תשובות מהר"ם, דפוס פראג שצ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 391
א׳שצא. דין גוי שהביא משכון לראובן ללות עליו ליטר' ולא היה לו וקבל המשכון מיד הגוי והלך אצל שמעון ומשכנו לו בשם גוי ברבית ולזמן ארוך כשבאו לראובן מעות פדאו משמעון ונתן לו הקרן והרבית שקצץ עמו [בשם] הגוי ואמר הגוי נתן לי המעות [ומערים] שנתן לו המעות קודם שפדאו הגוי לפי שסובר מוטב שארויח אני ולא שמעון חבירי ולא יהו מעותי בטלים כה"ג מותר ואין בו איסור רבית ואע"ג דאמר אין שליחות לגוי לישראל יש שליחות וראובן נעשה שלוחו של שמעון והלוה לו מעותיו לגוי על משכנו וקנאו לצורך שמעון ושמעון יקנה המשכון ולא ראובן וראובן אינו לא לוה ולא מלוה אלא שליח ולא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה. וראובן שפדאו למשכון של גוי מיד שמעון ממעות שלו אינו אלא כקונה משכון זה מיד שמעון שהרי קנוי היה לשמעון [כמה] שאמרנו. וה"ה נמי ישראל הלוה מעות מן הגוי לצורך ישראל חבירו שמותר לאותו ישראל שהוא שליח בו מהם לקבל הרבית מיד ישראל ולתנהו לגוי מה"ט נמי דאע"ג דלגוי אין שליחות לישראל יש שליחות ואותו שקבל המעות מיד הגוי לצורך חבירו אינו לא לוה ולא מלוה אלא שלוחו של ישראל זכה בהם [מיד הגוי] לצורך חבירו וישראל המשלח הוא הלוה ולא [השליח] והיכא אמרי' אין שליחות לגוי בההוא דאיזהו נשך (ע"א ע"ב) דקתני ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל חבירו ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אור דהתם כשזכה ישראל הראשון במעות מתחלה מיד הגוי לצורך עצמו זכה בהן הרי הן שלו ועכשיו הוא מלוה לישראל מעות שלו ומקבל ממנו רבית ואפי' אם מקבלו לצורך הגוי ואפי' בפני הגוי והגוי א"ל קבל לי רביתי מיד ישראל אסור אבל ודאי מנהג רמאות נג בו ראובן בשמעון שהוציא המשכון מידו וראי' שבמתחלה על דעת בן הלוה על ידו שיהא המשכון בידו עד שיפדנו הגוי ויקח כל הרבית.
1