תשובות מהר"ם, דפוס פראג תל״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 434
א׳תלד. ועל ראובן ושמעון ששכרו לוי ללמוד בניהם והקדימו לו שכר תקופה אחת ולאחר ה' שבועות מתבנו של ראובן ותובעו לוי לתן לו שכרו כי בלא"ה צריך ללמוד נער השני וראובן תובע שיחזור לו העודף [ממה] שלימד ועוד אמר שמחל לו בימי אבלו כשבא לנחמו ועוד אמר לו להחזיר לו מה שנתן לו יותר מהמגיע [לה'] שבועות ולוי הוה לו תחלה שמחל לו אבל בלא קנין ואח"כ חזר וטען שלא מחל לו כלום. נראה דאם לוי לא מחל לו דחייב ראובן לתן שכרו משלם כיון שהעכבה אינו מלוי אלא [מראובן] ודמי' להא דאמר פ' האומני' (ע"ט ע"א) השוכר את הספינה וטבעה וכו' היכי דמי אי בספינה סתם ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן לימא ליה אנא מייתינא ספינתא [הב] חמרא ה"נ המלמד יאמר אנא קאימנא להשלים תנאי אפי' לא השכיר [עצמו] אלא לאותו נער שמת היה צריך לתן לו כל שכרו משלם ולא [דמים] כפועל [בטל] דדמי להא דאמרי' ר"פ האומני' (ע"ז ע"א) האי מאן דאגר עבידתא ליומא ושלים עבידתא בפלגא דיומא כו' עד דפדיך וליתיב ליה כפועל בטל ומשני באוכלוסא דמחוזא וכן פסק מורי זצ"ל. מיהו אם יכול למצוא נער אחד שלומד כל כך בטוב כמו אותו שמת יתן ליה בחריק' כדאמר עלה דההוא דשלים עבדתי' דכותי' או דניחה מינה [מפקד להו] גבייהו וכו' כך הדין הי' אם לא הי' מוכל לו אבל עתה דמחל לו והודה דמחל לו מה שקיבל לא יחזור כיון דלא הקנה לו אלא מה שלא קבל עדיין להא אהני מחילה בלא קנין דמחילה א"צ קנין כמו שהוכיח ר"י מכח ראיות הרבה ואין לי להאריך.
1