תשובות מהר"ם, דפוס פראג ת״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 405
א׳תה. דין ראובן הטוען לשמעון אתה היית ב"ד ביני ובין פלוני ונתפשרנו ושמתי משכון בידך עד שאפרע הפשרה לאחר שפרעתי שכנגדי עכבת משכוני ואמרת לי הנחת בידי כבר משכון זמן מרובה ואמרת של גוי הוא והוקטן בעיני המשכון ולא רציתי להלות עליו כל כך עד שנדרת לי להוסיף המשכון ולאותו תוספת אני תופס משכון שלך והנה ראובן תובע המשכון כי אומר לא התניתי להוסיף על משכון של גוים כלום ושמעון משיב ח"ו לא עכבתי השלישות מעולם [ובזה] המשכון שהוא תובע קיים דבריו והוסיף לי על המשכון של גוי כאשר נדר. דעתי נוטה שמעון ישבע שראובן התנה עמו בשעת מתן מעות להוסיף לו משכון כפי דמי זה המשכון שתופס עתה לתוספת ויפטר שהרי שיעור זה המשכון הלוהו על אמונתו וגם נעשה ערב קבלן שנתן מעותיו בידו ואם לא תפס שמעון זה המשכון היה ראובן נשבע שלא נעשה ערב ונפטר עכשיו שתפס שמעון ישבע הוא ויפטר דהאי דתפיס ידו על העליונה כדאמר (ב"ב קט"ז ע"א) הנהו עזי דאכלי חושלא וכו' יכול לטעון עד כדי דמיהן ואפי' [לדברי] ראובן שטוען שעכב שמעון השלישות כדין עשה דקיי"ל כר"נ דאמר (ב"ק כ"ז ע"ב) עביד איניש דינא לנפשי' ואם לחשך אדם לומר ה"מ דעביד דינא לנפשי' היכא דבתורת משא ומתן בא לידו אבל בתורת שלישות לא מצי תפיס דהוי כמו שולח יד בפקדון איברא אפי בשלישות נמי מצי עביד דינא לנפשי' כדאמ' פ' מי שהיה נשוי (פ"ה ע"א) ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשי' וקא תבעו מינה אמרה מחיים תפיסנא אתו לקמי' דר"נ אמר לה אית [לך] סהדי דתבעה מינך ולא יהבת לי' אלמא שלישות נמי אי תפיס תפיס.
1