תשובות מהר"ם, דפוס פראג מ״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 46
א׳מו. דקדקנו בטענותיהם ובשרש דבריהם שבא שמעון להחזיק בישוב מכח מחילה שמחלו לו היישוב כל הקהל שהיו דרים שם באותה שעה מכח התלמוד אין כח באותה מחילה כי אין שמעון יכול לומר לראובן קרקע מחול לך אם לא שיקנהו בקנין גמור והו"ל כמו דין ודברי' אין לי בשדה זו דלא אמר כלום (כתובות פ"ג ע"א) אמנם לגבי היתר יישוב נהגו בכל המקומות שמועיל לשון מחילה ודוקא היכא שהקהל מודים שמחלו לו או שיש עדים שהוא כך אבל בחזקה בלא עדים אפי' בשבועה שמחלו לו כח היישוב אין מחזיקין אותו בכל מלכוצתינו אע"ג דטעין חזקה שיש עמה טענה אתם נתתם לי במתנה כי הקהל הם מוחזקים כנגד היחוד הבא להחזיק עליהם ודמי' להני דבי ריש גלותא (ב"ב ל"ו ע"א) דלא מחזקי' בהו כיון שאין חוששי' למחות כדאמר בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא כ"ט ע"ב) ההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ביתא א"ל ההוא ביתא מינך זבנתי' וכו' א"ל אנא בשכונה גואי הואי א"ל ר"נ זיל ברורו אכילתך כו' ואפי' [רבא] מודה היכא שידוע שהמערער הי' דר עמו בשכוני גואי לא הוי חזקה. ושכ השליח נראה דעל התובע והנתבע לתת השכירות מדאמר בפ' גט פשוט (בבא בתרא קס"ז ע"ב) אין כותבי' שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותני' השכר ומפרש בגמרא (קס"ח ע"א) שטרי טענתא ולא אמרי' שהמתחייב יתן כל השכירות.
1