תשובות מהר"ם, דפוס פראג תמ״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 442
א׳(דין מורדת).
1
ב׳תמב. וששאלת על עסק המורדת לפי שדור פרוץ לא דייני' כר' אב"ן להתיר לבעל לישא אחרת ותשב עד שתלבין ראשה אך זקני העיר ההיא יתמצעו להטיל פשרה ביניהם לפי מה שהוא אדם ולפי השעה בלא כפייה והכרחה בקבלה ונתינת הגט אמנם בכתובה ונדוניא ותוס' דייני' כמו האלפס וז"ל (פ' אע"פ) הכי נהוג בב"ד הגדול ובשתי ישיבות כדאמרה לא בעינא ליה יהיב לה גט לאלתר ולא שקלה מאי דתפסה מכתובתה מדיליה אלא מפקי' מינה ומהדדי' לבעל [וה"מ במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל] מאי דאתי' מבי נשא אפי' לא תפסה יהיב לה בעל אי איתי' בעיני' ואי ליתא בעיני' לא מפקי' מבעל וה"מ בנ"מ אבל בנצ"ב כל [מידי דאיתי' בעיני' שקלה ליה ואע"ג דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוי חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי בי' מעין מלאכה דידיה אבל מאי דבלי ליה לגמרי ולא] חזי לאשתמושי ביה כדמעיקרא משלם לה [דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכ"ש מאי דאגנוב או מאי דאתנים דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותי' קיימא] עכ"ל מיהו בנדון זה אם ידוע שלא הכניסה לו או בעדים שיודעי' שלא הכניסה נ' ליטר' כמ"ש בכתובה ודא נדוני' וכו' לא שקלא אלא מה שהכניסו לו אפי' נצ"ב ותו לא כי מה שקבל עליו החתן הנדוני' נ' ליטר' לא קבלם עליו ביוקר אלא ע"מ לכונסה דאזלי' בתר אומדנא דעתו וה"ט דמנה מאתים ותוס' דאין לה כל מה דאתי מחמתי' לה ה"נ אם הדבר ידוע שלא הכניסה לו לנדוניא כל כך אלא לכבוד שעשו בימי חכמי התלמוד שהיו מוסיפי' על השום חומש וכי ההיא דפי' המקבל (בבא מציעא ק"ד ע"ב) מקום שנהגו לכפול וכו' ובזה המלכות נהוג לכתוב הנדוניא בשוה העשיר לא ירבה שלא לבייש מי שאין לו כיון דהיא מורדת אין לה אלא מה שהכניסה אפי' היכא דבא עליה כ"ש זאת שהודת שמרדה מתחלה ולא קרב אליה דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה מבעי' לן בר"פ אע"פ (כתובות נ"ו ע"א) ומסיק בתיקו וכל תיקו המע"ה ולא מגבי' לה כ"ש זאת שהיא פושעת דאפי' רבנן דפליגי עליה דראב"ע (שם נ"ד ע"ב) הכא מודו דאומדנא דמוכח כי האי ליכא מאן דפליג.
2