תשובות מהר"ם, דפוס פראג ת״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 406
א׳תו. דין ראובן שתבעו לשמעון ספר שהיה של [מורישי] בידך הוא ואיני יודע למה ושמעון משיב אבי מכרו לי שאמר לקחו ממורישך והנה אבי לפניכם שאלו לו והשיב אביו יש לי שטר תנו לי זמן ג' ימים ואביאנו והביא השטר וקרובים חתומים בו וכשראה הבן שלא היתה תועלת בשטר לקח הספר ועדים ובא אצל אביו והחזיר לו הספר ובא לפני ב"ד ואמר לאו בע"ד דידי את כי החזרתי הספר לאבי אשר מכרו לי והאב אמר לא באתי אליכם לדון אותי. דעתי נוטה שאין לב"ד לגמור הדין על שמעון שחזרתו חזרה גמור דאמר אביי (כתו' צ"ב ע"ב) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עלי' עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בה משהחזיק בה אין יכול לחזור בה איכא דאמרי אפי' באחריות נמי וטעמא דאין יכול לחזור בו דאין ראובן רוצה להחזיר המעות ולקבל השדה הא רצה הויא חזרה הלכך הוי חזרת שמעון חזרה גמורה ואין ראובן יכול לומר לשמעון למה החזרת ספר שלי שבידך מאחר שאין ראובן יכול לטעון לו דאתפסתיה בידא דלא מצינא לאשתועי דינא בהדי' [דהא קאי] אביו הלכך יכול שמעון לומר לאו בע"ד דידי [את] כי החזרתי הספר לאבי. ומ"ש אבי שמעון אין להם לדונני אין בדבריו כלום כיון שבא לפניהם לפצות את בנו הרי הוא במקומו דכיון שהספר בידו שהחזירו לו בנו יגמרו הדין עליו וכן הוא הדין ישבע אבי שמעון שמורישו של ראובן מכר לו הספר ויחזיק בשלו כדין כל הנשבעין שבתורה נשבעי' ולא משלמי'. ואי משום שנמצא השטר פסול ואזלה לה חזקה דמכח שטר פסול קא אתי' ליכא למיחש ודאי במקרקעי דנקני' בשטר איכא למיחש אבל במטלטלי דלא בעי לא שטר ולא חזקה אלא במשיכה ומכיון שיוצא' מתחת ידו הרי הוא בחזקתו ושטר דעבד אבי שמעון לא הוי אלא לרווחא דמלתא שלא יצטרך לשבע שקנאו אם יש עליו ערעור וכיון שנפסל השטר אזלה לה רווחא וצריך לשבע שכשם שאלו היה מורישו של ראובן קיים ולא היה הספר ביד אבי שמעון אלא יום א' והי' המוריש טוען מה בידך ואבי שמעון הי' טוען אתה מכרת לי היה נשבע ונפטר אע"פ שאין לו לא שטר ולא חזקה כן עתה כשנפסל השטר וחזקה ישבע ויפטר. וכ"ש עתה כשמת מורישו של ראובן וראובן בא מכחו דאיכא למימר אלו היה קיים היה מודה שמכרו לאבי שמעון ודאי נשבע אבי שמעון ונפטר ואין לדמותו לדברים העשויי' להשאיל ולהשכיר שא"כ לא [תמכור] לעולם לא ספר ולא מטלטלי' שהרי אין כותבי' שטר עליהן וגם אין נקני' בשטר כדתנן [קידושין כ"ו ע"א) ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה ואפי' יש לו שטר עליו דלמא מירכס ונמצא המוכר מוציא מידו לפיכך החי יתן אל לבו.
1