תשובות מהר"ם, דפוס פראג תק״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 502
א׳תקב. מה ששאלת על האלמנה ששהתה אחר בעלה י' שנים או יותר ובאי' יורשי הבעל ותובעי' ממנה מה שבידה כי אומרי' משל בעלה נשאר והיא אומרת לא נשאר משל בעלה כ"א ט' קבין תבואה והיא מכרה והשביחה וגם לותה מאחרים והרויח בהם ויש לה [עתה] כנגד ל' ליטר' ורוצה לשבע על כתו' עתה שעולה ליותר עם התוספת ושטר כתובתה לא נתקיים בב"ד שאינה יכולה למצא עידי קיום נראה בעינינו [דיש] לדמות דבר זה [להא] דתנן פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"ב) [וכן] האשה [שהשביחה את הנכסים השביחה] לאמצע [ואם] אמרה ראו מה [שהניח] לי בעלי הרי אני עושה ואוכלת השביחה [לעצמה] ופריך עלה בגמ' אשה [בנכסי יתמי מאי עבידתה] ופי' רשב"ם או תטול כתובתה ותלך לה או תטרח קמי יתמי ותהא ניזונית משלהם דמעשה ידיה שלהם ואין לה להשתכר בממון היתומי' ומשני באשה יורשה משמע [דבאינה יורשת] לא תטול כלום וכן פסק רשב"ם וז"ל הלכך אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהם כדי כתו' אם אמרה ראו מה הניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשים מלהשביע אפי' אם השביחה כבר אלף זוז השביחה לעצמה אבל אם השביחה סתם תטול כתו' והשאר ליורשי' ואפי' לא הניח לה רביע כתובתה עכ"ל ואע"פ שיכולנו לפרש בע"א דהא [דפריך] אשה מאי עבידתה משום סיפא פריך דקתני אם אמרה נראה בעיני שיטת ההלכה כפירושו [אך] בזה [איני] מודה לו שפסק אע"פ שלא נשתייר מבלעה אפי' רביע מכתו' גובה כל כתובתה והמותר ליורשים איך יתכן זה דתנן בבכורות פ' יש בכור (בכורות נ"ב ע"א) ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן אין נוטלי' בשבח כיון דהאי שבח ליתומי' משום דלא אמרה ראו מה הניח לי בעלי אין גובה ממנו אע"פ שגובה עכשיו מן המלוה אע"ג דמלוה חשבי' ליה כתרי חומרי בכתובות פ' האשה שנפלו (כתובות פ"ב ע"א) שגובה ממלוה כר' נתן וממטלטלי כר"מ על זה נתן מורי הקדוש טעם שמחמת תקנת גאונים שתקנו שתגבה ממטלטלי דאסמכתא עליהו או מטעם של ר"ת שהי' אומר לפי שכותבי' בשטרי דכתו' נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות דהוי מטלטלי אגב מקרקעי אע"ג דבעי' אגב וקני היינו לענין לגבות ממטלטלי דלקוחות ולא לגמרי עשאו' כמקרקעי אלא לענין שתגבה נכסי' שמכר אבל שבח א"א לגבות דהא אפי' ממקרקעי נמי לא גבה הלכך אשה זו אפי' [דמי] אותן ט' סאים שהניח בעלה לא תגבה שכבר אכלה יותר מדמיהם ומה שהשביחה ליתומי' אחר מיתת אביהם לא הי' משועבד לגבות ממנו מזונותיה וכ"ת הנך מטלטלי שמכרה והשביחה הוי כאלו השביחו מחמת עצמן ואמר פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"ב) לש"ש אלא שהשביחו נכסים מחמת נכסים אבל השביחו מחמת עצמן השביחו לעצמן א"א לומר כן דהא זוזי דעביד בהו רב ספרא עיסקא (שם קמ"ד ע"א) אי לאו דר"ס גברא [רבה] הוא ולא שביק גירסי' וטרח לאחריני הו"א דשבח לאמצע אלמא מחמת נכסי' חשיבי ואין לדמות אשה לאדם שנוטל מעות מחבירו שלא מדעתו וכי משלם לחבירו משלם דמים ולא שבח מידי דהוי אגזלן הכא אשה זו לאו בתורת גזל מיירי במה שנשאר אחר בעלה היתה נושאת ונותנת כבתחלה [ושליחות דיתמי] קא עבדא כנותן מעות לחבירו דאפי' לקח בהן חטי' ולקח בהן שעורי' אמרי' פ' הגוזל קמא (בבא קמא ק"ב ע"א) אם פחתו פחתו לו אם הותירו הותירו לאמצע ואמרי' בירושלמי פ' איזהו נשך (ה"ג) הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה אמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות ואם יש עדים שלקח גובה הימנו בע"כ אלמא לא מצי למימר לעצמי לקחתי כ"ש כאן שיד [האלמנה] כיד היתומי' דמי דכל הנכסי' ליתומי' ואינו גובה ממנו את כתובתה כדמוכח ההיא דבכורות. ומההיא דיתומים [אומרי'] אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח פ' המקבל (בבא מציעא ק"י ע"א) דמשמע אם השביחו היתומים אין בע"ח גובה לא רציתי להביא ראי' דשאני התם דאוקימנא לה בשעשאו אפותוקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מה ובעלמא [אמרי'] בע"ח גובה את השבח וההיא דבכורות מקולי דכתו' כדאי' התם (נ"ב ע"א) וקצת הלב נוטה במקום שהכתובה יתירה על הנכסים היו מגבי' את הכל לה אע"ג דלא אמרה ראו מה הניח לי בעלי כמאן דאמרה דמי מידי [דהוי] ארב ספרא דלא שביק גירסי' וטרח לאחריני וכ"ש זאת שיכולה לעכב הכל לעצמה דלא שבקה נפשה אפי' במקום בני' וטרחה להו דהא נפשה עדיפא לה אבל לא מלאתי לבי לחלוק על רשב"ם מסברא בלא ראי' ושלום שמשון בר' אברהם זלה"ה.
1