תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקע״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 572
א׳תקעב. כתב בספר החכמה יהודי אחד הלך בספינה עם גוים ויש לו אשה זקנה ואין לו זרע ובא גוי והסיח לפי תומו שהרגוהו גוים בספינה ואח"כ השליכהו למים שאין להם סוף וגוי אחד בא והסיח לפי תומו שהשליכהו [חי למים] והנה האש תובעת כתו' ושיתירוה לנשא וכונתה כדי שתוכל להקנות הקרקעות לקרוביה ויורשי הבעל ]אומרי'] עדיין הוא קיים. רבי' דוד בר' קלונימוס התירה לינשא ותיטול כתו' אע"פ שבא גוי א' והכחיש הראשון קודם שהתירוה לינשא אין בדבריו כלום לאסור ואע"פ שאין [גוי נאמן] להתיר כדאמר בבכורות (מ"ו ע"ב) להא מיהו לעדות אשה הימנוהו במסל"ת ע"כ אין לומר בכאן כדאמר בפ' [האשה שלום קי"ז ע"ב] ע"א אמר מת והתירוה לינשא כו' [ודייקת מינה דוקא התירוה לינשא אז לא תצא מהתירא הראשון הא קודם שהתירוה לא] כי הגוים אין נאמני' לא לאסור ולא להתיר. ורבינו ברוך כתב דמוקמי' לה אחזקת' דא"א וכתב רבי' גרשם וז"ל שני גוים מסל"ת פלוני נהרג ושנים מסיחי' לא נהרג לזו האשה אין לה תקנה דת"ר שנים אומרי' מת שנים אומרי' לא מת לא תינשא ובספר הישר כ' ר"ת דהיא אינה נאמנת כיון דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזא והעיזה פניה לומר מת הבעל עכ"ל וא"כ כ"ש הכא במעשה הבא לפנינו שהיא זקנה ואינה בת בנים ואינה יריאה מקלקול דטעמא מאי [הוחזקו] להיות מותרת בעד מפי עד מפי אשה מפי עבד וכו' דאמרי' מתוך שהחמרת עליה בסופר הקלת עליה בתחלה כדאמר ר"ז (יבמות פ"ח ע"א) הכא ליכא למימר הכי ועוד מאן לימא לן דגוי מסל"ת ואמר שמת לא יהא צריך לומר קברתיו דאי לא אמר הכי אמר בדדמי ואם ראוה מגוייד או נצלב [אומר] נהרג אע"פ שלא נהרג. ובה"ג כ' אם נפל ע"פ עדים במים שאין להם סוף נחתי יורשי' לממון דגבי ממון אמרי' דמיית וגבי איסורי' כגון לינשא החמירו ולא דמי לאין האחי' נכנסי' לנחלה על פיה דהא לאו על פיה נחתי אלא ע"פ המסיחין. בתשובת ה"ר אליעזר מדרוניא דקדק מדקאמר מים שאין להם סוף אשתו אסורה ולא קאמר [אסורה] לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר וכן נראה שתלו רבותינו ע"ה על חכמי הדור ויראי שמים שיתכונו ושישכילו על ענין המאורע [בדורם] והאריך הרבה למצא עילה להתיר אשה שנתעגנה ז' שנים כי נטבע בעלה וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים וכ"כ רבי' אברהם ב"ר משה שהורגלו העולם לפרש דאסורה לעולם נראה משום דסתמא קאמר אסורה ולא יהיב קצבה וע"ז המשמעות יש לתמוה דהא רב אשי [הוי] ס"ד למימר דצורבא מרבנן אפי' במים שאין להם סוף מותרת דאי סליק קלא אית לי' (יבמות קכ"א ע"א) וא"כ לדברי המפרשים אסורה לעולם ואזלי בתר סתמא דקתני אסורה סתם א"כ צורבא מרבנן מה לא נתנו שיעור מתי היא מותרת שהרי הוא כמו נתת דבריך לשיעורי' דשמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצחא הרי היא צריכה להמתין עד שיבא שום אדם ויגיד איך נעשה הדבר וכמו שזה הדבר דצורבא מרבנן סמכו באומדן דעתא [אע"פ שאין זה הדבר מפורש כמו כן כאן י"ל דאפי' היכא דליכא צורבא מרבנן סמכו אאומדן דעתא דמ"ש]. ומיהו ה"ר אברהם כ' דקשה הדבר בעיניו להתתיר וכן נראה בעיני רבי' ברוך וכ"כ רבי' אבי"ה כדחזי' בגמרא דראוי לשמתא המתיר לכתחלה כעובדא דרב שילא ולא [קבעו] זמן לדבר [ואין] בידינו לבדות דבר מלבינו בלא ראי' ולתת אמתלאות כי במקם שרצו חכמי' פירשו הדברי' כגון מסל"ת ועד מפי עד ופסולי עדות ורבים כאלה ויש מקומות שהחמירו חכמי' ולא חשו לעיגון כמו במים שאין להם סוף וכן בראוהו מגויד או צלוב [והחיה] אוכלת בו ולא אזל בתר אומדנא דשכיח ומה שלפעמי' הקילו משום עיגונא מפורש בפ' יש בכור (בכורות מ"ו ע"ב) כי אקילו בסופה כדפ' לעיל ואע"פ שלא שנינו אסורה לעולם אורחא דתלמודא הכי אסורה ואסור סתם פתרונו לעולם אך [במקום] דתני לעולם [יש] טעם לדבר כמו בריש יבמות (ב' ע"א) עד סוף כל העולם ומפרש בגמר' דלצרור תרתי משמע ולא יותר וכן בתמורה (י"ז ע"ב) ולד ולדן עד סוף כל העולם והמעט יורה על רובו.
1