תשובות מהר"ם, דפוס פראג של״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 335
א׳שלה. השיב על אשר טען ראובן לשמעון להשיב לו מעות שהפקיד בידו למחצית שכר וחייבת את שמעון להשיב יפה דנת יפה חייבת מפני גזרת [העיקול] אבל לא יפסיד [שמעון] בכך מגו [שלו] אם ישנו כי אע"פ שהחזיר מפני גזירת קדמונים שגזרו שלא יעקל אדם פקדון חבירו והלואתו בשביל תביעתו לא יפסיד בכך מגו שלו שהרי עשאוהו קדמונים כי ההוא [דחבל] דכינא דאשכבת' (ב"מ קט"ז ע"א) שחייבהו ב"ד להחזיר משום דברים העשויי' לעשות בהם אוכל נפש דכל שעתא עבר עליה כנזיר בבית הקברות ומ"מ קאמר רבא דיכול לטעון בם כדי דמיהן דלא הפסיד בכך מגו שלו שהי' יכול לומר מכרת לי. גם מה שחייבת שמעון שבועה שלא [לקח] מן העסקא ומן הריוח כלום מכח שותפי' שנשבעי' שלא בטענה גם זו פליאה בעיני שהרי הורגלו רבותינו להעמיד ממון על חזקתו לפטור [משבועה] אם לא יוכלו להוציא או להשביע בראי' ברורה דאוקי מלתא אחזק' ועיסקא לא ינהג אדם מנהג שותפי' שהרי חציה מלוה ובמלוה אין נשבעין בספק וחציה פקדון כדמוכח בהמוכר את הבית (ע' ע"ב) ופי' דמתני' בשבועות (מ"ה ע"א) אלו נשבעי' שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפי' ששניהם עוסקי' בדבר ומורו התירא וסמכו אהדדי ואריסי' דמשתעבדי למרי' דארעא בלא שכר ומורו התירא תורא מדישיה קאכיל. ואפטרופוס ואשה הנושאת ונותנת בתוך הבית [ובן] הבית שמכניס ומוציא פועלים מכניס פירות ומוציא פירות ואין שכר ידוע על אלו דברי' מורו התירא אבל עסקא פקדון גמור וצריך שכר ידוע והו"לכשכיר יום או שכיר חדש או שכיר שנה כגון אומן או מקבלי קבולת ואע"ג דהקלו בשכרן כגון טובל בציר (ב"מ ס"ח ע"ב) מה בכך [דרבית דרבנן] הוא [ואקילו רבנן] גבי' אבל שכר ידוע ושם שומר שכר עליה והיה לו לשנות במשנה אלו נשבעי' שלא בטענה השותפי' וש"ש והאריסי' ובלשון משנה קרי לי' שמין להם למחצה כדמוכח באיזהו נשך (ס"ט ע"ב) וכל גומלי חסדים לא ישבעו שאל"כ אין לך [שיעבור] לחבירו חביתו ממקום למקום שלא תקנו רבנן שבועת ספק אלא למלתא [דשכיח] וליכא שכר קבוע ומתוך כך מורו התירא.
1