תשובות מהר"ם, דפוס פראג תט״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 415
א׳תטו. ראובן שמינה עבדו אפטרופוס לגבות חובו משמעון וקבל העבד משכון משמעון ואבד המשכון חייב ראובן באותו משכון מהא (ב"מ צ"ו ע"א) דא"ל רבא לרב עיליש יד עבד כיד רבו דמי ועוד דיכולי' לומר בעלי חובות לאדוניו של עבד אי לאו דמיניתיה אפטרופיא לעבד וחזי' דגבי מן חד ותרין לא הוי' סמיכי' עליה ויהבי' ליה משכון דילן הלכך מן אלין טעמי חייב ראובן לשלם המשכון לשמעון ועבד ואשה שוין דפגיעתן רעה. וחייב הגאון הזה אדונו של עבד כי מנהו אפטרופ' ה"נ האשה כי מנתה בעלה אפטרופו' [דידי'] מחייב לשלם בשבילה כל דמחייבי לאחריני וכל הגאונים שהיו לפנינולא חלקו בין נו"נ בנכסי בעלה לשאינה נו"נ כלום אלא כולם פוטרי' את הבעל בעודה תחתיו מתשלומי' ומלהשביעה דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד זולת רבינו קלונימוס גאון שחילק בנו"נ בנכסים עם בעלה ואמר דאם יש שותפת לאחד עם בעלה בעסק השותפת משביע את הבעל ומשביע גם אשתו שלא לקחה מן השותפת כלום וא"כ ל"ל לר"א הא סתמא דתנן (כתו' פ"ו ע"ב) המושיב את אשתו חנונית ה"ז משביע' כו' וכן פסק מהר"ם דמשביעה. ועוד כתב האומר יש לי עדים שרצית לעשות עמי פשרה אין לחייבו לשלם בשביל זה דעביד אינש דזבין דיניה כדאמר בר"פ חזקת הבתים (בבא בתרא ל' ע"ב).
1