תשובות מהר"ם, דפוס פראג רי״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 213
א׳ריג. מעשה בא לפני ר' בדבש שבשלהו במחבת בשר בת יומא [והוריקהו חם] בשל חלב בת יומא והתירו ר' אע"ג דבת יומא [היא דאשכחן] דשמנונית בדש נותן טעם לפגם אפי' הוי השמנונית בעין בשעה שנתערב [כ"ש] בקדרה בת יומא מדתנן פ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ה ע"ב ול"ו ע"א) ואלו דברי' של גוים אסורי' וחשיב שמן ומפרש [שמואל] משום דזליפתן של כלים אוסרתן וקא"ל שמואל רב בשלמא לדידי מש"ה שרו רבותינו פי' [משום דאית להו נטל"פ שרי וא"ת תנא דמתני'] דאסר ליה אמאי שרי בתר הכי דבש ומפרש ר' דשמ לא הוי שמנונית שנבלע בקדירה נטל"פ אלא משום דסתם כלי גוים אינם בי יומא אבל אם מעורב בו שמנונית בעין נותן טעם לשבח הוא בשמן ובההוא נטל"פ [הוא דלפליגי משום] שהפגימה אינה אלא לפי שנשתהא יום אחד בקדירה אבל בדבש הוי נטל"פ לגמרי אפי' מתערב בו שמנונית של גיעולי גוים בעין או מבשר או מחלב הוי נטל"פ והיינו הא דאמר בפסחים (מ"ד ע"ב) ורבנן גיעולי גוים חידוש היא דאלו בכל התורה כולה נטל"פ מותר [כנבלה] והכא אסור. ותימא לר"י [אי] נטל"פ בכל התורה כולה מותר למה הכא אסור ונראה לר"י דה"ק נטל"פ מתחלתו בעלמא מותר דגמרי' מנבלה דפוגמה מתחלתה ומותרת הכא חידוש הוא ומשום דתחלתו היה משביח אסור אע"ג דהשתא מיהו אינה אלא לפגם וכרבנן דר"ע קיי"ל והלכתא [היכא דהוי] פוגם מעיקרא כנבילה מוסרחת דנטל"פ מתחלתו [מותרת] ומהאי טעמא מותר זה הדבש. ועוד מתירו משום דנותן טעם בר נ"ט [הוא הבשר] במחבת והמחבת בדבש ואח"כ נתערבה באיסור והוי כדגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותה.
1