תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקס״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 566
א׳תקסו.עמד וברח ניזונית משל יבם (יבמות מ"א ע"ב) לאו בברח בשבילה איירי שרוצה לעגנה שאינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ דהא בפ' בתרא דכתו' (ק"ז ע"ב) פריך מיניה לשמואל דחייש להתפסתם צררי ואם בשבילה ברח אין לחוש להתפסת צררי אלא מיירי בברח מחמת ממון או מחמת מרדין וא"כ הה אם חלה והכי אמרי' בירושלמי פ' אע"פ (הלכה ד') עמד בדין וברח ניזונית משלו חלה כמו שברח דמי ולא כמו שפי' הקונטריס דוקא ברח אע"ג [דבריש] כתו' (ב' ע"א) אמרי' הגיע זמן ולא נשאו כו' לפיכך חלה הוא וכו' התם מיירי כגון שחלה בתוך הזמן [או אפי' מיד בהגעת הזמן שאין יכול לכונסה בזמן אבל אם לא חלה תוך הזמן] עד לאחר הזמן חייב במזונותיה וגם חלה אחר שעמד בדין הי' לו לכונסה לאלתר עד [שלא] יארע לו שום אונס עיין סוף פ' אע"פ (כתובות ס"ד ע"א וע"ב) ואומר ר"יח דוקא נתרה ליבם אבל לא נתרצה כי אם לחלוץ אין נראי' הדברי' שתקנו לה חכמי' משל יבם כיון שאין סופו ליבם אלא לחלוץ ודוקא ברח הוא דתיקון לה רבנן מזונות אבל לא ברח לא משום דלא שכיח' [שיאחר מליבם] כיון דאיתי' קמן ונתרצה ליבם אין כופי' אותו לתן מזונות דאדכייפו לי' לזונו כייפו לי' ליבם משום זמן מועט שרגיל לאחר לא תקנו לה מזונות.
1