תשובות מהר"ם, דפוס פראג שצ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 392
א׳(דיני מחילה).
1
ב׳שצב. בין מחילת ממון בין מחילת שבועה בפני ב"ד לא בעי קנין [והא] דאמרי' מחילה בב"ד הויא מחילה היינו [דוקא] היכא דלא טעה כגון ממון שיודע ודאי שאין לו עדים עליו או ממון ודאי שיש לו עדים או שטר ואעפ"כ מחל לו התם ודאי הוי מחילה אבל היכא דסבר דאין לו עדים ומחל ואח"כ מצא עדים התם מחילה בטעות הוא דאלו הוי ידע שיש לו עדים לא הוי מחל ולא משום דלא הוי בקנין אלא אפי' הוי בקנין קנין בטעות הוא ולא כלום הוא אבל מחל שלא בב"ד זימני' בעי' קנין זימני' לא בעי' קנין והוא נחלק לב' דרכים דאם מחל לחבירו חוב שיש לו עליו בין בשטר בין בע"פ מדעתו ומרצונו בלא פשרנים לא בעי קנין דאמר שמואל (ב"ק פ"ט ע"א והרבה דוכתי) המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול והא מחילה בלא קנין היא דאי בקנין לא מצי מחיל שכבר הקנה ללוקח ומסר לו השטר וגם כתב לו שטר עליו אלמא בלא קנין הוי מחילה וכ"ש אם לא מכרו לאחר דמצי מחיל אבל המוחל ע"י פשרנים ודאי אותה מחילה צריכה קנין שלא יתבענו עוד דאי לא מצי אמר משטה הייתי בכם מפני שהפצירו בי למחול ולא הייתי יכול להשמט מכם ומבקשתיכם ואמרתי דברים כדי לדחותם מעלי א"נ אי פשרה היא מצי אמר אני אמרתי בלבי לקבל מיד מה שנתן לי והשאר אתבענו בב"ד דהא לאו בב"ד השתא קיימי ואוכל עוד לתובעו המותר ע"פ ב"ד הלכך צריך קנין שלא יתבענו עוד ועל זה פסקו חכמי' (סנהדרין ו' ע"א) פשרה צריכה קנין אבל בב"ד לא מצי אמר משטה אני הייתי בכם דאין אדם משטה בב"ד לומר לדכחותם נתכותני דע"פ דבריו הוא נדון בין לזכות בין לחובה וגם אין יכול לומר אחזור ואגבה המותר בב"ד אחר דכיון שיצא מב"ד זכאי שוב אין ב"ד אחר נזקקי' לו. והלכתא [דמחילה] גמורה לא בעי קנין ופשרה דצריכה קנין ה"מ בפני שנים דלא אלימי לאפקועי ממונא בלא קנין אבל בפני שלשה דאלימי לאפקועי ממונא בלא קנין לא בעי קנין וכ"ש דבמעמד טובי העיר דלא בעי קנין אם עושים שום פשרה.
2