] דבימי [חכמי] התלמוד היה הכל מותר אלא שעתה בדורות האחרוני' החמירו. [ואין להקושת כיון דהיתר הוא אלא שבדורות האחרוני' החמירו כדפי'] א"כ מאי קשיא לה מסוטה והא ההוא דאו' היא י"ל הכי ק"ל כיון דאשכחן גבי סוטה דבר גדול שהתירה התורה שם הגדול למחוק [היכי] תקנו הגאוני' לגרש את אשתו כיון שהוא מצוה כל כך לעשות שלום בין איש לאשתו שמותר למחוק השם כ"ש שמותר להזכיר שם שמים לבטלה וע"ז תירץ מה שתירץ. ונ"ל דדוקא בשבועות החמירו שעונשה מרובה כדאשכחן נמי פ' השולח (גיטין ל"ד ע"ב) נמנעו מלהשביעה [לכך] תקנו הגאוני' שלא להתיר שבועה בשם או בס"ת ועונשים ומחרימים עליו שלא ינהוג קלות ראש בנדרים ושבועות [ודבר] זה כתוב בתורה [ובתלמוד] בתורה נשבע להרע ולא ימיר אלמא שמצוה הוא שלא לשאל על השבועה וכן גבי ר' יהושע בן לוי (כתובות ע"ז ע"ב) מי אתשיל אשבועתי' ומה תקנו הגאוני' דאפי' בדיעבד אם נשאל על זה שבועה שנשבע בשם או בי' דברות שלא יהא לו היצתר ולפי מה שפי' דאסור לשאול על השבועה אפי' בימיהם הא דאמר (נדרי' כ"ב ע"א) הנודר כאלו בונה בהמ והמקיימו כאלו מביא קרבן ה"מ בנודר אבל לא בשבועה. ואין להקשות לחשוב זה חומר בשבועה שאסור לשאל עליה ל"ק דהא בהא מלתא איכא נמי הומר בנדרי' שמצוהל שאל עליהם כי היכא דלא חשיב בהדי [שרה ענין ומחצה (ב"ב קי"ד ע"ב) ההוא] דהלכתא כרב יוסף [בזוזי (ב"ב ל"ב ע"ב)] משום דבהא מלתא גופא הלכתא [כרבה] בארעא. ונראה מ"ש דנשבע בשם אין לו התרה ה"מ בשם המיוחד ובכינוי' שאינן נמחקי' אבל ברחום וחנון או בלשון לע"ז או בארור או בא' הלשונות לבד מלשון הקדש מותר ומעשה בימי ריצב"א בא' שנשבע בדיא"ו. והתיר וכבר כתבתי התשו' בסי' ו'. וכבר בא מעשה לידי והתרתי דבנדר לא שייך חומרא כלל אלא [בשבועה] כדפי' ואין ראי' מההוא דפ' השולח (גיטין ל"ה ע"ב) אבל ניסת אין מדירי' אותה בשביל שמיפר לה בעל אלמא דבימיהם אפי' בשם או בי' דברות יש להתיר [דאי אין התרה ישביעוה בשם או בי' הדברות הא ודאי לאו ראי' היא כלל דהא נמנעו מלהשביעה ואין להקשות ידירוה בשם או בי' הדברות שהרי פירשנו דבנדר בשם או בי' הדברות יש לה התרה ומיהו ע"כ] בימיהם אפי' בשם יש לו התרה מדאשכחן גבי צדקיהו דכתי' וגם בנבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים וקאמר תלמודא פ' רבי אליעזר (נדרים ס"ה ע"א) [דבפניו] היו יכולי' להתיר אע"ג דנשבע בשם אלמא חומרא בעלמא הוא שתקנו הגאוני' וכהנה רבות שהחמירו בדורות אחרוני' בשבועות ובנדרי' דהא [מאן] דאמר (נדרי' כ"ב ע"ב) אין נזקקי' לאלקי ישראל ע"כ חומרא בעלמא מדרבנן [היא] ובפ"ב (דנדרי' כ' ע"א) דנדר בעצים ובקרבן כו' קאמר דעונשי' ומחמירי' עליה' חומרא דרבנן הוא וכן נמנעו מלהשביעה וכן תקנו הגאוני' שלא לשבע בס"ת אלא החזן נוטל הס"ת בזרועו ומחרים בארור וכהנה רבות ואין לי לפרש ושלום מאיר ברבי ברוך זלה"ה וכ"פ ה"ר נתן גאון ומו' רב נחשון גאון.
1