תשובות מהר"ם, דפוס פראג תמ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 443
א׳(מספר המצות).
1
ב׳תמג. פסק בס' המצות דאם מרדה אשה על בעלה כדי לצערו כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ולא אמרה מאיס עלי דמתרין בה ומכריזין עליה ב' או ג' פעמים שאם תעמוד במרדה שתפסד כתובתה וכן פוסק ר"ת ומשהינן לה י"ב ירחי שתא אגיטא ולית לה מזוני מן הבעל כל י"ב חדש וכשיוצאה לסוף י"ב חדש בלא כתו' תחזיר כל דבר שהוא של בעל ושהוא שלה מבלאותיה אם תפסה אין מוציאי' מידה ואם תפס הבעל אין מוציאי' [מידו] וכל מה שמכר הבעל מנכסיה שקבל הבעל אחריותו עליו אינו משלם כלום. ור"ת פירוש להפך כל דין זה אחרון במאיס עלי אבל במרידה אחרת תטול בלאותיה כי הפסד ז' דינר תנן בלאותיה לא תנן. [וכלל] הדבר לר"ת במורדת דבעינא ומצערנא ליה מכריזין ד' שבתות ונמלכין בה להתרותה פעמים אחת קודם הכרזה ואחת אחר הכרזה. ובמורדת דמאיס עלי לא הוא ולא כתובה, משהי' לה י"ב ירחי ואחר תצא בלא כתו' והפסידה בלאותיה אם תפסה הבעל וכל מה שכתב לה הבעל אפי' תפסה מוציאי' מידה זהו דין התלמוד כדמפורש במס' כתובות (ס"ג ע"א וע"ב) ויש גאונים שכתבו מנהגי' ולא פשטו בכל ישראל. אפס רב שרירא גאון כתב בדין מורדת דלא משהי' לה אגיטא כלל פן תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה אלא נותני' לה גט מיד כתקנת הגאונים אחר ד' שבתות וכל מה שכתב לה בעל אפי' תפסה מוציאי' מידה אבל מה שהביאה אין מוציאי' מידה במורדת דמאיס עלי שוין רש"י [ור"מ] שיגרשנה בע"כ כאשר בארנו וחולק עליהם ר"ת שהרי פ' חרש (קי"ב ע"ב) ופ' הנזקין (גיטין מ"ט ע"ב) אמרי' האיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהא ליה אגיטא ומפרש כל שמועה זו כשהבעל רוצה לגרשה רק שיהא פטור מן הכתו' וכן פי' ר"ח איש רומי בפירושין.
2