תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקס״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 567
א׳פ' הבא על יבמתו.
1
ב׳תקסז. הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה דברים שבינו לבינה היא נאמנת (יבמות ס"ה ע"א) תימא במאי איירי אי בשהתה עמו י' שנים ולא ילדה למה לי דאין יורה כחץ [אפי' יורה כחץ] יוציא ויתן כתו' שלא זכה להיבנות הימנה כדתני' לעיל ואי לא שהה עמה י' שנים אפי' אמרה דאין יורה כחץ אמאי נאמנת שמא עיניה נתנה באחר כדתני' בסוף נדרי' (צ' ע"ב) השמים פי' לשמים גלוי שאינך יורה כחץ הכי מפרש לה בהדי' התם בגמרא ולא כפ"ה שפי' בסוף פ' ב"ש (יבמות קי"ב ע"א) גלוי לשמים שאינך יורה כחץ הכי מפרש לה בהדי' התם בגמרא ולא כפ"ה שפי' בסוף פ' ב"ש (יבמות קי"ב ע"א) גלוי לשמים שאינך נזקק עמי כדרך שאר בני אדם יעשו דרך בקשה פי' יבקשו רחמים על הדבר ור"ח פי' בס"פ ב"ש יעשה שלום דרך בקשת פיוס ואפי' באה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה משמע שאין להאמינה שמא עיניה נתנה באחר דהא לא מפליג התם מידי ועוד דבאה מחמת טענה אצטריך למיתנא התם דאל"כ מאי איכפת לה ואמאי אמרי' במשנה ראשונה יוציא ויתן כתובה והא דאמרי' בסוף שמעתתי' בבאה מחמת טענה יוציא ויתן כתו' איכא לאוקמי בידוע שהוא עקור נ"ל וי"ל ששהא עמה י' שנים ויש לו בנים מאשה אחרת משום פריה ורביה לא כפי' ליה וכן [מצא ר"י בה"ג] וז"ל והיכא דאית ליה [בנים] מאתתא אחריתי והיא ל"ל בנים ואמרת [שהא] בהדאי עשר שנים בעינא דאינסוב לאחר [דלהוי] לי בנים תצא בלא כתו' מ"ט דהא לא מיפקדא אפריה ורביה ואי ודאי באה מחמת טענה דאמרה לאו משום פ"ו אלא אמרה בעי' חוטרא לידה ומרא לקבורה טענתה טענה וגבינן לה כתובה א"נ הפילה וחזרה והפילה עכ"ל אבל שאלתות דרב אחאי מפרש [הכא] בדלא שהה עמה י' שנים ומשום דבאה מחמת טענה האמינוה והעמידו דינה כמשנה ראשונה. ור"י אמר דדוקא ע"י ששהתה ולא ילדה יש יותר רגלים שאינו ראוי להוליד וע"י כך היא נאמנת יותר מלאלתר שאין שם הוכחה [מהאי] טעמא אין נראה לתרץ ההיא דנדרי' ולומר דהאי דהתם לא מהימנא משום דלא שהה י' שנים דהא משמע דקאמר יעשו דרך בקשה היינו לעולם לא יוציאנה אחר י' שנים. וי"מ ההוא דנדרי' מיירי כשתובעת כתו' והא דהכא מהימנא לה היינו בנתרצת לצאת בלא כתו' אבל אין נראה לר"י דמדקאמר אף בזו יוציא ויתן כתו' משמע כמו בההיא דלעיל שנותן כתו'. עיין באלפס.
2