תשובות מהר"ם, דפוס פראג רל״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 231
א׳רלא. תחלת דברי פיך שכל מכל אבקת רוכל, ומי יוכל לכלכל קול שער הגדול במילואה מי שבראו ויודע מובאו ומצאו ואני מה, תולעת ולא איש, שועל ולא לייש, סלע הכה בידים נגד אבן שיש אך עין יפה שלך הרהבתני וענותך תרבני לעמוד במקום גדולה, פתחת פה לאלם, יהא רעוא דליתכל האי תורא בשלמא [ולא אכלם] מוה' שמריה, מטיבותא דמרנא נקיטנא הרמנא, אובין לפנך כאשר הרשתני, על שנשבעו בני קוטלינבורק שלא בפני ר' משה אם צריכי' לחזו ולשבע בפניו, אם השביעו את עצמן נ"ל שאין באותה שבועה ממש כי שמא הם [לא] אמרו על דעת המקום ועל דעת הקהל ואפי' אמרו ע"ד דלמא אדעתייהו דידהו משתבעי ולא ע"ד ב"ד. אמנם אם השביע אותם אחר שאינו נוגע בדבר ואמר כך ע"ד המקום וע"ד ב"ד אפי' לא נשבעו בפני ר' משה אין כאן בית מיחוש ושבועה זו על שבועה למה ואפי' את"ל דכל המחוייב שבועה לא משביעי' לי' לכתחלה אלא בפני התובע דאפשר דמחמת כיסופא דידי' לודי כי האי דפ' הכותב (כתובות פ"ה ע"א) גבי ההיא אתתא דאחייבי שבועה בבי דינא דרב ביבי בר אביי אמר לה בעל דין תיי ותשבע לי במתאי אפשר דמכספי' קמי שיבבא ומויד לי' בכלי' התם נמי אם נשבעה כבר משום ההיא חשש דדלמא מודי לא מהדרי' ומשביעי' לה ואין זה [טועה] בדבר [משנה] דנימא חוזר וגדולה מזו אמרי' ר"פ שבועות הדייני' (ל"ח ע"ב) אע"ג דשבועה לכתחלה בס"ת אי נשבע בדיעבד בתפילין אין חור ונשבע כ"ש חששא זו דמחמת כיסופא דלא תנינן לא בברייתא ולא במתני' ולא אתמר בשמעתתא דאמוראי אלא ההוא בעל דין דקאמר הכי והיא נתרצית לשבע במתי' שאין [זה קרוי] דבר משנה. ועוד [מאן] לימא לן דאי אמרה הך אתתא לא משתבענא במתי' אלא הכא או בעיר אחרת דכפינא לה לאשתבוע במתי' הא משתבע להכחיש העד הוא כפרעון דממון דע"י עדים [ואם] שנים מעידי' אותו שהלוה מנה בעיר זו והלך בעיר אחרת לפרעו שם אטו מי כפינא ליה לחזור לעירו ולפרעו שם התנן פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ח ע"א) המלוה את חבירו בישוב לא יפרע במדבר [במדבר] דוקא הוא דלא יפרע דלאו מקום המשתמר הוא הא בעיר אחרת רשאי ה"נ גבי שבועה אם מצאו בעיר אחרת ורוצה לשבע לו רשאי מיהו אי טעין התובע איני חפץ להשביע עתה שמא אמחול לך השבועה לא מזדקקי ב"ד לאשבועי ואם שוב חזר לעירו ואז תבעי שישבע לו לא מצי מימר נתבע אלך לעיר אחרת ותבא גם אתה שם ושם אשבע לך דלא מטרחי' לתובע לילך לעיר אחרת סוף דבר בנדון זה נ"ל דאפי' לכתחלה לא הי' [צריכי'] לשבע [בפני] ר' משה דמאי כיסופא שייך הכא כיון דהוא אינו יודע האמת אתם אם לאו שהוא אינו טוען טענת ודאי מעצמו אלא מחמת ע"א הוא בא ודאי דבפני העד יש להם לשבע לכתחלה כדאי' בתוספתא (דשבועות פ"ו) פועלין נשבעי' בפני חנוני ובנדון זה דמת העד נראה דבפני העד לא שייך ובפני ר' משה נמי לא בעי' כיון דלא ידע ולא שייך כסופא [משום] לתאי דידיה, תדע דהא אלמנה נפרעת מנכסי יתומים קטנים בשבועה דאפי' בפניהם חשיב כשלא בפניהם כדמשמע פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ב ע"ב) גבי אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אטו מי בעי למהדר ולמשתבע לכי גדלי יתמי וכן משמע פ' הזהב (בבא מציעא נ"ח ע"א) גבי בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או אבדו דקאמר נשבעי' לבני העיר במעמד גזברי' כי היכא דלא נחשדינהו א"נ כי היכא דלא לקריוה פושעים ולא קאמר משום כסופא לודו ש"מ דלא שייכא האי מלתא אלא היכא דטענין טענת ודאי ואפי' לטעמא דקאמר משום חשדא משום דלא לקרו להו פושעים לא בעי לומר לשבע בפניהם אלא אפי' שלא בפניהם ובלבד שיודיעו להם לגזברים שנשבעו ה"נ כ"ש דלא שייך לא חשד ולא פשיעה דסגי שלא בפניו כיון דמודעי לי' לבסוף שנשבעו ועוד [אי] דלמא מודה מחמת כסופא כה"ג מלתא היא א"כ אמאי תנן בפ' מי שהיה נשוי ד' נשים (צ"ד ע"א) עד הראשונה נשבעת לשנייה ואלו ראשונה לשלישית ולרביעית לא קתני אלמא דלא מבעי לי' למיתי מטעם כסופא דלמא מודה אלמא דלכל הפחות מידי דלא ידעי התובעי' לא [שייך] כסופא כ"ש בנדון זה דשבועה זו אינה אלא להפיס דעתו של ר' משה כדפ' כשכבר בכתבי הראשון [דיורשי'] לא מחייבי שבועה להכחיש העד אלא להפיס דעתו או משום מנהגא דהלכות מדינה שנהגו כן דסגי אפי' שלא בפניו ועוד כיון דכבר נשבעו כ"ש דאם יודו ויכחישו שבועתם הראשונה הו"ל כסופא טפי.
1