תשובות מהר"ם, דפוס פראג שצ״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 395
א׳שצה. ראובן שטען לשמעון ספר חומש היה לי והייתי קורא אותו למכור מפני [דוחקי] והי' שוה ג' זקוקי' וכן הייתי קורהו ללוקחים ויש שהיה נותן לי ב' זקוקי' ויש שהי' נותן לי ב' זקוקי' וחצי עבורו ונודע לך [ואמרת] ללוקחי' אל תקנהו אינו שוה כל כך עד כי [הסיבות] לבם מקנותו [ונדרת] נדר לחתני להיות סרסור בינינו למוכרו לך ולא רצית לתן עבורו אך זוקו וזה הי' לפני הפסח ודחוק הייתי בצרכי הפסח ואמרתי בלבי לקבל המעות בתורת הלואה ולמסור לך הספר בתורת משכון עד שיהיה לי מעות ואפדנו וכאשר עשית לי כן עשיתי לך ואוניתיך וראי' לדברי שלא מכרתי לך שהרי לא הקניתי לך הספר בקנין ועל כל זאת תן הספר לפנינו וראו אם נתאוניתי ודונו פי מה שתראו ושמעון השיב בפני עדים מכרת לי במכירה גמורה ועל אומרך [שהסבותי] לב הלוקחים ח"ו יבא אחד ויאמר כדבריך ואתנה ע"פ ב"ד כאשר יאמרו. ואמרנו לראובן דבריך סותרים זה את זה אתה אמרת שלא מכרת הספר ואח"כ אתה אומר נתאניתי והשיב שתיהן אני טוען שאם תדונו שהמכירה מכירה אני טוען מטעם אונאה והביא שמעון שני עדים והעידו נקרינו לבית ראובן להיות עדי' במכירת חומש שמכר ראובן לשמעון ומכרו לו בפנינו וראינו שנתן לו ליטר' של פשיטי' דמי הספר ונתן לו החומש בפנינו ומשכו [לממכרו] וגם נאות ראובן להקנותו בקנין וכשהלכנו לביתו של ראובן לקנות מאשתו תחלה בין כך ובין כך שכחנו ולא קנינו. דעתי נוטה שהמכירה מכירה גמורה אע"פ שלא קנו מידו שיכון שנתן לו דמי הספר ומשכו דמשיכה היא עיקר קניי' במטלטלי' דתנן (קדושי' כ"ו ע"א) נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתי' ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וגו' דבר הנקנה מיד ליד והא דבעי' קנין לספרים או למטלטלי' היינו דליתנהו בידי' ההוא שעתא דלקנהו במשיכה התם ודאי בעי לאקנוייהו אגב קרקע דתנן (שם) נכסי' שאין להם אחריות נקני' עם נכסי' וכו' ופסקי' הלכתא אגב וקני בעי' צבורין לא בעי' אבל כי אתניהו בעינייהו הבידי' דמצי הקונה [למשוך] הויא משיכה עיקר ומה שטען לא קבלתי המעות בתורת מכירה אלא בהלואה ונתתי לו הספר למשכון כיון דלא פי' לקונה איני [מוכר] אלא מקבלו בהלואה וגם לא גילה לעדי' הוי דברים שבלב ואינם דברי' דלא הוי קבלה למה שבלבו אלא למה [שאמר] לשמעון. ועל האונאה שטוען אין כאן אונאה שכיון שהיה יודע שויו של ספר כאשר טען [בעצמו] שיש לוקחים שיקנהו [ביותר] ואוזיל לגבי דהאי ומכרו לו מפני דחקו ודאי אחיל דתנן (ב"מ נ"א ע"א) ר' יהודה אומר תגר אין לו אונאה ופריך משום דתגר הוא אין לו אונאה רב נחמן [אמר] בתגר ספסר שנינו מ"ט מידע ידע כמה שוי' ואחולי אחיל גביה והאי דזבנתה הכי דלמא אתרמי ליה זבינתא אחריתא והשתא מיהו בעי הדר ביה. ה"נ ראובן שידע שויו של ספר זה ומכרו בפחות מפני דחקו ודאי אחיל. ועל אומרו כי הסבות לב הלוקחים מקנותו והפסידו לא מצינו בזה שמתחייב ואפי' אם כדברי ראובן י"ל שעצה טובה המליכ' שאינו נרא בעיניו [הספר שויו יותר מזקוק ולפיכך גם הוא לא נתן בו כי אם זקוק ואפי' לתקנת עצמו המליכם היה להזהר במה שאמרו] חכמים הוי זהיר במי שיועצך לפי דרכו וכן פי' רב האי גאון בשער הבינה שלו בשער ל"ה וצור ישראל יצילנו מעונש הדין.
1