תשובות מהר"ם, דפוס פראג שכ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 329
א׳שכט. מעשה בא לפני בכחל יבש אחר שנמלח בכסליו בעת שמולחין בשר לייבש והיה הכחל דבוק לכסל ונחתך הכסל לחתיכות עם הכחל והיה מבושל ובשר אחר יבש עמו אך לא הי' ס' בבשר וברוטב חלקו חכמי' בין מניקה שיש בה חלב לשאין בה חלב ואסרו משום בישול אא"כ יבטל בס' ושאר בשר יבש שהי' בבית שלא נתבשל עמו התרתי כדפי' לעיל דחלב שחוטה דרבנן ומקילי' בה דיעבד בין בצלי בין במליחה שהיא כצלי. ועוד דאיכא למימר שמא זה הכסל שהכחל בו כשנמלח נתן בשולי הכלי והכחל למטה והכלי הי' מנוקב והחלב זב דרך הנקבים של דדי [הכחל] לשולי הכלי ולא נגע לבשר [וא"נ] נגע כגון שהיה בין החתיכות [ובלעו] החלב שיצא דלמא אותן החתיכות כבר נאכלו ואלו כשרות הן ואחזוקי איסור' לא מחזקי' [מספיקא] ועוד אפי' אמרי' מספיקא דין כלח על כל החתיכות הרי היה בכלי יותר מס' חתיכות ואפי' אם נתבשלו עמהם היו מבטלי' אותם וכ"ש במליחה שאינה כבישול אלא כצלי ומצינו בצלייה קולא מן הבישול כדאמ' לעיל כחלא עילוי בשרא בדיעבד שרי (חולי' קי"א ע"א) ואם נתבשל עם הבשר אוסר. וכן גיד הנשה אמרי' (שם צ"ו ע"ב) למ"ד יש בגידין בנו"ט ל"ש אלא בנתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד אלמא אין אוסר לצלי וה"ה למליחה. אב"ן.
1